איך בוחרים חטיבת ביניים?
עם הרבה עבודת חקר וסבלנות

זהו, אחרי שמונה שנים באותו מוסד חינוכי, דניאל (בכורי) החליט להמשיך הלאה ולעבור לבית ספר אחר. אחרי שסיימנו לדון, להתלבט ולחשוב אם זו הדרך, נשארה בפנינו משימה קטנה ופשוטה - לבחור בית ספר חדש. אז איך עושים את זה? "כל כך הרבה בתי ספר יש עולם, אז לאיזה להירשם, שיהיה לי טוב?" כאן בא לעזרתנו הדיאלוג.

מבטיחה להקדיש את אחד הפוסטים הבאים להסבר מעמיק יותר על הדיאלוג. בקצרה אגיד שזה מונח מתחום הפילוסופיה, שנעשה בו שימוש גם בשדה החינוך. ישנו חוקר בשם בורבולס, שדיבר על כך שקיימים ארבעה סוגים של דיאלוג. הסוג עליו נדבר היום הוא דיאלוג כחקר. איך מבצעים חקר באמצעות שיטות של דיאלוג? מתי משתמשים בחקר? כשרוצים לענות על שאלה ספציפית, לפתור בעיה מסוימת או לגשר על ויכוח, ע"י תוצאה המוסכמת על כל הצדדים.

שיטה אחת לקיום חקר כזה, יכולה להיות סיעור מוחות (brainstorming), אולם הנקודה המרכזית בסוג כזה של דיאלוג היא לספק מהות לתהליך אשר משווה, מעריך ובונה אלטרנטיבות מתוך תפיסות עולם שונות, על מנת לבצע בחירה מושכלת. שיטה זו מסייעת להבנה שכן, לכל שאלה או בעיה יש מספר פתרונות (Freire, 1970) והיא מאפשרת ראיה פלורליסטית (מתוך עבודת התזה שלי).

כל כך הרבה עצים יש בעולם, אז תחת איזה עץ לשבת, שהצל יפול עלי כולו ויהיה לי טוב (אריק אינשטיין).

הכל פתוח

ובחזרה אלינו - רצינו לבחור חטיבת ביניים מתאימה. התחלנו במיני סיעור מוחות וחשבנו על כל בתי הספר שאנחנו מכירים ויכולים להתאים. יצאה לנו רשימה נחמדה של שישה בתי ספר, אז כתבנו שבעה, כי בתהליך החשיבה השארנו גם את בית הספר הנוכחי (שיש בו אופציות לכיתות גבוהות יותר). אם נרצה, נוכל להישאר בו. זו גם אפשרות בחירה. הבנו שיהיה לנו קשה לבדוק לעומק שישה מקומות, אז עשינו יחד סינון ראשוני ונשארנו עם ארבעה - האזורי, הדמוקרטי, זה שבני הדודים לומדים בו והאומנויות.

עכשיו, על פי עיקרון הדיאלוג - השווינו, הערכנו ובנינו אלטרנטיבות. חשבנו מהם המאפיינים של כל אחד מבתי הספר מבחינה לימודית וחברתית, מיהם הילדים שלומדים בו, איך מגיעים אליו וכדומה. בשלב הבא, החלטנו שהכל פתוח ונרשמנו לארבעה ימים פתוחים.

איזה כיף. שני ימי שישי ואחר צהרים אחד, רק שנינו באוטו, נוסעים לראות בית ספר. בלי אחים, בלי קניות, בלי לחץ - משקיעים במחשבות על העתיד. אחד הימים הפתוחים התקיים ביום הכי גשום שהיה השנה. מצחיק, כמעט לא ירד גשם השנה ודווקא באותו יום, הוא לא הפסיק. בדרך דיברנו על זה שאם לא היה יום פתוח, לא היינו מוציאים את האף החוצה ואיזה כיף שיש הזדמנות כזאת. נהנינו מהדרך, מהשלוליות ומכל הטיפות שעשו תחרות פיצוצים על השמשה הקדמית. גם ייבוש הבגדים מול התנור כשחזרנו היה חלק מהחוויה.

בדרך ליום פתוח במקיף חיפושיות ג'(צילום: shutterstock)

ימים פתוחים, בחינות ומיונים

בימים הפתוחים דיברנו עם תלמידים, הקשבנו לנאומים, ראינו מופעים, הופתענו משאלות ששאלו הורים ובעיקר - התרשמנו. כאמור, באנו פתוחים. לגמרי. שמחנו לראות שהצוותים השקיעו בנו, חשבו מה יעניין אותנו והציגו את בתי הספר בצורה מגוונת ומלמדת. אחד הגילויים הכי משמחים היה, שבכל בתי הספר היו תלמידים שהגיעו על חשבון זמנם החופשי, להציג לנו את בית הספר שלהם ולספר לנו בגאווה על החוויות שלהם. מרשים. אחד הימים הפתוחים היה מיועד להורים בלבד. גם זה סיפק לנו חומר למחשבה.

השלב הבא היה ראיונות / מבחנים. זה השלב בו עדיין השארנו הכל פתוח ועשינו את המיטב כדי להתקבל לכל אחד מבתי הספר. רצינו להגיע למצב בו כל הדלתות תהיינה פתוחות עד שנקבל החלטה. תוך כדי התהליך המשכנו לדון במאפיינים של כל אחד מבית הספר וגיבשנו רשימה מדורגת - מה אנחנו הכי מעדיפים ומה נמצא קצת אחרי.

חשוב לי לציין שעשינו את כל התהליך ביחד, אבל, וזה אבל חשוב מאוד, כל הזמן זכרנו שמי שיושפע מההחלטה בצורה המשמעותית ביותר יהיה דניאל. הוא יצטרך לקום בכל בוקר בשעה מוקדמת, להגיע לבית הספר ולבלות בו את כל הבוקר ולפעמים גם את הצהרים. הוא זה שצריך לרכוש חברים חדשים, להתמודד עם המקצועות השונים ולהכיר מורים מסוגים שונים. דיברנו גם על זה. חשבנו איזה משקל אנחנו רוצים לתת לבית הספר. אולי עדיף להשקיע את הזמן בחוגים או בתנועת נוער? זו גם אפשרות בחירה. בחירה שלו, כשלנו יש תפקיד לומר את דעתנו ולחלוק מניסיוננו.

עכשיו מחכים לתשובות. זמן ארוך מהרגיל כי הוא מערב גם החלטה של הרשויות. לא מספיק להרשים את בתי הספר. צריך גם שמחלקת החינוך תאמר את דברה.

שיעור חשוב באכזבות

בוקר אחד גיליתי שהתשובות מבית הספר שדורג במקום הראשון מחכות בתיבת הדואר. כל מה שהחזקתי ביד נשמט ממני ואצתי רצתי לשלוף אותה. היא חיכתה לי, המעטפה עם לוגו בית הספר בידי, ברור מה היא מכילה ומה אני עושה? מחכה. אני מכירה את דניאל. הוא אוהב הפתעות, הוא מתרגש מחידושים והוא בעיקר - רוצה להיות מעורב ולדעת מה קורה. אם הייתי פותחת את המעטפה לפניו, זה היה מאכזב אותו. עברנו את כל התהליך יחד ועכשיו אני מקדימה אותו בצעד? אז למרות שזה היה קשה - התאפקתי. חיכיתי שיחזור מבית הספר ויפתח בעצמו את המעטפה.

זו נקודה חשובה מאוד. מלבד שיעור בדחיית סיפוקים לעצמי, יש כאן שיעור נוסף - שיעור באכזבה. פגשתי במיונים מכרה. חברה של חברה, כזאת שאני יודעת מה שמה וזה בערך מסכם את מה שאני יודעת עליה. גם הבת שלה נבחנה לאותה מגמה כמו דניאל. שבועיים לאחר שהגיעה המעטפה, שוחחתי עם החברה והיא סיפרה לי שהבת של המכרה לא התקבלה, אבל היא עדיין לא סיפרה לה את זה, כדי שלא תתאכזב. כתוצאה מהרצון ההורי להגן, הילדה לא מקבלת הזדמנות להתמודד עם האכזבות שהחיים מזמנים וכידוע - הם מזמנים. נכון, זה מבאס מאוד לפתוח מעטפה ולראות את המילים "תודה שנבחנת ומצטערים להודיעך..." אבל אכזבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. צריך להתמודד איתן לא לעקוף אותן. אחרי שמתמודדים, אפשר להביט אחורה ולראות איך התפתחנו למרות, בעקבות או בזכות האכזבה.

לשמחתנו, במקרה הזה לא התמודדנו עם אכזבה. התקבלנו לבית הספר שרצינו ולמגמה שרצינו. זהו, עכשיו מחכים ל-1 בספטמבר. נראה לי שהוא יגיע מהר הרבה יותר מהמעטפה עם התשובה.

לסיכום, כשאתם ניצבים בפני החלטה חשובה אשר נוגעת לילדים:

1. שתפו את הילדים.
2. השתמשו בדיאלוג כחקר.
3. תנו להם להתמודד עם כל תוצאה.
   
   

אה, יש גם מתכון...

אחד התרגילים הטובים ביותר בסבלנות, הוא הכנת כבושים תוצרת בית. חותכים, מערבבים, מכסים, אוטמים ו-מחכים. מחכים. מחכים. מחכים. במקרה של כרוב כבוש הסבלנות ממש משתלמת, כי מתברר שיש לו כל מיני יתרונות בריאותיים (פרוביוטיקה טבעית. חפשו על זה מידע ברשת. יש המון). אחרי שסיימנו להתפעל מהתועלות - זה מאוד מאוד טעים.

ראש כרוב.

2 כפות מלח גס.

צנצנות ריקות יבשות, אחרי ששפכנו עליהן מים רותחים.

1. חותכים את הכרוב לרצועות ממש דקיקות. אם יש מעבד מזון - זה הזמן. מעבירים לקערה.
2. מפזרים את המלח על הכרוב והולכים לשעה.
3. חוזרים, רואים שהכרוב הגיר נוזלים ומעסים אותו קצת עד שכולו "סמרטוטי".
4. דוחסים את הכרוב לצנצנות. אם נשאר מקום - מוסיפים קצת מים.
5. זהו. מכסים, מניחים במקום ללא שמש ישירה בתוך קערה קטנה לקליטת הנוזלים ומחכים.
6. בשלושה-ארבעה ימים הראשונים, פותחים את המכסה פעם ביום כדי שהנוזלים יצאו.
7. כאשר הנוזלים מפסיקים לצאת, מחכים עוד שבועיים וחצי (סה"כ 3 שבועות מיום הכבישה).
   
   

בתיאבון!