אמא בתהליך פונדקאות: "פחדתי שהיא לא תרצה להיפרד מהתינוק"

מה עובר על אישה שמבינה שהדרך היחידה שלה להיות אמא היא שמישהי אחרת תישא את ההריון שלה עבורה? חגית בן שחר בשיחות מרגשות עם אמהות מפונדקאות

חגית בן שחר

|

18.10.18 | 07:39

"היו מספר החזרות שלא נקלטו. זו רכבת הרים רגשית מטלטלת. בזמן הזה נוצר קשר עמוק בינינו לבין נופר הפונדקאית ובן הזוג שלה". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"היו מספר החזרות שלא נקלטו. זו רכבת הרים רגשית מטלטלת. בזמן הזה נוצר קשר עמוק בינינו לבין נופר הפונדקאית ובן הזוג שלה". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

"בהתחלה לא האמנתי שאוכל לראות אישה אחרת נושאת את ההיריון שלי", מספרת אביטל (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת). "כשהתחלנו ללמוד את נושא הפונדקאות מאוד פחדתי. גם מאותו קושי לראות אותה נושאת את ההריון שאמור היה להיות שלי, אבל מעבר לכך, חששתי ממה שיקרה אחרי הלידה. איך היא תיפרד מהתינוקת, מה יהיה אם היא לא תרצה להיפרד ממנה, האם היא תרצה להיות שותפה באימהוּת, והאם זה יאיים עלי?"

 

אביטל ושלומי, הורים לילד מתהליך פונדקאות, הגיעו לפונדקאות מחוסר ברירה. "אחרי שנישאנו והרגשנו שהגיע הזמן להרחיב את המשפחה, ניסינו, כמו כולם, באופן טבעי. ניסינו וניסינו וכשלא הלך הגענו לרופא. התברר שאני סובלת ממחלה נדירה ממשפחת הסרטנים, שהחסימה העיקרית שלה אצלי היא בבטן. לא עניין אותי כלום. רק שאלתי שוב ושוב, 'תכלס, מתי אפשר להיכנס להריון?' לאט לאט הבנתי... בהתחלה רמזו, אח"כ זה נאמר במילים המפורשות, 'הריון הוא מחוץ לתחום עבורך, ברמה של סכנת חיים כמעט ודאית וסכנה לעובר. תשכחי מזה', ואני ממשיכה מרופא מומחה אחד לשני, מסרבת לקבל את האבחנה. עד שיום אחד עצרתי. שבעה רופאים אומרים לך אותו הדבר - תפנימי. ומה אגיד לך. עברנו תהליך אֶבל אמיתי ובתוך הטיפול הפסיכולוגי שתמך בנו באותה תקופה קשה, הבנו שאנחנו פונים לפונדקאות".

 

"האשימו אותנו בסחר איברים, בניצול"

הרבה דברים העסיקו את אביטל כשהבינה שהפונדקאות היא הדרך שלה להיות אמא – הרבה דילמות, מחשבות, חרדות וגם אֶבל וכאב. אחרי ש"צללתי" לתוך עולם הפונדקאות בארץ במשך מספר שבועות – קראתי, חקרתי, שוחחתי עם נשים וגברים מכל צדדי הנושא הזה – הבנתי יותר ויותר כמה הוא מורכב וכמה תהליכים נפשיים עדינים ורגישים הוא מכיל בתוכו. בשבוע שעבר סיפרתי כאן על הצד הלא פשוט של הפונדקאיות שנושאות ברחמן תינוק, תינוקת או תינוקות, עבור זוג שלא יכול לעשות זאת בעצמו. השבוע, אספר על שיחותיי עם האמהות המצפות לאותו ילד.

 

"ביקשנו אפס הפרדה וקיבלנו חדר פרטי. משום מה הצוות לא איפשר לנופר הפונדקאית לבקר אותנו. לא כל כך הבנתי על מה הם התעקשו"
"בגיל 17 עברתי ניתוח בעקבות גידול שפיר", מספרת ענת (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת), שבנה נולד בהליך פונדקאות, בקיץ 2018. "הגידול הרג את כל הורמוני המין הנשיים ולכן מאז אני לא מבייצת ולא מקבלת מחזור. ידעתי שאצטרך עזרה להרות. ידענו שמצפה לנו מסע והאמנו שנצליח. גייסנו המון סבלנות והמון כוחות ופתחנו בהליך רפואי ארוך וכואב. למרות הטיפולים והניתוחים הטראומטיים שעברתי, עם הזמן הבנו שלא אצליח להרות. זה היה משבר ענק. חיפשנו מוצא. לא הסכמנו לוותר על החלום. אחרי המון התלבטויות, התחלנו תהליך פונדקאות. היו מספר החזרות שלא נקלטו. זו רכבת הרים רגשית מטלטלת. בזמן הזה נוצר קשר עמוק בינינו לבין נופר הפונדקאית ובן הזוג שלה".

 

לקשיים המובנים מאליו נוספו עוד קשיים נוספים, שענת לא חשבה עליהם. "תוך כדי התהליכים הללו, קיבלתי המון תגובות חמות ותומכות בפורומים, שמחממות את הלב וגם תגובות אחרות, ממש לאחרונה בעקבות השינויים בחוק, מאנשים שמתלהמים, מאשימים אותנו בסחר באברים, בזנות, בניצול והשתלטות על גופה של הפונדקאית האומללה והענייה. היו לנו ימים קשים. מאוד קשים. אנשים האשימו אותנו שאנחנו לוקחים נשמה של מישהו אחר בגלל כסף. אנשים שפטו מבלי להכיר בכלל את הסיפור שלנו. היה נורא קשה להילחם בזה".

 

ואז מגיעה הבירוקרטיה

אחרי כל הקשיים, הגיע רגע הלידה המרגש וענת קיבלה סוף סוף את התינוק לו חיכתה כל כך הרבה שנים. "אחרי הלידה", נזכרת ענת, "אני התאשפזתי ביולדות, ונופר התאשפזה בנשים. ביקשנו אפס הפרדה וקיבלנו חדר פרטי. משום מה הצוות לא איפשר לנופר הפונדקאית לבקר אותנו. לא כל כך הבנתי על מה הם התעקשו. הם לא הסכימו. שתי עובדות סוציאליות באו לתחקר אותי בשאלות חודרניות שממש לא שייכות להן או ללידה, ואחר כך הם ניגשו גם לנופר. היה ממש לא נעים. הבירוקרטיה לא פשוטה".

 

"עם הזמן הבנו שלא אצליח להרות. זה היה משבר ענק. חיפשנו מוצא. לא הסכמנו לוותר על החלום"
ומתברר שהבירוקרטיה לא נגמרת, גם כשיוצאים כשחוזרים הביתה. "כשתינוק פונדקאות נולד", מספרת לי ענת. "הוא לא עובר חוקית באופן אוטומטי להורים שלו. הוא רשום אצל פקידת סעד, שהיא האפוטרופוסית שלו, עד שנושא ההורות יוסדר באופן רשמי. רצה הגורל ובננו נולד באוגוסט. מיד אחרי הלידה רצנו עם מסמכי הלידה לבית המשפט כפי שנדרש בחוק, אבל בית המשפט יצא לפגרת קיץ, ומאחר והתהליך שלנו איננו דחוף מבחינת המדינה, נחכה. בתעודת הזהות שלנו הוא עדיין איננו רשום. כאילו הוא לא קיים. אחרי הרבה לחץ קיבלנו מהמדינה מספר ביטוח, כמו שנותנים לעובדים זרים שהם אינם אזרחי המדינה.

 

"בשלב כלשהו התפתחה לו דלקת עיניים. הגעתי איתו לקופת חולים. צריך לפתוח לו תיק, אבל הוא לא רשום בתעודת הזהות שלי. הפקידה לא ידעה מה לעשות. צריך היה להסביר שהוא נולד מפונדקאות ושכרגע בתי המשפט בפגרה. השיחה הזו התקיימה כשאנשים נוספים סביבנו. הפכנו לאטרקציה, ואז סוף סוף נכנסנו לרופאה. היא ביקשה את התיק של הילד ואין לי לתת לה. היא לא יכולה לבדוק אותו ככה. רוצי, תסבירי ותביאי... ואז שוב הכל מחדש בבית המרקחת. הם לא הצליחו לתת לו תרופות כי הוא לא רשום. חזרנו לרופאה ואני עם ילד בן שלושה שבועות על הידיים בקופת חולים. פרוצדורה פשוטה שנמשכה שעתיים".

 

מחלוקות לא פשוטות: חוק הפונדקאות חשוב, אך מורכב

כשנחקק בשנת 1997 "חוק ההסכמים לנשיאת עוברים" ניסה המחוקק הישראלי לחשוב על כל הדמויות הנוגעות בדבר, כולל היילוד; השתדל לשער מראש מצבים שונים, כולל מצבי קצה הנוגעים להסכם המורכב והרגיש בין ההורים הכמהים לפונדקאית האנושית. המחוקקים ביקשו ערובות כלשהן לטובת היילוד, והחליטו שיש לכלול בחוק פיקוח על התהליך מטעם המדינה באמצעות פקידת סעד. נקבע שעל הצדדים להודיע לפקידת סעד על מקום הלידה ותאריך הלידה המשוער כבר מחודש חמישי להריון. יש לחזור ולהודיע לה על הלידה מיד לאחריה.

 

התהליך מן הלידה ועד מתן צו הורות להורים יכול להיות קצר, אך במידה וישנם שיבושים, עלול להתארך, כותבים המשפטנים דורית ויוסף שפירא. שיבושים דוגמת מום בתינוק או רצון של הפונדקאית להחזיק ביילוד, עשויים להאריך את אפוטרופסות המדינה. הוחלט שמחד, המשמורת על היילוד עוברת אוטומטית מיד לאחר הלידה להורים המיועדים ועליהם יחולו האחריות וחובות ההורות על ילדם, אך מאידך, פקידת הסעד תהיה האפוטרופוסית הבלעדית עליו עד מתן צו ההורות.

 

הפיצול הנ"ל עשוי לעורר בעיות. כך למשל במקרה של מחלה או מום בתינוק - ההורים אחראיים לו כמשמורנים ונדרש מהם לטפל בו, כולל נשיאה בהוצאות הכספיות לטיפולים ונספחיהם, אך ההחלטות נתונות בידי פקידת הסעד. במידה ונדרש ניתוח לתינוק בארץ או בחו"ל, ההורים אמורים לשלם ולנסוע. פקידת הסעד תחליט. והיכן והאם?

 

"קשה לדעת מיהן הנשים שם שעושות פונדקאות, האם יש להן מעגל תמיכה, האם מישהי בגלל מצוקה כלכלית צריכה לעבור קושי בגללי?"
מחלוקות לא פשוטות. "חוק ההסכמים לנשיאת עוברים" נוצר מתוך הקשבה לקומץ הורים חשוכי ילדים. הוא נוצר מתוך מדיניות עידוד הילודה שחקוקה על דגלנו בגאון. המחוקקים העזו ונכנסו לעובי הקורה, למרות מורכבות ונפיצות הנושא. לא לחינם ארצות רבות, מן הסתם גם בשל איסורים דתיים, מסרבות לדון בנושא ואוסרות פונדקאות בשטחן. כך בין היתר: צרפת, ספרד, אוסטריה, איטליה, דנמרק, גרמניה, נורבגיה, שוודיה ושוויץ. חלקן מאפשרות פונדקאות אלטרואיסטית בלבד. כך: אוסטרליה (ברובה), בריטניה, פינלנד, קנדה ונוספות.

 

ברזיל מתירה פונדקאות, בתנאי שבן משפחה מעורב בה. בארה"ב לא קיימת חקיקה פדרלית בנושא הפונדקאות. חלק מהארצות אוסרות פונדקאות מסחרית. רוסיה, אוקרינה, גאורגיה, תאילנד וישראל איפשרו בשנים האחרונות, כל אחת מסיבותיה, פונדקאות מסחרית בתחומיהן. יחד עם זאת, החקיקה משתנה בתחום וכדאי לעקוב.

 

"לסתיו יש אמא אחת - והיא אני"

למרות שחלפו עשרים ואחת שנה מחקיקת החוק המסדיר את נשיאת העוברים, מדובר עדיין בתופעה מינורית מבחינת מספריה. עד 2017 התקבלו בוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים 1458 פניות, ונולדו 823 ילדים מהליך פונדקאות. בראשית יולי האחרון (2018) אישרה הכנסת הרחבות והתאמות של החוק המקורי למציאות החיים המשתנה בארצנו הקטנטונת. הלהטבי"ם נותרו ללא מענה וכך גם האבות החד-הוריים. נכון לעכשיו, הפונדקאות הישראלית הינה תופעה בלמידה, שהצוותים הרפואיים ופקידות הסעד לומדים להתנהל איתה, לעתים בנחת ולעיתים פחות.

 

והאמהות שמאחורי התהליך, נשארות עם המורכבות, הדילמות והחרדות. "חקרנו ולמדנו את הנושא", ממשיכה אביטל לספר. "איזה מקום תתפוס האישה הזאת בחיי הילד שלי? בהתחלה, בגלל החששות האלה, חשבנו לעבור את התהליך בחו"ל, אבל משהו בפנים לא נתן לנו להתקדם עם זה. יש נתק. קשה לדעת מיהן הנשים שם שעושות פונדקאות, האם יש להן מעגל תמיכה, האם מישהי בגלל מצוקה כלכלית צריכה לעבור קושי בגללי? החלטנו שלמרות החששות מהריון שנמצא קרוב אלינו, עדיף לנו לעבור את התהליך בארץ. פנינו למספר סוכנויות לפונדקאות, שוחחנו עם מספר נשים פונדקאיות, למדנו מה חשוב, מה צריך לדעת על הנושא, עד שהגענו לעינב אשכול, העוסקת בליווי תהליכי פונדקאות בארץ, שליוותה, גישרה ותמכה בנו לאורך כל התהליך.

 

"במהלך הדרך ראיתי ששומרים עלי. גם עינב וגם כל התהליך הרב שלבי אל הוועדה לאישור נשיאות עוברים, שכל תהליכי הפונדקאות חייבים את אישורה. ראיתי שהם רואים אותי ומקשיבים לי. נרגעתי. למדתי, והיום מאוד ברור לי - לסתיו יש אמא אחת והיא אני".

 

פונדקאות עבור אישה שאינה יכולה לשאת הריון, הוא במהותו קשר בין שתי אימהות. נכון, גם בני הזוג במידה וקיימים נמצאים שם, במעורבות הדוקה יותר או פחות, אך תמצית הקשר הוא בין האישה הנושאת את ההריון, הפונדקאית, לאם המיועדת המקבלת את הילד מיד עם היוולדו. "היום, מצחיק אותי הפחד ההוא של מה יהיה אחרי?" מסכמת אביטל. "נוצרו בין המשפחות קשרים חמים, כמו דודים ודודות, כמו חברים טובים. ואין בלבול. סתיו מהממת, ויש בנופר ניצוץ גאווה כלפיה, אבל היא אוהבת אותה כמו שאני אוהבת את הילדים שלה. בתמונה הראשונה באלבום התמונות של סתיו רואים את נופר בהריון איתה ושלומי ואני משני צדדיה. התמונה השנייה, כשהיא בזרועותיי מיד אחרי הלידה. כך אנחנו מגדלים אותה. הפונדקאות 'איננה נושא'. כן, הייתי נותנת הכול בכדי לשאת בעצמי את ההיריון הזה. יצא כך שנופר, מלאכית טובה, נשאה אותו עבורי, עבורנו... ומשם אנחנו ההורים. לטוב ולרע זה אנחנו".

 

בהצלחה לכולם. הטור הבא בנושא אתייחס לגברים שבחבורה.

 

מקורות

  • דורית שפירא ויוסף שפירא, (2007). עשור לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים. רפואה ומשפט.
  • נופר ליפקין ואתי סממה, (2013). ממוצר הרואי למוצר מדף: נורמטיביזציה זוחלת של הפונדקאות בישראל.

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


חגית בן שחר, מטפלת EMDR בתינוקות, פעוטות, וילדים עם חרדות, קושי בוויסות, ולידה טראומתית.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קרוב ל- 3 עשורים אני מטפלת באנשים. בהכשרתי מטפלת בתנועה (DMT) ובשתי שיטות לטיפול ממוקד גוף בטראומה (Somatic Experiencing ו-EMDR). מכל הטראומות שבעולם בחרתי להתמקד בשדה הפריון, ההריון והלידה. מגיעים אלי לקליניקה נשים, גברים וילדים שחוו זעזוע בנושאים אלו. בנוסף, אני מדריכת מטפלים וצוותים רפואיים. בשנים האחרונות מנחה גם גננות ומורות בהשפעה האפשרית של ההריון והלידה על התנהגות הילדים ודרכים לוויסותם.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.