יפה מכל הבחינות: קולקציית איקאה, שאורגות בירדן פליטות סוריות

זאת כנראה אחת המיני-קולקציות היפות ביותר של ''איקאה'', מכל הבחינות. 11 פריטי טקסטיל בסך הכל – כריות, פופים ושטיח – שאותן מייצרות בירדן כ-150 נשים, מחציתן ילידות המדינה והשאר סוריות שנמלטו מארצן במלחמה ומצאו מקלט אצל השכנה הדרומית.

המטרה של הפרויקט היא לסייע מעט, ולהעניק הכנסה שכל כך חסרה לפליטים הסורים, גם אם מדובר בטיפה בים. מאות אלפים ברחו בשנים האחרונות מסוריה לירדן. עד סוף 2018 מקווים באיקאה להעסיק 220 נשים בעבודה על הקולקציה, והיעד הוא 400.

מחנה הפליטים זעטרי בירדן, בתמונה מ-2015 (צילום: UNHCR/Herwig)

ליוזמה אחראית ''עמותת נהר ירדן" (JRF), ארגון ללא מטרות רווח מיסודה של מלכת ירדן, ראניה. התאגיד השבדי הסכים לייצר בעזרתה קולקציה מצומצמת שקיבלה את השם TILLTALANDE (''מושך'' בשבדית): עבודת העיצוב נעשתה בשיתוף פעולה של שניים – פולין מקדו משבדיה ופארידון עבידה מירדן; אנשי איקאה הכשירו את העובדות; ועל תהליך הייצור מפקחת העמותה.

מעצבי הקולקציה: פולין מקדו השבדית ופארידון עבידה הירדני(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

''זה היה מאמץ משותף, שנעשה תוך השראה הדדית'', מספרים המעצבים. ''השראה שהתקבלה גם מהנופים והצבעים סביב. למשל, הפריחה הצהובה והוורודה של הקקטוס שצומח בעוז בגני עמאן''.

פלטת הצבעים הייתה נושא עיקרי במפגש הראשון ביניהם. מהם הצבעים המסורתיים הירדניים, מהם הצבעים המודרניים, האיקאיים, ומה יהיה השילוב הנכון? הבחירה נפלה על גווני אדמה, עם פרצי צבע כניגוד ודגש. "צבעי הקולקציה הם כצבעי ירדן – צהוב מדבר וכחול ולבן, כצבעי ים המלח", נמסר.

עביר אל-מנג'ד. חצי מהמועסקות בפרויקט הן ירדניות, וחציין פליטות סוריות(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

גדילים בעבודת יד, פרצי צבע על גווני אדמה(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

בכרית הקקטוס (כ-65 שקלים) הרקע הוא הדפס של צילום של שיח צבר גדול, שגדל מחוץ לביתה של אחת האומניות הירדניות(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

כריות הרצפה התפוחות קיבלו מראה מסורתי ועכשווי גם יחד, הודות לאריגה שנעשית בשיטה מסורתית בדואית. לדברי עבידה, "לנשים יש מיומנויות נפלאות של מלאכת יד, שאותן למדו מאמהותיהן". אלא שהנולים הבדואים, שטוחים על הרצפה, דורשים הרבה כוח, סבלנות ומיומנות. באיקאה שוקלים להכשיר את הנשים לעבודה על נולים יעילים יותר, כדי להפוך את עבודתן למאומצת פחות.

החברה התחייבה למכור את המוצרים בחנויותיה, ובמחירים בני השגה. המטרה הראשונה בשיתוף הפעולה הזה היא לייצר מקומות עבודה, נמסר, ''אבל זהו עסק, לא צדקה. אנחנו מרוויחים פריטים ייחודיים, ומשפיעים על חיים של מאות אנשים''.

שטיח באריגה בדואית מסורתית(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

בשלב הראשון של המיזם, בסתיו 2017, ניתנה עבודה ל-100 נשים. באביב השנה הוכשרו עוד כ-50 נשים, ועד סוף 2018 מקווים באיקאה לגייס עוד 70 עובדות. "אנחנו רק בתחילת הפרויקט, זוהי יוזמה לטווח ארוך", נמסר ממטה החברה. ''השאיפה היא להעסיק 400 עובדות בשנים הקרובות, כשתמיד יישמר האיזון - חצי מקומיות וחצי פליטות''.

זו לא היוזמה החברתית היחידה של איקאה. היא מתמחה בשיתופי פעולה חברתיים ברחבי העולם (בעיקר באסיה), ולפי דובריה, נכון להיום מועסקים ביוזמות מהסוג הזה 10,500 בני אדם. גם לתאגיד זה משתלם: אלה פריטים בעבודת יד, הנדירה בנוף האיקאי, והם נותנים לה נופך טרנדי של קראפט אתני. מאחר שלא מדובר בפסי ייצור תעשייתיים, הקולקציות מצומצמות מבחינת היקף הייצור ומספר הפריטים, והן מקבלות בכל שנה פרסום נרחב ומקום מכובד בחנויות. לכן, כבר כתבנו כאן בעבר, שווה לעקוב אחרי הקולקציות המוגבלות, כי הפריטים האלה לא יישחקו עד דק באלפי בתים, והן נעלמות מהחנויות תוך זמן קצר, בדרך כלל.

סגנון שמשתלב בקטלוג בקלילות(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

גם אם צורתן של כריות הרצפה היא מקומית(צילום: Inter IKEA Systems B.V)

הקולקציה הושקה בדצמבר 2017 בעמאן, ומאז הקיץ האחרון היא נמכרת גם בסניף בברוקלין, ניו יורק. בחורף הקרוב היא תהיה זמינה גם בכוויית, בסעודיה ובאיחוד האמירויות הערביות, ומהקיץ הבא יוכלו ליהנות ממנה גם באירופה (צרפת, גרמניה, שווייץ, אוסטריה וספרד).

המחירים סבירים יחסית לעבודת יד: השטיח נמכר בירדן ב-115 דינרים (575 שקלים), כרית רצפה עגולה עולה 150 שקלים וכרית רגילה ב-65 שקלים. הפריט היקר ביותר הוא פוף ארוג, רבוע, שעולה 650 שקלים.

האם הקולקציה תגיע לישראל? התשובה זהירה ודיפלומטית: "מאחר שיכולת הייצור מוגבלת בשלב הראשוני", נמסר, ''הקולקציה תימכר במספר מצומצם של חנויות איקאה בעולם. השאיפה היא להגביר בהדרגה את שיתוף הפעולה, ולהציע את הפריטים בחנויות נוספות". אפשר רק לקוות.

------------------------------------------------------------------------

לחצו על התמונה לשטיחים שנארגו בלקייה, והוצגו בניו יורק:

מה קרה לשטיחים שארגו נשות לקייה? לחצו לכתבה (צילום: איוב אבו מדיעם)