מרב אבישי

המדריך המשפטי: "האם אני חייב לשלם מזונות אם גנבו לי זרע?"

מה עושה גבר נשוי שמקבל הודעה שיש לו תינוק ממישהי אחרת? "זו הפעם הראשונה ב-13 שנה שבגדתי במיטל. אני אידיוט, אני יודע". עו"ד מרב אבישי מסבירה את המצב המשפטי

עו"ד מרב אבישי

|

21.01.19 | 08:38

החובה למנוע הריון לא רצוי איננה מוטלת על האישה בלבד, אלא על שני הצדדים באופן שווה (צילום: Shutterstock)
החובה למנוע הריון לא רצוי איננה מוטלת על האישה בלבד, אלא על שני הצדדים באופן שווה (צילום: Shutterstock)

ביום ראשון בבוקר התעוררה בתי הבכורה בבכי, כשהיא מתלוננת על כאב אוזניים. מבט חטוף באוזן לא הותיר מקום לספק – הולכים לרופא. התקשרתי למרפאה של ד"ר אופיר, רופא הילדים האהוב שמלווה את הבנות מהיום שנולדו וכעבור שעה כבר היינו אצלו. צנום וגמלוני, עיניים כחולות ענקיות ופנים של ילד. תוך דקה הוא כבר שלף מטבע מאחורי האוזן המודלקת והצליח להוציא מהילדה חיוך רחב, ראשון לאותו הבוקר.

 

כשכבר עמדנו בדלת, הרצין לפתע ואמר לי, "אני צריך להתייעץ איתך. זה משהו אישי", התבאסתי. הניסיון לימד אותי שמתוקף עיסוקי, שיחה שמתחילה כך מסתיימת בדרך כלל ברבנות. אשתו של אופיר, מיטל, למדה איתי באוניברסיטה והוא תמיד דיבר בחום ואהבה עליה ועל התאומים שלהם, שנולדו אחרי שנים ארוכות של טיפולי פוריות.

 

בחלוף שלושה ימים הגיע למשרדי. "הכנסתי מישהי להריון", הכריז עוד לפני שהתיישב, "ולפני חודשיים נולדה לי בת". באופן לא אופייני בעליל נעתקו המילים מפי. התקשיתי להסתיר את הזעזוע. "אני אידיוט, אני יודע", הוא אמר. זה היה סטוץ בכנס מקצועי באילת עם קולגה בתחילת שנות הארבעים לחייה. כששאל לגבי אמצעי מניעה היא אמרה שבגילה אין שום סיכוי שתיכנס להריון.

 

"זו הייתה הפעם הראשונה ב-13 שנה שבגדתי במיטל". ארבעה חודשים אחר כך היא התקשרה לבשר לו על ההריון. למרות שסירבה לבקשתו לבצע הפלה, המשיכה
לקנן בלבו התקווה שזה פשוט יעלם. לפני שבועיים שלחה לו תמונה של התינוקת ("היא דומה לי כמו שתי טיפות מים") וביקשה להיפגש כדי שיראה אותה. "אין לי שום כוונה לפגוש אותה. ברור לי שברגע שאני אחזיק אותה בידיים לא תהיה מזה דרך חזרה. מיטל לא יודעת מזה ואני מתכוון להשאיר את זה ככה. אני צריך שתעזרי לי לסגור את זה מהר ובשקט". הצעתי שאפנה אליה כדי להגיע להסכם שיסדיר את סוגיית המזונות לפני שתוגש תביעה. "למה אני צריך לשלם מזונות? זו לא גניבת זרע?"

 

האם יש דבר כזה "גניבת" זרע?

הגם שהשימוש במונח "גניבת זרע" מקובל מאוד בקרב הציבור לתיאור מצבים בהם ילד בא לעולם בניגוד לרצונו של אביו, הרי שמערכת המשפט מכירה במונח זה באופן מצומצם ביותר, אם בכלל. הנחת המוצא בהקשר זה, כפי שנוסחה על ידי השופט שמגר, היא כי גבר המקיים יחסי מין עם אישה אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו. דהיינו, גבר המקיים יחסים עם אישה ללא שימוש באמצעי מניעה מצדו נוטל על עצמו סיכון של הבאת ילד לעולם. הנחה זו עומדת בעינה גם במקרים בהם הצהירה האישה כי היא משתמשת באמצעי מניעה או כי אינה יכולה להיכנס להריון; גם במקרים בהם הבהיר הגבר לאישה מראש כי איננו מעוניין להפוך לאב; גם במקרים בהם התחייבה האישה לבצע הפלה וחזרה בה וכיוצב'.

 

הנחה זו מגלמת בתוכה את התפיסה לפיה החובה למנוע הריון לא רצוי איננה מוטלת על האישה בלבד, אלא על שני הצדדים באופן שווה. גישה זו, בצירוף העיקרון של "טובת הילד", שהוא העיקרון העליון שמנחה את כל פסיקות בתי המשפט בכל הנוגע לקטינים, מביאה לכך שגם במקרים של "גניבת זרע", מוטלת על האב החובה לשלם מזונות לילד שנולד.

 

תפיסת בתי המשפט בכלל ובית המשפט לענייני משפחה בפרט, אומרת שגם במקרים בהם רימתה האם את האב וכתוצאה מכך הרתה, אין מקום להעניש את הילד שנולד על חטאיה באמצעות שלילת זכותו למזונות. למעשה, המקרים הבודדים בהם הוטלה סנקציה כלשהי על אישה בגין "גניבת זרע" היו מקרים קיצוניים ביותר ורובם לא כללו קיום יחסי מין, שהם פעולה רצונית, אלא שימוש שלא כדין בזרעו של גבר שהתקבל, למשל, במסגרת טיפולי פוריות.

 

במקרה יוצא דופן נפסקו לגבר פיצויים בגין תרמית מצד האישה שהובילה להריון לא רצוי, אולם גם אז הסכום שנפסק היה נמוך ביותר ועמד על 40,000 שקל בלבד. במקרה זה מדובר היה בגבר ואישה חרשים ולכן, באופן חריג ביותר, היה קיים תיעוד כתוב, בהודעות טקסט, שהוכיח מעבר לכל ספק כי האישה אכן רימתה את הגבר והצהירה כי היא משתמשת באמצעי מניעה. מטבע הדברים, ברוב המוחלט של המקרים, אין הוכחה חותכת לטענת הגבר בדבר גניבת זרע, אלא מדובר במצב של "מילה שלו כנגד מילה שלה".

 

הבהרתי לאופיר שבכל מקרה, הסיטואציה שהוא מתאר אפילו לא מתקרבת לרף הנדרש לצורך הוכחת "גניבת זרע" ושאין ספק שהוא יחוייב על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה לשלם מזונות לתינוקת. זאת ועוד, לאור העובדה שמדובר בילדה שטרם מלאו לה שש ושחלוקת זמני השהות בין הוריה היא כזו שהוא לא רואה אותה כלל, הרי שגם הפסיקה החדשה המחלקת באופן שוויוני את נטל הנשיאה במזונות ילדים, לא תועיל לו. הצעתי לו לשקול בחום לשתף את אשתו במצב, מתוך הבנה שקטנים מאוד הסיכויים שיצליח לשמור על סודו לאורך זמן ועל מנת שלא יהיה חשוף לסחיטה מצד אם בתו.

 

מסקנות אופרטיביות

  • ככלל, כאשר גבר מקיים יחסי מין עם אישה ובוחר שלא להשתמש באמצעי מניעה מצדו, גם אם הוא מתבסס על הנחה או אמירה מצד האישה לפיה היא משתמשת באמצעי מניעה או לא יכולה להרות, לא יהיה בכך כדי לפטור אותו מחובותיו המשפטיות כלפיי הילד שייוולד.

 

  • החובה לשלם מזונות ילדים אינה נובעת ממערכת היחסים בין ההורים, אלא מהקשר הביולוגי בין האב לילד. שאלות כמו האם ההורים נשואים, האם הקשר ביניהם היה ארוך ומחייב, האם ההריון הוא פרי הסכמה ורצון משותף וכיוצב' אינן רלבנטיות לעניין המזונות.

 

  • הרציונל של הפסיקה החדשה, המחלקת את נטל המזונות באופן שוויוני בין ההורים החל מגיל 6 בהתחשב ביכולותיהם הכלכליות וחלוקת זמני שהותם עם הילדים, גם הוא לא יכול להועיל, אלא דווקא להיפך. במצבים בהם הגבר בוחר שלא לקיים קשר עם הילד, קיימת לכאורה הצדקה לחייבו בסכום מזונות גבוה יותר מאשר במקרים בהם מבלה האב פרקי זמן משמעותיים עם ילדו ונושא כך ישירות בחלק משמעותי מהוצאותיו.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עורכת דין לענייני משפחה בעלת משרד עצמאי. עוסקת בגירושים, הסכמי ממון, אימוץ והסכמי הורות, צוואות עזבונות ואפוטרופסות. מאמינה שתפקידו של עורך הדין בתחום דיני המשפחה הוא להעביר את הלקוח לצדו השני של הנהר הסוער הנקרא סכסוך משפחתי כשהוא בריא ושלם. מדובר במסע מפרך והקשר שנוצר במהלכו עם האנשים אותם יש לי הזכות ללוות היא הדבר שגורם לי לקום כל בוקר בשמחה לעבודה.
הכאב והכעס שמתעוררים במהלך סכסוך משפחתי מובילים במקרים רבים להידרדרות במדרון חלקלק והרסני. אני משתדלת, ולשמחתי בדרך כלל גם מצליחה, לעזור ללקוחות שלי לא רק להגיע לתוצאה טובה מבחינה כלכלית, אלא גם למזער את הפגיעה במערכת המשפחתית כדי שתוכל להמשיך לתפקד גם אחרי שההליך המשפטי יסתיים.