לראיון עימו הגיע חיליק מגנוס באיחור. בדיוק הגיעה אליו שיחת טלפון מאמא שאת הבן שלה הוא חילץ לפני מספר שבועות. האם מודאגת מקצב השיקום של בנה, ושיחה כזו אי אפשר לדחות. "לאחרונה הייתה כמות מחרידה של אירועים", הוא אומר. "אין לי מושג למה. בפסח היו שלושה ימים שבהם לא חלצתי נעליים. העברתי את הלילות במשרד, בניהול החילוצים".

>> לעוד אנשים מעוררי השראה, לחצו כאן

כבר יותר מ-20 שנה הוא מאתר, מחלץ ומציל צעירים ישראלים מכל רחבי העולם. הוא מטפל בכל האירועים – מאובדן קשר במהלך טרק בג'ונגל, דרך פגיעות סמים ועד למקרים של חטיפה על רקע פלילי. "החוויות שעברתי בחיי מספיקות לספר שלם", אומר מגנוס. "עברנו חוויות כל כך מדהימות, שכשאני יושב עם אנשי הצוות שלי ואנחנו מעלים זיכרונות, אנחנו אומרים שמי שישמע אותנו לא יאמין שזה באמת ככה. אנחנו שותפים לפרשיות אדירות שלא התפרסמו בארץ. מפרסמים כאן רק פרשיות דרמטיות מזעזעות, וגם זה קורה רק אם המשפחה רוצה לפרסם. אבל אנחנו שותפים לפרשיות מדהימות ביותר שאף אחד לא יודע עליהן.

"לפני כמה שנים, למשל, שלחו אותנו לאתר שני אוסטרים שנחטפו בבוליביה. היינו שם חודשיים לצורך עבודה מודיעינית מטורפת. בסוף מצאנו חמש גופות, בהן של שני האוסטרים. חנקו אותם למוות. אחר כך הצלחנו להביא למעצר של רוב אנשי המאפיה שביצעה את החטיפות האלה. הם רדפו אחרינו עם רובי ציד, ואנחנו נמלטנו. מי ששמר עלינו היה המשמר של נשיא בוליביה, שגם הבריח אותנו מהמדינה בסוף".

לא יכול להתמודד עם זה

כשהוא לא נמלט ממאפיונרים באחת ממדינות העולם, מגנוס (65) חי בשלווה עם משפחתו במושב דקל שבגנב. יש לו זקן לבן ארוך ועיניים נוצצות, ומי שנתקל בו יתקשה לשכוח את דמותו. בעבר נהגו ההורים המודאגים להתקשר ישירות אל מי שהרוויח ביושר את התואר "המחלץ הלאומי", אבל היום הם כבר מטלפנים למשרד שהקים ושמאויש 24 שעות ביממה.

"השיחות האלה הן סיוט בשבילי", הוא אומר. "אני לא יכול שלא לקחת את זה באופן אישי. אני מרגיש שאני חייב ללכת ולהוציא את הבן אדם מהמצב הנוראי שבו הוא נמצא. בכל מקרה כזה אני מרגיש כאילו זה קרה לי. זה לא טכני. מי שזה טכני בשבילו, לא מסוגל לעבוד במקצוע הזה. אבל זה גם הביא אותי לבעיה, כי עשיתי המון עבודות שלא רק שלא הרווחתי מהן, אלא שהן עלו לי כסף. לאט-לאט האנשים שלי ניטרלו אותי, ועכשיו מישהו אחר אחראי על הכסף ועונה לטלפון.

"לפני חצי שנה הגעתי למצב שהייתה כמות כל כך גדולה של אירועים, שהרגשתי שאני לא יכול יותר להתמודד עם זה. זה מעיק עליי, ויש הרבה לחץ, בעיקר כשמדובר במקרים של נפגעי סמים. במקרים האלה, אם אנחנו לא נהיה שם, האדם יהפוך לנכה נפשית. זה יגזור את גורלו עד אחרית ימיו".

מגנוס כבר מיומן בטיפול בנפגעי הסמים. "לאתר את הנפגע אין בעיה. הם בולטים בשטח, והם יודעים עליי ומזהים אותי. במהלך השנים פיתחנו שיטה שמנחה אותנו איך להתייחס לפסיכוטי ולנהל אותו".

ומה קורה אם הבן אדם אומר לך שהוא לא רוצה לחזור לארץ?

"אין דבר כזה. לא נתקלתי בדבר כזה. אני בא אל הצעיר, מחבק אותו, אומר לו מי אני, משדר לו ביטחון, חושב חיובי ומנהל את מחשבותיי ורגשותיי. הוא רואה שעומד מולו בן אדם שיש לו תוכנית והכול בסדר".

מגנוס מאוד לא אוהב את התדמית שנוצרה לישראלים כמי שנפגעים מסמים יותר ממטיילים ממדינות אחרות. "אני פוגש את הישראלים במקומות שהם נמצאים בהם, לא שופט אותם ולא מטיף מוסר, אלא מחבק ואוהב ומשמש כרית רכה למצוקות. גם אין צורך להטיף מוסר. הדור הזה עולה על הדור שלי בשנות אור – האנשים הם הרבה יותר רציניים, נבונים, רגישים ומסוגלים לעשייה. זה דור מעולה. כל השאר זה קשקוש של זקנים.

"את יודעת כמה נפגעו מסמים בדור שלי? את יודעת כמה נפגעים בצרפת, בגרמניה, בספרד? הם נפגעים במאות אחוזים יותר מאיתנו – אבל הם לא מתקבצים ביחד כמונו. אנחנו מתקהלים ביחד, מקימים התיישבויות ציוניות חדשות בכל מקום".

איך אתה מגיב אם נודע לך שצעיר שחילצת לא מצליח להשתקם?

"זה משפיע עליי נפשית. אכפת לי מכל אחד. אני מקבל עדכונים לגבי האנשים האלה ויודע שיש כאלה שזה לא מצליח איתם, בעיקר אלה שיש להם רקע נפשי בעייתי שקדם להתפרצות. אלה שאין להם רקע כזה, הסיכוי שלהם להשתקם הוא 94 אחוז".

אני ממש לא סלב

על הקיר במשרד שלו תלויה חולצה ועליה הכיתוב "חיליק, לא תתפוס אותי". "בפעם הראשונה שראיתי את החולצה הזו הייתי במסעדה בדרמסלה שבהודו. לבש אותה גבר בשנות ה-30 שלו. באתי ותפסתי אותו מאחורה, והוא אמר: 'מה אתה עושה, אדוני?' עניתי לו: 'אני תופס אותך. אני חיליק'. הוא היה המום. היה לו נדמה שחיליק זה שם של מותג, לא של בן אדם. מאז ראיתי את החולצה הזו עוד הרבה פעמים. אבל אני ממש לא סלב. אני חי לי בנגב, לא מגיע לסצנה התל-אביבית".

לדבריו, הנסיעות התכופות שלו גובות מחיר מהמשפחה שלו. "קורה שאשתי והילדים מתקשרים אליי לחו"ל ואומרים לי: 'שמע, יש לך משפחה'. כל מה שעשיתי בשנים האלה השפיע עליהם מעל ומעבר, ואני מודע לזה. הילד בלי אבא, האישה בלי בעל, והרבה דברים שצריכים להיפתר לא נפתרים והכל נמרח, אבל המשפחה שלי מבינה את החשיבות שבעשייה".

הגיל שלך מתחיל להשפיע?

"רק לטובה. בעיסוק הזה צריך המון ידע. אנשים בגיל 20 לא מתאימים לעבודה כזו, לא כי המוח שלהם לא מספיק מפותח, אלא כי צריך לקבל ניסיון, ללמוד, לקבל יכולות נפשיות. רק אחר כך אפשר לעסוק במקצוע כזה. אני היום חכם בהרבה ממה שהייתי כשהתחלתי. אני רואה דברים באופן שונה לגמרי".

ועדיין משתלשל מצוקים?

"בלי שום בעיה. המיתון הפיזי לא חלף עליי".

יש לך תוכניות לעשות משהו אחר בעתיד?

"אני חולם לקחת רכב ארבע על ארבע ולצאת לטיול מסביב לעולם עוד חמש שנים – למרות שאני אוהב את ישראל. אני אעשה סיבוב ואחזור לארץ מהצד השני. יש מספיק אנשים שימשיכו את העשייה שלי. יש דור שלם של מומחים ומחלצים שימשיכו".

_________________________________________________________________________________________________________

עוד באנשים: