סיפוריהן של פונדקאיות: "מעולם לא ראיתי את התאומים שילדתי להם"

למה הן עושות את זה, מה הן מרגישות בלידה, ומה קורה במצב בו העובר מסכן את בריאותן - למי דואגים קודם? חגית בן שחר יוצאת למסע מרגש בעולם הפונדקאות בארץ

חגית בן שחר

|

11.10.18 | 09:49

"האחריות לפיקדון שנמצא ברחמן, לעובר שהן נושאות עבור אחרים, גורם לפונדקאיות רבות להישמר לאורך ההיריון. הן שמחות להיות אחרי, לצלוח את המשימה העצומה ולמסור בשלום את התינוק לידיים המצפות לו". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"האחריות לפיקדון שנמצא ברחמן, לעובר שהן נושאות עבור אחרים, גורם לפונדקאיות רבות להישמר לאורך ההיריון. הן שמחות להיות אחרי, לצלוח את המשימה העצומה ולמסור בשלום את התינוק לידיים המצפות לו". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

"לפני הלידה חשבתי הרבה על איך אני רוצה שהכל יתרחש ועשינו תיאום ציפיות. הבנתי שמאוד חשוב לי לראות איך גורי, התינוק שנשאתי ברחמי, נמסר לידי ירדנה אמו", כך מספרת לי לימור, אם פונדקאית. "ברגעי הלידה, שלוו בעלי היה מכוון לכך שאראה את המעבר שבשבילו בעצם נשאתי את ההריון הזה. היו איתי בחדר הלידה אמא שלי, שלוו וירדנה והיתה לידה וגינלית נהדרת. אפילו הלידות של הילדים שלי לא היו כאלה. נועם, האב המיועד, חיכה בחוץ. לא היה לו נעים. מבחינתי כל עוד הפרטיות שלי נשמרת הוא יכל היה לשהות בחדר הלידה, אך הוא בחר אחרת.

 

"גורי יצא. המיילדת הניחה אותו עלי לדקה - שתיים. הצוות היה רגיש לסיפור שלנו ושיתף פעולה באופן ראוי לציון. ואז, אחרי שחתכו את חבל הטבור, המיילדת העבירה אותו ממני לירדנה, שישבה לידי. אף עין לא נשארה יבשה באותו רגע בחדר. כולנו בכינו. אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. פשוט קסם".

 

תהליך אנושי מורכב ושברירי

בחודשים האחרונים אני עוברת מסע מרתק ומרגש בתוך עולם הפונדקאות, אותו החלטתי להכיר מקרוב. כמי שעוסקת כל כך הרבה בנושא של הריון ולידה וכל מה שבא איתם – התחושות, הרגשות, הפחדים, הכאבים, האושר – עניין אותי להכיר מקרוב את אותן תחושות ורגשות כשמדובר בהריון מורכב, שבו אמא שמחכה לתינוק ואישה אחרת, שנושאת אותו ברחמה. ואיתן – אבא שמחכה לתינוק וגבר אחר שמלווה את הפונדקאית כבן הזוג שלה. פונדקאות – תהליך אנושי מורכב ושברירי, עמוס בכמיהות, פחדים ורצונות שלא כולם מצליחים לצלוח אותו בשלום. הדילמות הלא פשוטות שניתן לראותן ממספר זוויות ראיה מבלי צורך או יכולת להחליט מי צודק, מרתקות אותי.

 

התחלתי את המסע משיחות ארוכות ומרגשות עם כל הצדדים שבתהליך. שוחחתי עם זוגות הורים שילדם נולד בתהליך פונדקאות. שוחחתי עם נשים שנשאו תינוק ברחמן באותו תהליך וגם עם הגברים שליוו אותן ושוחחתי עם אנשים מקצועיים בתחום. העולם שגיליתי מלא ברגשות גואים והמוני מורכבויות שונות, גם רגשיות וגם מנהלתיות. 

 

האחריות לפיקדון שנמצא ברחמן, לעובר שהן נושאות עבור אחרים, גורם לפונדקאיות רבות להישמר לאורך ההיריון. הן שמחות להיות אחרי, לצלוח את המשימה העצומה ולמסור בשלום את התינוק לידיים המצפות לו. פונדקאיות רבות מתכננות את הפרידה מהתינוק שוב ושוב לאורך ההיריון. חלקן מעדיפות ניתוח קיסרי - "ללכת לישון ולהתעורר בלי זה". שלא כמו לימור, איתה פתחתי את הכתבה, ישנן פונדקאיות שדווקא משתדלות לא להיקשר אל התינוק לאורך ההיריון. הן מתעלמות מהבטן, לא נוגעות. מאיה למשל, סיפרה: "לא רציתי לראות את הבנים כשיצאו. רציתי שיהיו מעורבים כמה שפחות חושים. מצב שיעזור לי לעשות את הניתוק הרגשי מהם. למעשה, לא ראיתי מעולם את התאומים שילדתי".

 

קשר משולש שיש בו הרבה תקוות, פחדים, ציפיות ומורכבויות. צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
    קשר משולש שיש בו הרבה תקוות, פחדים, ציפיות ומורכבויות. צילום אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

     

    ממחלקת לידה - למחלקת נשים

    מאיה, כמו פונדקאיות נוספות, איננה יודעת מה קורה עם הבנים אותם נשאה ברחמה ועליהם השגיחה באדיקות באותם חודשים ארוכים. ולימור לעומתה, דווקא שומרת על קשר. "אנחנו שומרים על קשר עם ירדנה ונועם ומעודכנים במצבו של גורי. לא מזמן היינו אצלם עם הילדים שלנו והראנו להם את ה'מתנה' שהייתה בבטן של אמא והגיעה ליעדה. זו הייתה סגירת מעגל".

     

    עם זאת, גם לימור זוכרת את הרגעים שאחרי הלידה כמורכבים. "היה מאוד מוזר לעבור מחדר לידה למחלקת נשים, ללא תינוק, אך זו חופשת לידה כייפית. יש לי את כל הזמן שאני צריכה בכדי להתאושש מההיריון ולחזור לילדים ולמשפחה שלי. בכל זאת לא הייתי פנויה אליהם בשבועות האחרונים לפני הלידה".

     

    אחד הדברים שהכי סקרנו אותי בנושא, היה מי הן בעצם הפונדקאיות? למה הן מחליטות לעבור תהליך כזה? "המנטרה שלי בחיים היא לעשות טוב בכדי שיבוא הטוב", מסבירה מאיה, שילדה תאומים לזוג ששכלו את בתם היחידה. "אני לא דתיה. אמא שלי תמיד אמרה, 'שרק נוכל לתת ושלא נצטרך לקבל'".

     

    למה דווקא פונדקאוּת?

    "משתי סיבות. אחת משום שהנתינה היא חלק מאוד משמעותי מהזהות שלי, מאיך שאני רואה ומגדירה את עצמי. אני תמיד נותנת. ככה אני. והסיבה השנייה, תמיד דמיינתי את עצמי עם משפחה ברוכת ילדים, חמישה ילדים ויותר, בכדי לעשות טוב לאנושות. אחרי שנולדו שני הילדים שלנו, לא ראינו לנכון להוסיף עוד ילדים לתא המשפחתי והחלטתי שהגיע הזמן לעשות טוב לאחרים גם בתחום הזה".

     

    תחילה התנגד בן זוגה של מאיה נחרצות לרעיון. "הוא קודם כל בדק איפה זה יכול לפגוע בנו, כמו בכל דבר. האם נעמוד בזה כזוג, כמשפחה?" דאג מהשפעת הפונדקאות על הילדים האישיים שלהם, שהיו באותם ימים רכים בשנים. הוא חשש שהילדים יניחו שגם אותם ימסרו לאנשים זרים, כמו את אותו תינוק עתידי שמאיה תהרה ותמסור. מאיה ידעה שבלי הסכמתו, הפונדקאות איננה ברת ביצוע וחיפשה תשובות לחששותיו. הדברים התגלגלו במהירות. כעבור תקופה קצרה הם פנו לעינב אשכול, המלווה תהליכי פונדקאות בארץ. שיחה פתוחה איתה רתמה את שניהם למסע. מאיה ובן זוגה בחרו בזוג "שהסיפור שלהם הכי דיבר אלי". חשוב לה שייווצרו איתם קשרים קרובים.

     

    המחויבות הרגשית החזקה של הפונדקאיות כלפי הזוגות המזמינים, שסיפורם נגע ללבן, מפעילים עליהן לחץ פסיכולוגי להצליח במשימה ולהרות. רבות מהן מפתחות נטייה להקרבה עצמית לטובת הצלחת התהליך, גם על חשבון בריאותן או רווחת משפחתן. כל אלה מגבירות את חשיבותו של הקשר הקרוב עם הזוג בעיני הפונדקאית, בעיקר עם "שותפתה" למסע – האם המיועדת. אם קיים חשש להתקשרותן של הפונדקאיות לעוברים שבקרבן עד כדי קושי למסרם לאחר הלידה, הרי מחקרים מצביעים על התקשרותן של הפונדקאיות דווקא להורים המזמינים עצמם, אליהם הן מרגישות מחויבות. הקשר לעוברים, טוענים החוקרים, נוצר כחלק מהתחייבות זו.

     

    לצערה של מאיה, היחסים עם הזוג אצלה דווקא הלכו והתרחקו לאורך ההריון. "הם פחות ופחות ראו אותי ויותר ויותר עניין אותם מה שיש לי ברחם בלבד. כאב לי".

     

    להתרשמותי מהשיחות שקיימתי, אופייה של הפונדקאות בארץ משתנה. הפן האלטרואיסטי והרצון להיטיב, כך נדמה, צובע את דמותן של הפונדקאיות. כך נוצר קשר משולש בין הפונדקאית לזוג. בן זוגה, במידה וקיים, נותר כתומך מאחורי הקלעים. לימור שיתפה אותי בסיבות שלה לעבור את התהליך: "עברנו טיפולי פוריות עם הילדה הגדולה שלי, ולכן, מאוד התחברתי לקושי להביא ילד. רציתי לעזור לאנשים שקשה להם. השליחות הזו... העוצמות, שאתה עושה משהו לחיים. לא משהו שעובר, אלא משהו שנשאר ומשנה חיים שלמים. זו באמת שליחות.

     

    "בהתחלה שלוו, בן זוגי, התנגד. לקח לו זמן להפנים את הרעיון שזו לא הביצית שלי, שאני לא אמסור ילד שלי. כשהבין, נרתם כולו. הוא דאג לי בקטע הפיזי והנפשי, ירד לעומקם של הדברים, ואפילו בירר אילו הורמונים אני לוקחת וכמה. גם את בני הזוג הכרנו יחד, ונשארנו כולנו יחד לאורך כל התהליך. היום, כשאני חודש וחצי לאחר הלידה, אני יכולה להעיד בפירוש שהפונדקאות שידרגה לנו את הזוגיות. בהריונות של הילדים שלי סחבתי את השקיות מהסופר וניקיתי את הבית. הפעם זה היה שונה. החלטנו מראש שהפעם אני שמורה יותר. לכן, כל הטיפול בילדים ובבית עבר אליו. נוצרה בינינו שותפות מלאה. באיזשהו שלב נוצרו בי חרדות בגלל האחריות המטורפת הזו לעובר שבתוכי. שלוו פשוט הכיל והיה שם בשבילי לגמרי. זיהה כשאני נלחצת ומיד הגיע, הרגיע וחיזק".

     

    לידת פונדקאית: אירוע בלתי שיגרתי בחדר הלידה

    מאירה (שם בדוי) התקבלה לחדר הלידה בשבוע ה-27 להריונה, כשסבלה מלחץ דם גבוה. היא אובחנה כסובלת מרעלת היריון קשה והפרעה בגדילת העובר. בקבלה סיפרה לצוות שהיא פונדקאית ושהורי הילד בדרכם לבית החולים. מאירה קיבלה טיפול ראשוני לרעלת וכשהצוות ביקש להזריק לה סטרואידים לצורך הבשלת ריאות העובר, הביעה חוסר שביעות רצון מהטיפול הפולשני וביקשה לסיים את ההיריון בהקדם. ההורים שכבר הגיעו, הביעו את חששם מלידה מוקדמת ומסיבוכי הפגות וביקשו לתת את הטיפול הנדרש לייצוב ההיריון בכדי להמשיכו. הצוות המטפל בבית היולדות נתקל במצב מורכב בו לא התנסה בעבר - כיצד נכון לנהוג? טובתו של מי קודמת - של הפונדקאית או של העובר?

     

    "היריון או לידה של אם פונדקאית מהווים עדיין אירוע בלתי שיגרתי בחדר הלידה, במיוחד במצבים הקשורים לתחלואה במהלך ההיריון", מעידות המיילדות אינה בלומין ורויטל זלקר, שגם חשפו את הסיפור המורכב הזה במאמר שלהן.

     

    קונפליקט אם-ילד נוצר לא פעם במהלך ההיריון והלידה. לרוב, האימהות נוטות לוותר על בריאותן ורווחתן לטובת בריאותו של ילדן. המקרה הקלאסי לכך הוא ניתוח קיסרי חירום. האטות דופק של העובר מריצות את כולם לחדר הניתוח, אך בפונדקאות אפשר שכללי המשחק משתנים ותרחישים בקשר אם-עובר שלא נתנו עליהם עד כה את הדעת עשויים לעלות לדיון.

     

    עינב אשכול, העוסקת בליווי תהליכי פונדקאות בארץ, יוצאת חוצץ כנגד אפשרות זו. "פונדקאיות שאני מכירה נותנות את כל מה שיש להן לרווחת העובר שברחמן". לעומתה טוענת מיילדת וותיקה מניסיונה שישנם גם מקרים אחרים, בעיקר כשההיריון מסתבך.

     

    האם חוק הפונדקאות שומר על הפונדקאיות?

    הפונדקאות הנה אפשרות חדשה יחסית במחוזותינו. עד שנות השבעים הרו נשים בעקבות יחסי מין. רק בשנת 1976 נוצר הסכם הפונדקאות הראשון במישגן ארה"ב, בין אישה ששימשה כפונדקאית לבין ההורים העתידיים. החוק הישראלי מתיר אך ורק "פונדקאות מלאה", תהליך בו הפונדקאית היא רק נשאית ולא יכול להיות לה קשר גנטי לילד. במרץ 1997 אישרה כנסת ישראל את "חוק ההסכמים לנשיאת עוברים", אשר הסדיר את הליך הפונדקאות בארץ. היה זה חוק ראשון מסוגו בעולם. מנתוני משרד הבריאות, משנת 1998, כשנה לאחר אישור החוק, ועד 2017, התקבלו בוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים 1,458 פניות, נולדו 823 ילדים מהליך הפונדקאות, מתוכם 153 תאומים ושתי שלישיות.

     

    החוק גובש תוך מודעות לקשיים האתיים והמוסריים שהוא יוצר, ולפוטנציאל הפגיעה בנשים הפונדקאיות הטמון בו. לכן, ההליך מותנה באישור וועדה אשר תפקידה לוודא שהצדדים, ההורים מחד והפונדקאית מאידך, תושבי ישראל, בני אותה דת, נקיים מרישום פלילי, כשירים נפשית ויכולים לעמוד בהליך המורכב העומד בפניהם.

     

    על הצדדים בתהליך לעמוד בתנאים ברורים: הפונדקאית אמורה להיות בטווח הגילאים 22 עד 39 שנים, אשר ילדה עד ארבע לידות במועד וללא סיבוכים, היא יכולה להיות רווקה או נשואה, נמצאת לפחות שנה לאחר לידה וגינלית או שנה וחצי מניתוח קיסרי. היא איננה קרובת משפחה של ההורים המיועדים ולא נמצאת בעיצומו של משבר, דוגמת גירושים, אובדן או מחלה של בן משפחה. ילדה בעבר כאם-נושאת פעם אחת בלבד. ההורים המיועדים צריכים להיות בני 18 עד 54, הטרוסקסואלים, והורים לשני ילדים משותפים לכל היותר. כך גם במקרה של אם יחידנית. החוק מתיר לשלם לפונדקאית לכיסוי הוצאותיה ולפיצוי על אובדן זמן, סבל, אובדן הכנסה ויכולת השתכרות או כל פיצוי אחר.

     

    החוקרות נופר ליפקין ואתי סממה, אשר חקרו את הנושא, מסתייגות מחוק הפונדקאות בארץ, שלמרות שנוצר מתוך רצון להיטיב, נותר בו עדיין פוטנציאל לניצול לרעה של הנשים הפונדקאיות. מדובר לטענתן בקשרים א-סימטריים בין בעלי ממון וכוח לבין נשים שלרוב זקוקות לכסף ולהערכה על מעשי ההקרבה שלהן ולקשר. לעומתן, מציגה האנתרופולוגית אלי תימן גישה שונה, על פיה חוויית הפונדקאות גורמת לפונדקאיות לחוש עצמאות, סיפוק ביכולתן לתרום תרומה מכרעת ללידתם של ילדים, משפחות ואימהות חדשות.

     

    בכתבות הבאות בסדרה נדבר על הגברים שמאחורי תהליך הפונדקאות בארץ – האב המיועד ובן הזוג של הפונדקאית; נדבר על הילדים של הפונדקאית ואיך עובר עליהם התהליך ונדבר גם על ההתמודדות של כל הגורמים החיצוניים עם אותו תהליך – בתי החולים, האחיות, הרופאים והמוסדות הממשלתיים.

     

    מקורות

    • אינה בלומין, רויטל זלקר (2009), סוגיות אתיות בטיפול הסיעודי באם פונדקאית עם רעלת היריון, ניתוח מקרה.
    • חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), 1996.
    • הודעות הכנסת, חוק הפונדקאות אושר סופית, 2018.
    • נופר ליפקין ואתי סממה (2013). ממוצר הרואי למוצר מדף: נורמטיביזציה זוחלת של הפונדקאות בישראל.
    • צפתי מאיה (2017), פונדקאות, הורות הומוסקסואליות והדיאלקטיקה בין המשכיות לשינוי.
    • Birthing a Mother: The Surrogate Body and the Pregnant Self, Berkeley: University of California Press, Elly Teman, 2010
    • Lawyer in Surrogate Mother Cases, Is Dead, Lawrence Van Gelder, 1997

     

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


    חגית בן שחר, מטפלת EMDR בתינוקות, פעוטות, וילדים עם חרדות, קושי בוויסות, ולידה טראומתית.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קרוב ל- 3 עשורים אני מטפלת באנשים. בהכשרתי מטפלת בתנועה (DMT) ובשתי שיטות לטיפול ממוקד גוף בטראומה (Somatic Experiencing ו-EMDR). מכל הטראומות שבעולם בחרתי להתמקד בשדה הפריון, ההריון והלידה. מגיעים אלי לקליניקה נשים, גברים וילדים שחוו זעזוע בנושאים אלו. בנוסף, אני מדריכת מטפלים וצוותים רפואיים. בשנים האחרונות מנחה גם גננות ומורות בהשפעה האפשרית של ההריון והלידה על התנהגות הילדים ודרכים לוויסותם.
    למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.