איך זה שאני בבית ולא קיפלתי כביסה? כי אני עובדת, בעלי היקר
נכון, אני בבית כל היום, אבל לא, אין לי זמן. נעמה דנינו, שנפרדה בטור הקודם ממשכורת גבוהה כדי לעבוד מהבית - מספרת על צעדיה הראשונים בעצמאות
אחרי שהחלטתי לוותר על משכורת של 25 אלף שקל, כשהבוס אסר עלי לעבוד מהבית, החלטתי שאני לא מתייאשת. אני חייבת למצוא דרך לשלב בצורה מאוזנת יותר בין הקריירה שלי - שחשובה לי מאוד, לבין הילדים והמשפחה - שחשובים לי אפילו יותר. החלטתי להיפרד מכל מה שהכרתי: משכורת מאוד גבוהה, רכב צמוד, תנאים מעולים והערכה רבה ולצאת למסע חדש ומאתגר, שבסופו, אני מקווה, אגיע ליעד – עבודה מהבית בשעות גמישות, שמתכתבות עם המציאות המשתנה של אמהות לילדים צעירים.
המסע מתחיל והיה לי ברור שצריך לצאת לדרך. עכשיו. אז ארזתי כמה כלים חשובים שלמדתי במהלך חיי, גייסתי אמונה עצמית, הכנסתי חלום אחד או שניים וחשבתי שאני מוכנה, אבל אז הבנתי שאמונה עצמית וחלומות זה טוב, אבל בכלל לא מספיק.
בוקר ראשון בבית
בשלב הראשון אני מחליטה לפתוח עסק קטן מהבית. הרעיון נולד די במהירות. אפשר לסמן וי על התחנה הראשונה במסע. התחנה השניה שלי מתחילה בבוקר הראשון שלי בעבודה מהבית. עד היום הכל היה ברור: השגרה, חלוקת התפקידים ביני לבין בן הזוג שלי. הבית שלנו התנהל תמיד כמו עסק עם שותפים: ימים שלי, ימים שלו, כל אחד יודע מתי המשמרת שלו מתחילה ומתי היא נגמרת. שיגרה. ועכשיו, כשאני עובדת מהבית? לאט לאט מתברר לי שכל מה שאני זוכרת, אני צריכה להתחיל לשכוח וכל מה שידעתי על שיגרת בוקר, חלוקת תפקידים וניהול בית משותף, הולך להשתנות.
מתעוררים בבוקר, שולחים את הילדים למסגרות והזמן קצוב - רק עד 13:00. הבית שקט. התינוק בן השלושה חודשים ישן. אני, המתורגלת בעבודה אינטנסיבית, מתיישבת מיד על המחשב ומתחילה לעבוד במרץ, תוך כדי אני מאכילה את התינוק שאיתי בבית, מרדימה, מחליפה טיטול, כי כשאת עובדת מהבית אפשר לשלב! לא צריך לדאוג למסגרת לתינוק כל כך קטן.
אני מצליחה להתקדם לפי היעדים של אותו יום ואני מרוצה. עד שהגדולים חזרו בצהרים כבר סגרתי עם גרפיקאי, מצאתי לוגו מתאים לעסק שלי, גיליתי אתר חדש ומסעיר ועוד כל כך הרבה דברים. והכי חשוב – הצלחתי לשלב בין אמהוּת לקריירה. אני בעננים. מחכה בקוצר רוח לבן הזוג שלי, שיגיע הביתה מהעבודה, כדי שאוכל לספר לו בהתרגשות על קצב ההתקדמות שלי, על הרעיון המתגבש ועל כמה אני גאה בעצמי, על כך שרק היום חזרתי לעבודה וכבר הספקתי כל כך הרבה דברים.
כולם חושבים שאני בחופשה
"כל היום היית בבית ולא הספקת לקפל את הכביסות, להדיח את הכלים?" הוא נכנס הביתה ומהר מאוד אני מבינה שהשיחה המרגשת שתכננתי לנו הולכת להפוך לוויכוח. קולות העידוד שציפיתי להם מבן הזוג שלי, מתחלפים באכזבה גדולה.
אני ניגשת לקלסר העבודה וללוח היעדים התלוי מעל פינת העבודה המאולתרת שלי, מראה לו כמה הספקתי היום. הגרפיקאי, האתר, התוכנית העסקית וכל השאר - לא משאירים עליו רושם מיוחד. מבחינתו אני בבית ואם אני בבית, יש לי כנראה מלא מלא זמן לעשות דברים שעושים בבית. מבחינתי אני בעבודה ובעבודה עובדים.
בבוקר שלאחר מכן, בעודי משלימה עוד חלק באתר החדש וכבר כמעט מרוצה מהתוצאה, אני מקבלת שיחת טלפון מחברה שמופתעת לגלות שאין לי זמן לארוחת בוקר מפנקת ואפילו לא ל"קפה זריז מתחת לבית". התשובה הברורה מאליו שלי לא מספקת אותה. "בסדר, את עובדת, אבל את בבית", היא סוגרת את הטלפון באכזבה.
שיחת הטלפון שלאחריה וזו הבאה אחריה לא באמת השאירו מקום לספק – כולם חושבים שאני בחופשה.
שינוי התפיסה שאני שואפת להוביל מתחיל אצלי בבית, בסלון שלי, עם בן הזוג שלי וככל שעובר הזמן והרעיון מבשיל לידי ביצוע, שיחות הסלון מדי ערב הופכות קשות יותר; חלוקת התפקידים הקבועה שהייתה משתנה והאמונה מתחילה להתערער.
בדרך לניצחון הגדול אני יודעת, יש הרבה קרבות קטנים שצריך לנצח בהם. אני מתמודדת עם האתגר הראשון שלי – איך לרתום את בן הזוג; איך לגרום לו להבין שבבוקר אני בעבודה והעבודה שלי היא מהבית?
אף פעם לא פחדתי מאתגרים. להפך, הם תמיד דחפו אותי קדימה. אני יודעת שאני לא אוותר. לא אוותר על קריירה ולא אוותר על אמהות ולא על אהבה וזוגיות תקינה, בריאה ומוצלחת. הידיעה הזאת גורמת לי להתרגשות! בכל יום אני מתקדמת קצת יותר ומצליחה לסדוק מעט את כיפת הברזל שעוטפת אותנו, שלא מאפשרת לנו לצאת מהמסגרת, למצוא פתרונות יצירתיים, לאפשר לאמהות באמת באמת לעבוד. מהמשרד. מהבית. אני מזמינה את כולם לנסות ולהעז לחלום ולפרוץ את הגבולות של עצמנו. אנחנו יכולים. זה בידיים שלנו.
לשמחתי הרבה בן הזוג היקר שלי עובר יחד איתי תהליך, לומד להקשיב, אוחז בידי ומסכים להתלוות אלי לדרך שבה בחרתי ללכת, לקחת סיכונים, להשאיר את הפחדים והחששות מאחורינו ולצלול יחד איתי ישר לתוך המים העמוקים. התמיכה שלו גדלה ככל שהעסק שלי גדל, הוא מקבל באהבה את הצורך שלי לסגל לעצמי שעות עבודה קבועות בשעות הבוקר והמשימות היומיומיות מחכות לשעות אחה"צ ומתחלקות בינינו. ככה זה ששני בני הזוג עובדים.
אני נחושה להתקדם במסע שלי, במסע של כולנו. אני כבר מבינה שהדרך עוד ארוכה. יש לי עוד תחנות שצריך לעבור. חשבתי שאני לגמרי מוכנה לקראתן, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שחיכה לי בהמשך. אני עומדת לגלות דברים חדשים והם ללא ספק משנים את כל התמונה.
מזמינה אתכם להכיר את הקבוצה שהקמתי: אמהות וקריירה מהבית ואת הבלוג שלי .
