אל תנסי לחנך את הילדים של בן זוגך ואל תכריחי את עצמך לאהוב אותם

יש המון תפקידים יותר כיפיים מלחנך ילדים. למה שלא תשאירו את התפקיד להוריהם ותבנו איתם קשר אחר? סיגל קפלן, מדריכת הורים, עם כמה עצות למשפחות מורכבות

סיגל קפלןפורסם: 08.10.18 08:20
ברור שיש לכם מה לומר על דרך החינוך של בן הזוג שלכם, אבל ויכוחים על סגנון החינוך הם נחל איתן של מתח (צילום: Shutterstock)
ברור שיש לכם מה לומר על דרך החינוך של בן הזוג שלכם, אבל ויכוחים על סגנון החינוך הם נחל איתן של מתח (צילום: Shutterstock)
להיות הורה לילדים שלך זו משימה מאתגרת בפני עצמה, גם תחת תנאים טובים. לנסות לגדל ילדים של בן או בת הזוג שלך זו משימה עם הרבה מכשולים בדרך. האתגר הקשה ביותר של המשפחות המשולבות הוא הניסיון לתפקד כמו משפחה גרעינית אחת במציאות בה חגים, מנהגים, התנהלות שגרה משתנים מבית לבית.

 

מקור מתח נוסף זו חווית התיעדוף שמלווה משפחות משולבות או בשמה הנודע - קונפליקט הנאמנות. הורים ביולוגיים יכולים למצוא עצמם מתרוצצים כדי למלא את הצרכים של בני הזוג החדשים שלהם, של הילדים הביולוגיים שלהם ולפעמים גם של האקסים שלהם. זה קורה הרבה. אפשר לדייק ולומר קורה יותר מאשר לא קורה בכלל.

 

אני מכנה את זה "מילכוד 22" בו ההורה הביולוגי מתרוצץ מצד לצד כמו עכבר מעבדות, בניסיון לתווך בין הצרכים של כל הצדדים בנושאי חוקי הבית, חינוך וכן, גם בלשכנע כל אחד מהצדדים בזכות מקומו הבלעדי בחייו. גם אם אתם ההורים ביולוגיים תעניקו לבן/ת זוגו את המנדט לחנך את ילדיכם - הילדים ימחו ויתנגדו. בדומה למשפחות גרעיניות כשההורים לא מסכימים ביניהם, הילדים ממהרים לתפוס צד ולנצל את הוואקום שנוצר לטובתם האישית. רק שכאן הבחירה לצד מי הם יהיו הרבה יותר פשוטה. כמי שעברה אימונים מפרכים בניסיון לדלג על משוכות ונפלה לא פעם, אני שמחה לחשוף בפניכם את המסלול המקוצר בו הנפילות הרבה יותר רכות.

 

לטורים הקודמים של סיגל:

 

אל תתפתו לקחת על עצמכם את התפקיד ההורי

גם אם הוא מדגדג לכם בין האצבעות. גם אם ההורה הביולוגי מפרגן לכם אותו. אתם לא באותו המקום. יחסים עם ילדים לא שלך צריכים זמן כדי להתפתח. חשוב מאוד שמחד, לא תהיו מחנכים, אבל מאידך, לא תיעלמו. כדי שיחסים יתפתחו, אתם צריכים להיות נוכחים.

 

נכון, זה לא פשוט, כי יש הרבה מאוד דברים שמתרחשים בקשר בין בני הזוג שלכם לילדים שיש לכם מה להגיד עליהם, אבל זו בדיוק הבעיה. התערבות מוקדמת, טרם זמנה, כשהילדים עדיין לא יצרו את החיבור, יגרמו הן להתנגדות מצדם והן למתח מצד ההורה הביולוגי, שייקרע בין שניכם. הכי טוב, ואני יודעת שזה לא פשוט, שתראו בכך תקופת הרצה, תקופת הסתגלות, ותפגינו תמיכה בהורה הביולוגי. זו עבודת צוות.

 

בחדרי חדרים תוכלו להעלות את הצרכים שלכם, אבל במתינות. שינויים לוקחים זמן. במיוחד לאלו שהשינויים נכפו עליהם. התמורה תהיה חיבור יותר מהיר שיירקם ביניכם לבין הילדים. בינתיים, תנו להורה הביולוגי להתעסק בחינוך. מה אכפת לכם? זה ממילא לא התפקיד הכי מהנה.

 

אל תתחרו בהורים הביולוגיים שלהם

תקשיבו, אני יודעת שיש לכם הסתייגויות מדרך החינוך של ההורה הביולוגי וברור שאתם הייתם עושים את זה אחרת. מה אני מדברת... לא רק אחרת. הרבה יותר טוב. אבל, ויכוחים על סגנון החינוך הם נחל איתן של מתח. חשוב מאוד שתכבדו ותכירו בעוצמתו של הקשר הביולוגי. הנושא החינוכי מאתגר במיוחד עבור בני הזוג שלכם כשהם נמצאים במלחמה עם האקסים שלהם. דווקא אז, ההורה הביולוגי רווי רגשות האשם אומר לעצמו, "אני אפצה את הילדים" ומוריד את הווליום של המשמעת. זהו שלב בו מערכת האמון מתבססת בין כלל הדמויות ועדיף שתבססו את היחסים ביניכם במקום להתעקש על הצבת גבולות נוקשים. לא עכשיו. הימנעו מלנסות לתקן או להיות "טובים יותר" בתפקיד ההורי מההורה הביולוגי ופשוט היו נוכחים בחייהם של הילדים.

 

גלו מהם התחומים שמעניינים את הילדים של בני הזוג שלכם

כמו בכל קשר מתפתח, חפשו אחר תחום עניין משותף שאתם נהנים ממנו. זה מרחב של הנאה, תחושת ערך שווה, עם פוטנציאל לשיח פורה של שיתוף. כל מה שצריך כדי לטפח יחסים.

 

אפשרו לבני הזוג שלכם זמן שהות עם הילדים

אחד הפחדים של ילדים עם כניסת בני זוג חדשים וילדים חדשים לחייהם הוא אובדן הבלעדיות עם ההורה הביולוגי שלהם. הם קטני אמון בכוחם של שינויים להיטיב עימם, אחרי השינוי האחרון שאבא ואמא שלהם סידרו להם. התזוזה שלכם הצדה מדי פעם והפירגון שלכם לזמן שלהם, מפחיתים מהחשש הזה. הורים ביולוגיים - צאו לבילוי משותף שלכם עם הילדים, סעו לסופשבוע, זה עוזר ומאפשר "מרחב נשימה" לכולם.

 

לא חייבים לאהוב אותם

אתם לא מבינים כמה הורים לא ביולוגים ובעיקר, אמהות לא ביולוגיות, חשות רגשות אשם על זה שהן לא אוהבות את הילדים של בני הזוג שלהם. המציאות היא שאולי לעולם לא תאהבו את הילדים של בני הזוג שלכם כמו את שלכם או שלא תאהבו אותם כלל, וזה לא עושה אתכם אנשים רעים, אלא אנושיים.

 

החוכמה היא לא "לאהוב" אלא "לנהוג באהבה". לאהוב ולנהוג באהבה הם שני דברים שונים. לאהוב זה רגש - או שאנחנו אוהבים או שלא. להתנהג באהבה זו פעולה. תנהגו בצורה אוהבת. עם הזמן אתם עשויים להיות מופתעים כשתגלו שככל שהיחסים מתפתחים, האהבה עשויה להתפתח. למה לנהוג באהבה? כי כשילדים מתייחסים אלינו בחשדנות, אנחנו מתרחקים והפרדוקס הוא שזה קורה דווקא בזמן שהם הכי צריכים שניתן להם סיבות להירגע כדי שיתקרבו. למה הכוונה? לילדים לוקח הרבה יותר זמן להתאושש מגירושי הוריהם. הם חשים בזוגיות השנייה איום על הסיכוי שמשפחתם תתאחד שוב. מכיוון שהם מתקשים לבטא במילים את מה שקורה אצלם בפנים, הם מתנהגים את הקושי.

 

כשזוגות בפרק ב' מגיעים עם שאיפה לתקן את הילדים, הם צריכים להבין שלא הילדים הם אלו ששבורים - המשפחה שלהם שבורה. כדי לבנות את המשפחה השנייה צריך להכיר בכאב והשבר של הילדים, להקשיב ולהבין מה עובר עליהם. כשלא עושים את זה, ההתנגדות תמשך לאורך זמן. מהצד השני, כשבני הזוג נותנים מקום לכאב של הילדים, לא נבהלים ממנו, ופועלים יחד בהקשבה והבנה, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהילדים אט אט ירגעו ויגיבו בחיוביות.

 

מצאו משהו טוב לומר לבני הזוג שלכם על הילדים

גם אם קשה, מצאו משהו חיובי לומר לבני הזוג שלכם על הילדים, במקום להתרכז בשלילי ולהתלונן עליהם. אמירת "משהו" חיובי מדי יום על הילדים מניבה כמה דברים: היא משחררת את ההורה הביולוגי מלתפקד כסניגור ילדיו מול ההורה הלא ביולוגי ומאפשרת לו לצאת מהחוויה של להיות 'באמצע'. היא ממקמת את ההורה הלא ביולוגי, לחווית ההורה הביולוגי בעמדה חיובית יותר לגבי תפיסת היחס שלו לילדים (מכירים את המשפט, "נו, בטח, את לא אוהבת אותם"?) ומאמנת את החשיבה החיובית והופכת אותה לאט לאט למציאות חדשה אופטימית יותר, שכן "מחשבה מייצרת מציאות".

 

ואתם, הורים ביולוגיים, היו אמפטיים - אל תרחמו

קודם כל, אל תרגישו אשמים על העובדה שהתגרשתם. גרוע מזה זה לרפד את הילדים ולרחם עליהם "כי הרסנו להם את החיים". ההיפך, כדי שהילדים יוכלו לגדול ברווחה נפשית טובה ולהתחזק, הם צריכים להיות מסוגלים לבנות את כוחות החוסן שלהם. הקשיבו להם, דברו איתם בשפה רגשית, עזרו להם לבסס עצמם בסביבה תומכת, בית ספר, חברים, משפחה מורחבת. אלו יטפחו את המודעות שלהם לכוחותיהם ואמונה ביכולתם לצלוח שינויים מבלי להרגיש מאוימים מהם.

 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת); מייסדת ומנהלת שותפה במיזם "ילדים לפני הכל" - תמיכה, הדרכה, ידע וסיוע לילדים ומשפחות במעברי גירושים ומשפחות בפרק ב' ולאנשי מקצוע. בעלת עמוד הפייסבוק "משפחה משולבת"; עיתונאית ומיצרת תוכן למשחקים שוברי שיגרה בתוך המשפחה בחברת happy days והכי חשוב, כי מכאן הכל התחיל - אמא במשפחה משולבת עם ארבעה ילדים, כלב וחתול.