בתחילת שבוע שעבר קמה אחת, קוראים לה "מדינה", ואמרה לבג"ץ: "לא נאפשר לזוגות הומואים ולסביות לאמץ ילדים".
"למה?", שאל בג"ץ.
"לא רוצה להעמיס מטען נוסף על הילד", היא תירצה את עמדתה.
האומנם? האם טובת הילד היא זו שעומדת לנגד עיניה של ה"מדינה"?
ממש לא. אופס, she did it again. את מה שהיא עושה שוב ושוב: מפקירה את ילדיה.
אחרי ילדי המחלקה האונקולוגית של הדסה, ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדי מעונות היום שמנוהלים כבר שנים בצורה סיכונית, ילדי אתיופים שסובלים מהדרה וילדי הזרים שחיים בצפיפות בתת-תנאים או מגורשים למדינות עולם שלישי שאלוהים יודע לאיזה סכנות הם חשופים בהן, הגיע תורם של ילדי הלהט"בים.
מילים מייצרות מציאות
אל תטעו, הקריאה הראשונה הופנתה לזוגות החד-מיניים כשהמדינה הכריזה עליהם כ"הורים לא ראויים". אבל בקריאה השנייה היא דיברה אל הילדים של אותם הורים חד-מיניים, כשהציגה אותם כילדים למשפחות חריגות. אמירה מזעזעת וחסרת אחריות שמנביטה את זרעי השנאה החדשים. כאילו לא צומחים מהם פה מספיק.
למרות שה"מדינה" הזאת למודת ניסיון ויודעת שמילים מייצרות מציאות, זה לא הפריע לה לנהוג כמו אחרון הבריונים. באמירה אחת היא משתלחת בקבוצה גדולה של ילדים כשהיא באה ואומרת להם: "אתם חריגים! אתם לא ילדים נורמליים, אתם לא גדלים במשפחה נורמלית". לאמירות של ה"מדינה" יש תוקף פומבי וכשהיא יוצאת בהכרזה כזו היא מכשירה את הקרקע לבריונות. כשילד להורים הומו-לסביים יותקף על ידי חבריו כי הוא סומן כחריג, איך יוכלו הוריו או מחנכיו להגן עליו? מה לעשות, זה ה"מדינה" קבעה.
זו הקרקע המתייגת וחסרת הסבלנות שהכשירה את הרצח של שירה בנקי ושל ניר כץ וליז טרובישי מ"הבר-נוער" וכן, זו גם הקרקע שהכשירה את הרצח של יצחק רבין וזו הקרקע שתכשיר את הרצח הבא. כי את מי שמסומן כחריג או לא חושב כמוך אפשר לרצוח.
מי מתחבא בארון החשוך?
אז מה אם כל המחקרים הכי עדכניים מצביעים על כך שילדים למשפחות הומו-לסביות גדלים בהרבה מדדים טוב יותר מילדים ממשפחות הטרו-סקסואליות? שההתקשרות שלהם להוריהם מעידה על התפתחות רגשית תקינה ובטוחה עם הסביבה ב-15-10% יותר מילדים במשפחות הטרו-סקסואליות? שהם פתוחים יותר לתפקידים שיוויוניים בתוך הבית, לקבלת השונה ורבים מהם מקבלים ציונים גבוהים בתכונות שקשורות במנהיגות? עובדות מחקריות לא מרשימות דעות חשוכות.
אה, כן, יש משהו שקשה יותר לילדי הלהט"בים: היחס של הסביבה אליהם - יחס מתייג ומעליב להומוסקסואליות. ואם ה"מדינה" קבעה אז זה בטוח לא הולך להיות יותר קל. מספיק להציץ רגע בטוקבקים מהשבוע האחרון ולראות כמה עידוד מההכרזה הזאת שאבו הקולות האפלים רוויי השנאה. כל ההסלמה הזאת היא ברשותך, ה"מדינה".
איזו תקווה זה נותן למתבגרים שברגעים אלו מגבשים את זהותם המינית ומגלים בעצמם את הזהות ההומוסקסואלית? אותם מתבגרים שקמים כל בוקר עם חששות כבדים לעמוד מול החברים, מול ההורים, מול הצבא, שעדיין חיים בחברה שמשתמשת במילה "הומו" כקללה, שאובדנות היא אפשרות להתמודדות עבורם, האמירה הזו של ה"מדינה" היא החותמת הרשמית להיותם "חריגים".
ומה זה בכלל ה"מדינה" קבעה? הרי מאחורי כל הצהרה שמתחילה ב"מדינה" עומד מישהו בתפקיד. מישהו שמסתתר, מתחבא בתוך הארון החשוך שהוא חי בו. חכם על ילדים.
מדינת ישראל היא "מדינה" של צוללות שעוד ועוד אנשים גוזרים בה קופון על חשבון הילדים החיים בה.
אבל הילדים האלה לא פראיירים. ראינו אותם השבוע מחזירים מלחמה, יוצאים לרחובות עם הוריהם, חזקים, חשופים, אמיצים, מנהיגים. ילדים שמבינם כבר בגיל צעיר שהשינוי לא יבוא מהדרג הפוליטי, זה המכונה "מדינה", אלא מהם ומאזרחים שאכפת להם שקמים ונלחמים כדי לשנות, כדי לחיות פה אחרת.
- ד"ר תרצה יואלס היא ראש התוכנית הבינתחומית להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה, ראש התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד ויועצת מקצועית במיזם "ילדים לפני הכל"