אבא, תהיה בקשר: כשגירושים קשים מפרידים בין הורים לילדים
10,841 זוגות התגרשו בישראל ב-2016 - ומאחורי המספר הזה יש אלפי ילדים שנלכדים באש רגשית צולבת בין הורים כועסים. על "הורה טוב" ו"הורה רע" - והילד שביניהם
"ברגע שהיא נולדה, בחצי שנייה, סדר העדיפויות פשוט השתנה אוטומטית. פתאום נהיה לי הרבה יותר כיף להיות עם הילדה. גאיה בשבילי היא הכל, גאיה בשבילי היא כל העולם שלי, אין משהו אחר", מעיד ז'אן אביה, העושה את דרכו ברכבת מבאר שבע למרכז קשר בתל אביב כדי לפגוש לשעה את בתו הקטנה בת השנה.
"עשרים ימים שלא ראיתי אותה", הוא אומר וחושף טבלת ייאוש אותה קעקע על הזרוע, "זה הכי הרבה זמן בחיים שלה שלא ראיתי אותה". ברגע שנכנסת הרכבת לתחנת ההגנה מגיעה שיחה ממנהלת מרכז הקשר שמודיעה לו שגם היום גאיה לא תגיע לפגישה כי היא חולה. ניסיונותיו העקרים של ז'אן לשנות את הגזירה - "אבל אני כבר על הרכבת בדרך", "זו פעם שלישית שאתם מודיעים לי שעה לפני" - לא הועילו והוא עולה על הרכבת חזרה כלעומת שבא.
ז'אן הוא אחד מגיבורי הפרק השלישי "אהבה של אבא" של הסדרה הדוקומנטרית המצויינת "להיות אבא" שמנחה ומוביל טל פרידמן ומשודרת בערוץ 10. הסדרה עוקבת אחר אבות שונים שמנסים להגדיר לעצמם ולחברה מה זה להיות אבא בעידן המודרני ומנפצת לא מעט סטיגמות חשוכות בדרך. ז'אן מוצג כ"אב במאבק גירושים שהסתבך" ועד שתינתן החלטה הוא פוגש את בתו שעתיים בשבוע - שעה ביום ראשון ושעה ביום רביעי - וחי, לדבריו, בין שתיהן.
מהורה פעיל - לשעתיים בשבוע
למי שלא מכיר, "מרכזי קשר" הם שמם של מרכזים סגורים ומוגנים המיועדים למפגש בין הורים הזקוקים לפיקוח, ליווי והדרכה לבין ילדיהם. הם מופעלים על ידי משרד הרווחה וכ-65 מהם פזורים ברחבי הארץ. לדברי הפסיכולוגית ד"ר תרצה יואלס, ראש התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה ומנהלת מקצועית של מיזם "ילדים לפני הכל", הפועל למען ילדים ומשפחות במצבי גירושין, מיעוט מהמקרים מגיע למצב בו יש צורך במפגשים במרכזי קשר. הסיבות לכך שונות: "החל ממצב של הורה שלא נכח בחודשי חייו הראשונים של ילדו וצריך לעזור לו לבנות את הקשר איתו, דרך מורכבויות שונות הדורשות פיקוח - למשל, הורים שאלימות היא חלק מהמרכיבים באישיותם או ילדים שהם 'סרבני קשר"".
אבל יש גם מקרים בהם נקבע מרכז הקשר על ידי בתי משפט כמקום מפגש מתוך חוסר אונים של המערכת במצבי סכסוך משפטי ומשמש כתחליף להסדרי ראייה. כמו במקרה של ז'אן. ואז, הורה שהיה רגיל לקחת חלק אקטיבי בחיי ילדו, עלול למצוא עצמו בסיטואציה בה הוא פוגש את ילדיו למשך שעתיים בשבוע תחת עיניהם הפקוחות של עובדי הרווחה.
"זה בהחלט לא מקום אידיאלי לילדים", מעידה ד"ר יואלס על מרכזי הקשר, "משום שנערכים שם כמה מפגשים שונים בו זמנית ואלה חושפים ילדים להרבה סיטואציות לא פשוטות המתרחשות שם כמו בכי, כעס או חוסר רצון של ילד לפגוש את ההורה. זה לא מקום סטרילי".
ההורה הטוב מול ההורה הרע
רק בשבוע שעבר פורסמו נתוני הגירושים של 2016, העומדים על 10,841 זוגות, לעומת 10,653 ב-2015 – עלייה של פחות מ-2%. הנתונים הגבוהים והיבשים שמתפרסמים מדי שנה לא חושפים בגלוי את הנתון החשוב ביותר - שבתוך המציאות הזו חיים ילדים רבים שלעתים קרובות נלכדים באש הצולבת הרגשית בין הורים כועסים והם אלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר. גירושים, כידוע, זו טלטלה גדולה עבור כל הנפשות הפועלות. רק שבניגוד לזוג המתגרש, הילדים לא בחרו במציאות הזאת. להיות הורה זו זכות יסוד ולצידה התחייבות. הזכויות והחובות הללו לא נשללות מהם בגלל שהם החליטו להפסיק לחיות יחד. הפסקת עמידה בהן פוגמת ברווחה של הילד.
הבעיה הגדולה היא שסערת הרגשות המתלווה לתהליך הגירושים - ונעה על המנעד שבין פחד לכעס - מביאה את בני הזוג השרויים בה לפעול באופן לא רציונלי, שאינו עושה הפרדה בין מה שקורה לנו כזוג מתגרש לבין מה שהילדים זקוקים. במקום שהמערכת הציבורית תהיה "המבוגר האחראי", היא נופלת למלכודת הסכסוך ומחריפה אותו בכך שהיא שופטת מי ההורה "הטוב" ומי ההורה "הרע". זו מחשבה יוצרת מציאות שממנה הדרך לניכור הורי, בו צד אחד מסית כנגד השני, היא קצרה. בתוך המתח הקיים במעבר שבין הורה אחד לשני, ילד עלול למצוא עצמו נאלץ להיות המכריע בסכסוך ולבחור בהורה אחד רק כדי שיהיה לו שקט.
"יש מצבים שבהם ילדים מסרבים להיפגש עם הורה משום שיש לקות בתפקוד שלו", אומרת ד"ר יואלס. "עם זאת, יש מצבים רבים שנוצרת סרבנות קשר כתוצאה מהרעלה הורית. הורה שנותן יד לסרבנות קשר צריך להבין שמדובר בחרב פיפיות שיש סיכוי גדול שתתהפך עליו בחזרה והוא יהפוך להיות מסורב קשר". לא משנה מה הסיבה, בין אם זה הורה מנכר לבין הורה מזניח, ילד צריך את שניהם. העובדה שהורה אחד "נטש" זו חוויה מעצבת חיים, בדיוק כמו זו של אבא של ז'אן שממרומי גילו קולו נשבר כשהוא מדבר על אביו שנטש אותו בגיל שבע.
הורות בתפקודה המיטבי היא הורות שיוויונית. לא במובן של חלוקת זמן ותפקידים שווה בשווה, אלא במובן העמוק יותר של זמינות ועירנות לצרכים כמי שמקנה לילד ביטחון רגשי ופיזי. כשזה מופר, הניזוק העיקרי זה הילד - ילד שבחוויה שלו נאלץ לבחור בין שני האנשים הכי משמעותיים בחייו. הוא יודע שלא משנה מה יבחר, הוא יפסיד.
"יש משהו במערכת שמלבה את הקונפליקט במקום להרגיע", מודה ד"ר יואלס. "התפקיד שלה הוא ללוות את המשפחות במצבי גירושים, להרגיע ולתת כלים גם לילדים וגם להורים כדי לצלוח את המעבר בתקופה הכי משברית. אם את שואלת אותי, מה שמנהלת מרכז הקשר היתה צריכה לעשות זה להגיד לז'אן 'עכשיו אתה בא לפה ואתה ואני נכנסים יחד לאוטו והולכים לבקר את הילדה החולה בבית שלה', כי פעם שלישית זו כבר טקטיקה שפוגעת בקשר ובונה את חוסר הקשר העתידי. צריך למגר תופעות כאלה ושילדה חולה לא תהיה אופציה לביטול ביקור".
