אייאן חירסי עלי מכירה היטב את חוויית הפליטות. כשהייתה ילדה, משפחתה נמלטה מסומליה לערב הסעודית ולאחר מכן לקניה, משום שחייו של אביה, מתנגד המשטר, היו בסכנה. כשגדלה, משפחתה שלחה אותה לקנדה להינשא לקרוב משפחה שלא הכירה, והיא נמלטה להולנד.
היא חשבה שמצאה שם בית קבע בטוח, אבל גילתה שגם שם, בלב המוגן לכאורה של אירופה, חייה היו בסכנה, והיא נדדה שוב, הפעם לארצות הברית. ולמרות זאת, היא אינה מוכנה לשאת את התואר "קורבן". היא נרדפת - היא מדגישה - בגלל דעותיה, טיעוניה, ערכיה, הבחירות שלה, ההתרסה שלה כנגד האיסלאם. היא רוצה שהעולם ישמע אותה, ישתכנע, יתווכח, אבל לא שירחם עליה.
אייאן חירסי עלי, אקטיביסטית, פמיניסטית, הוגת דעות, פוליטיקאית וסופרת, היא מבקרת חריפה מאוד של האיסלאם. בשני ספריה, "כופרת" ו"נוודת" (שניהם ראו אור בעברית ב"כנרת זמורה ביתן"), היא משתמשת בסיפור חייה הדרמטי כדי לשכנע את העולם הלא מוסלמי שאסור לו לשתוק, כיוון שבימים אלה מתחוללת מלחמת ערכים עולמית, ושהסובלנות והכבוד לרב־תרבותיות הם שמות אחרים לשתיקה ולעצימת עין שבחסותן מתקיימת תרבות של רמיסה ועינוי נשים.סבתא הכריחה אותי לעבור מילה
היא נולדה במוגדישו, סומליה, לפני 45 שנה, במשפחה מוסלמית, תחת השם אייאן חירסי מגאן. שנים ספורות לאחר מכן פרצה במולדתה מלחמת אזרחים שמעולם לא שככה. אביה, שהיה פעיל פוליטי ומתנגד משטר, נאסר ונכלא, ולאחר ששוחרר נמלטה המשפחה מסומליה.
ילדת הפליטים בת ה־8 חונכה להיות נערה מוסלמית שמרנית ואדוקה. היא חוזרת ומספרת איך השתתפה, עוטה רעלה, בהפגנות נגד סלמן רושדי, אחרי שספרו "פסוקי השטן" גרר קריאה מצד שלטון האייטולות האיראני לרצוח אותו. היום היא מתנגדת קולנית לדת, והעיתונות הבינלאומית הכתירה אותה לא פעם כאחת מ־100 האינטלקטואלים המשפיעים בעולם.
ב"כופרת" היא מתארת את האיסלאם ככלוב נפשי, שגם כשדלתו נפתחת, הציפור שבפנים נשארת במקומה, מבוהלת, משום שהפנימה את השבי. לוקח לה זמן לברוח. "תהליך השחרור שלי מהחברה שלנו, שמבוססת על קודים של כבוד ואשמה ודוגמות דתיות כפויות, היה הדרגתי", מספרת חירסי עלי. "לא היה לי מושג ברור לאן אני רוצה ללכת. בהתחלה ידעתי שאני לא רוצה להינשא לגבר שהוריי בחרו בשבילי, ולכן עליתי על רכבת מגרמניה להולנד במקום להמשיך בנסיעה לקנדה. "מבחינתי, המסע הזה היה התרסה, התקוממתי נגד האפשרות שהחיים שלי יהיו כמו אלה של אמא שלי. הגורל של אמי היה תלוי לגמרי בגחמות של אבי. הוא נעדר מהבית במהלך רוב ילדותי, ולכן כשהייתי בת 22 והוא אמר לי 'אייאן, את עומדת להינשא לגבר המצוין ההוא', הרגשתי שזאת תהיה חזרה טרגית על חייה של אמא שלי". התקוממת במישור האישי, לא הדתי־רעיוני."בשלב ההוא עדיין לא שאלתי שאלות ברמה האינטלקטואלית על המוסר שמאחורי נישואים בכפייה, מעמד האישה, ובטח לא פקפקתי באיסלאם. רק בעשר השנים שאחרי הנסיעה להולנד התחלתי לחיות את החיים שרציתי, חיים של בחירה אישית, של חינוך, של יצירת חברויות משלי, של בחירת בן זוג, עבודה, פרנסה. בהתחלה חייתי את החיים האלה, ורק אז התחלתי להעריך אותם".
לאותו אב, שנעדר בעת שנפגעה כל כך, היא עדיין לא העזה לומר "לא" גם כשבישר לה שהוא עומד להשיא אותה לבעל המתגורר בארץ אחרת ושואף לפחות לשישה ילדים. במקום להתעמת, היא ברחה באמצע הדרך וביקשה מעמד של פליטה בהולנד.
היא למדה עבודה סוציאלית ומדע המדינה באוניברסיטת ליידן, התגלתה כתלמידה מבריקה במיוחד, עבדה כמתרגמת לפליטים (היא דוברת שש שפות: סומלית, אמהרית, סווהילית, ערבית, הולנדית ואנגלית), ועם הזמן החלה לפרסם מאמרי ביקורת פוליטיים. המאמרים האלה, שחלקם הגדול עוסק בביקורת על התרבות המוסלמית ויחסה לנשים, קובצו לספר ראשון שראה אור בשנת 2002 (אבל לא תורגם).
השותף להפקת הסרט נרצח
שנה לאחר מכן נבחרה חירסי עלי לפרלמנט ההולנדי מטעם המפלגה העממית לחירות ודמוקרטיה. הפעילות הפוליטית שלה החלה עוד קודם לכן, והובילה אותה למה שהיא מתארת כהארה, שבעקבותיה גם ניתקה סופית מהדת.
"מצאתי בהולנד אותם מנהגים שהכרתי מהילדות שלי באפריקה: נערות שלא מרשים להן ללמוד בבתי ספר, נישואים כפויים בין בני זוג שלא בשלים להקים משפחה, המיניות של הבנות נמצאת תחת פיקוח ושליטה, אבל לא זו של הבנים. האב נחשב מנהל הבית, ושולט לא רק בילדים שלו אלא גם באשתו ולעתים בכמה נשים.
"במסגדים ובמרכזי התרבות ראיתי שכל הזמן מטיפים לצעירים לדחות את התרבות ההולנדית ואת הערכים ההולנדיים, לשנוא את היהודים ואת ישראל, ולשנוא ולגנות את אמריקה. רק אחרי אירועי 11 בספטמבר והוויכוחים שנולדו בעקבותיהם הרשיתי לעצמי לחשוב בבהירות על נושאי תרבות ודת, והחלטתי להפוך להומניסטית". המעורבות הפוליטית של חירסי עלי הייתה מלווה בסערות תקשורתיות רבות. בשנת 2006 נחשפה בעיתונות העובדה שהיא השתמשה בשם בדוי בבקשת המקלט שלה ולא דיווחה שהיא כבר אינה מתגוררת בסומליה. היא עצמה התוודתה על כך בפרהסיה עוד קודם ואמרה ששינתה את שמה על מנת שבני משפחתה לא יוכלו למצוא אותה, אך למרות זאת נאלצה להתפטר ואזרחותה ההולנדית נשללה. אזרחותה הושבה לה כעבור כמה חודשים בלחץ ציבורי ופוליטי, שהוביל בסופו של דבר לנפילת הממשלה. היא יכלה להישאר בהולנד, המקום שבו, כפי שהתבטאה לא אחת, גילתה את החיים בחברה פתוחה, אך הישירות שלה וההתבטאויות החוזרות ונשנות בגנות האיסלאם הקיצוני הביאו לאיומים על חייה. וליותר מכך: אייאן חירסי עלי כתבה תסריט לסרט "כניעה" של הבמאי ההולנדי תיאו ואן גוך (נין אחיו של הצייר הנודע). הסרט עוסק באלימות נגד נשים באוכלוסייה המוסלמית בהולנד, ונראו בו גם נשים שעל גופן נכתבו טקסטים מהקוראן, המבזים ומגנים נשים. "אני חשה את אגרופו של בעלי על פניי לפחות פעם בשבוע", אומרת אחת הנשים בסרט. "החיים קשים מנשוא אבל אני מכניעה את רצוני בפני אללה הגדול מכל". ואן גוך קיבל איומים על חייו, ובנובמבר 2004 נרצח. המתנקש, צעיר הולנדי מרוקאי בן 26, ארב לו ברחוב באמסטרדם, ירה שבעה כדורים בגופו ודקר אותו. לגופתו הודק בסכין טקסט מהקוראן. חירסי עלי, שאיומים דומים הושמעו גם כלפיה, עברה להתגורר בכתובת חשאית והוצמדה לה שמירה משטרתית. "התחננתי בפני תיאו שייקח שומר ראש", היא אומרת, "אבל הוא צחק. הוא לא האמין שיפגעו בו. הוא חשש לחיי שלי, כי אני האישה ה'סוטה'".התכחשות גמורה מצד בני המשפחה
יש לה אח אחד וכמה אחיות למחצה. האח עדיין מתגורר בסומליה, ואחיותיה, שאיתן הייתה בקשר לאחרונה לפני שש שנים, חיות בבריטניה. כשעלתה לכותרות בהולנד, המשפחה שלה הכחישה בתוקף כי ניסתה לכפות עליה נישואים.
"מדינות המערב מאפשרות למהגרים לקיים בתוכן קהילות שאינן מכבדות את ערכי המדינה החופשית והליברלית. אני לא מתנגדת למתן מחסה לפליטים, אבל צריך לדעת כי החירות שהם עצמם מחפשים כשהם נמלטים מארצותיהם, עומדת בסכנה גדולה. הפליטים מגיעים לאירופה - וממשיכים להקשיב למנהיגים הדתיים שלהם, שמטיפים להם לדחות את הערכים הליברליים ולהמשיך לחיות בצילה של דת דוגמטית, נוקשה וקיצונית.
"החברה ההולנדית מקדשת את הרב־תרבותיות, ובכך היא עוצמת את עיניה מול דיכוי נשים, דיכוי הומואים, חוסר סובלנות, כפייה והיעדר ביטוי חופשי בקהילות המוסלמיות. זאת לא סובלנות, זאת פחדנות". זה שמונה שנים היא מתגוררת בארצות הברית. היא נשואה לפרופ' ניל פרגוסון הבריטי, היסטוריון הנכלל גם הוא ברשימת האינטלקטואלים המובילים של ה"טיים". לפרגוסון יש שלושה ילדים מנישואים קודמים, ולזוג ילד אחד משותף. איך את מנהלת חיי משפחה נורמליים בצד איומים בלתי פוסקים על חייך?"אני משתדלת", היא אומרת, "ותסלחי לי אם לא אכנס לפרטים מחשש לביטחוני האישי".
ולא שהיא הפסיקה את פעילותה הציבורית. אפילו לא לרגע. בעיניה, לו הייתה שותקת, זה היה כאילו רצחו לא רק את ואן גוך אלא גם אותה. היא ממשיכה לכתוב, לדבר, לנסוע בעולם, ולאחרונה גם כתבה ספר על מעמד הנשים באיסלאם. היא מתכננת המשך לסרט "כניעה", שיעסוק בדיכוי הומוסקסואלים בחברה המוסלמית, אבל טרם מצאה לו במאי. לפני ארבע שנים ביקרה בישראל, בכנס הרצליה, והגדירה את עצמה כאישה "אופטימית, הומניסטית, רציונלית, המקבלת השראה מיצורי אנוש וממעשים טובים". היא כינתה את האיסלאם "דת של מלחמה", ובראיונות איתה הסבירה שהסכסוך באזורנו אינו על שטחים, אלא רק מתחזה לכזה, ובעומקו הוא מלחמת דת. סלמן רושדי, האיש שנגדו הפגינה כתלמידה צעירה, הסופר שירד למחתרת בגלל איומי האיסלאם, מגיע לא אחת להרצאות שלה על מנת להפגין סולידריות. את חשה שהיחס לאיסלאם שונה בארצות הברית לעומת אירופה?"שיעור המוסלמים באוכלוסייה האמריקאית קטן מאוד ביחס לאירופה. היחס הכללי פה הוא של כבוד לדתות של כולם, ועד עכשיו, היחס לאיסלאם היא כמו לכל דת אחרת. בניגוד למדינות אירופיות אחדות, הממשל האמריקאי לא יכול למנוע מאנשים כמוני לפרסם חומר שמותח ביקורת על האיסלאם, משום שזה נוגד את התיקון הראשון לחוקה. העיתונות, כולל ה'ניו יורק טיימס', חוששת פחות לדווח על זוועות שנעשות, למשל על ידי דאע"ש (הארגון הסוני הפועל בסוריה ובעיראק). העיתונות הליברלית כאן מוטה נגד ישראל, אבל לא כל כלי התקשורת, בזמן שבאירופה הגישה הכללית היא אנטי ישראלית".
אונס של אישה כל שש דקות
יש הבדל בגישה כלפי נושאים של מעמד האישה?
"באירופה היה לי קל יותר לדבר על נושאים כמו רצח על רקע כבוד המשפחה ונישואים כפויים ולדון באספקטים הדתיים שמשמשים להצדקת המנהגים הנוראיים האלה. בארצות הברית לקח הרבה זמן עד שהתקשורת הסכימה לדבר על זה, אבל עכשיו הנושאים האלה עולים. ממשל אובמה הכריז לא מזמן על סקר שנועד לבדוק עד כמה כריתת דגדגן נפוצה בארצות הברית".
מצב הנשים בעולם משתפר או נסוג בשנים האחרונות?
"אני חושבת שהמצב עוד ייעשה גרוע יותר לפני שישתפר ממש. תרבויות ודתות שמגלות אלימות כלפי נשים מתחזקות והולכות בחלקים רבים של העולם. בסין מפילים עוברים של נקבות, וזה קורה גם בחלקים של הודו ובמדינות אסיה נוספות. זה מזעזע, לא מאפשרים לבנות אפילו להיוולד. החדשות הטובות הן שיש תנועות נגד. הנשים הפעילות בסין נחושות מאוד, ונוצר שם גם חוסר איזון דמוגרפי בגלל מחסור בנשים. זה מסוג הדברים שעלולים לגרום למלחמת אזרחים.
"בהודו אומרים שמתבצע אונס אחת ל־6 דקות, ולנאנסות אין הגנה כי המערכת כולה מאשימה אותן. אבל שוב, אני אופטימית, כי יש שם נשים שמתארגנות ומשמיעות את קולן, יש הפגנות המוניות בעד הקרבנות, וטאבואים חברתיים נשברים".היא אמנם חיה בארצות הברית, אבל אינה יכולה להתעלם מהמתרחש באפריקה, מולדתה. בביקורה שם ראתה אישה נאנסת במחנה פליטים, ומנודה אחר כך מהחברה כ"טמאה". היא מספרת על בתולות שנאנסו על ידי גברים נשאי איידס, שהאמינו שיחסי מין עם בתולה ירפאו אותם; על שילוב של היעדר השכלה ועלייה בכוח הפוליטי של האיסלאם, שמרע את מצב הנשים.
"זה אירוני, אבל אחרי 'האביב הערבי' מצב הנשים דווקא הורע, חוקי הדת הפכו דכאניים עוד יותר, בייחוד במקומות שעוד קודם היו דתיים מאוד, כמו ערב הסעודית ואיראן, וחברות בקבוצות פמיניסטיות שם סובלות במיוחד. נשים שמפעילות מקלטים נגד אלימות מקבלות איומים ונרדפות, והמשפחות שלהן לא תומכות בהן כי הן נחשבות לבוגדות".
כל זה לא מרפה את ידייך?"אני ממשיכה לכתוב ולדבר. מאמינה שלדורות הבאים יהיה טוב יותר".
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- אונס שני: קבוצת פייסבוק ייחודית לנשים שעברו תקיפה מינית
