עם התואר "הישראלית המצליחה ביותר ביו-טיוב," ולאחר שריקודי האצבעות המפורסמים שלה צברו 31 מיליון (!) צפיות של גולשים מכל רחבי העולם, קשה להאמין שעד לפני כמה שנים לילך חן (26) סבלה מחרדה חברתית קשה, כזאת שלא אפשרה לה לפתוח את הפה ליד אנשים. היום אצבעות הזהב שלה משתתפות בפרסומות לחברות בינלאומיות, היא מרוויחה סכומים נאים ("בלי להיכנס לפרטים") ונחשבת לאחת הישראליות המצליחות בעולם, וזאת בלי שאיש מזהה אותה ברחוב.
>> לעוד סיפורים מעוררי השראה, לחצו כאן
"אין לי פוליסת ביטוח מיוחדת לאצבעות"
כילדה היא הלכה לחוג ברייקדאנס ולמדה לנגן בפסנתר, והשילוב בין שני הכישרונות הללו הוליד לפני עשר שנים ריקוד אצבעות מקרי, כשניסתה להמציא תנועות ברייקדאנס חדשות. את התנועות והטכניקה היא לקחה מהריקוד, את הגמישות והשליטה באצבעות קיבלה מהפסנתר, וכשראתה שיצא לה "משהו מצחיק" לדבריה, היא החליטה לצלם את הריקוד, "בשביל הקטע".
קטע הווידיאו צולם כשהייתה בת 16. "יום אחד ישבתי ליד השולחן וניסיתי לחשוב על תנועות לריקוד. אחותי לקחה מצלמה וצילמה אותי משחקת באצבעות עם מוזיקה ברקע. יצא קליפ מגניב, אז הראינו אותו לחברים והייתה התלהבות גדולה. איך שגיליתי את יו-טיוב החלטתי להעלות את הקטע, קראתי לו fingers breakdance, וזה היה הווידיאו הראשון של ריקודי אצבעות ברשת. מאז כבר מחקים אותי בכל העולם".
היא הייתה בין הישראלים הראשונים שהעלו סרטון ל"יו-טיוב", ואף שלא רבים הכירו אז את האתר, בתוך זמן קצר היו לה עשרות אלפי צפיות בישראל, ועוד מאות אלפים ברחבי העולם.
"היום זה נשמע כלום, אבל אז זה היה המון", היא אומרת. "פתאום קלטנו שאנשים מתלהבים מאוד. כתבו לנו שזה מקורי ויצירתי, על אף שאני לא הבנתי את זה ככה. בשבילי זה היה סתם רעיון שטות".
המקוריות והראשוניות של ריקוד האצבעות שלה לא נעלמו מעיניהם של ראשי "יו-טיוב," וכשהושקה הגרסה הישראלית של האתר, היא התבקשה לצלם במיוחד קטע חדש עם טאץ' ישראלי. התוצאה: קליפ בשם Israeli Fingers, שפיאר את השער החדש של האתר. "ריגש אותי מאוד שפנו אליי מגוגל וביקשו ממני להכין סרטון מיוחד, ושמו אותו במקום כל כך בולט," היא אומרת.
את הקליפ היא העלתה גם לאתר "אמבטיה," ובעקבות זאת פנו אליה מערוץ 2 והציעו לה להשתתף בתוכנית "כישרון או כישלון" של "קשת," שבה התמודדו כל מיני פריקים עם כישרונות הזויים כמו חיקוי חיות או דיבור מהבטן. לילך זכתה במקום השני, מיד אחרי הסבתא שעשתה שפגט. "הרגשתי שאני במקום הראוי לי, כי בואי נודה שגם הכישרון שלי הוא קצת מוזר," היא צוחקת.
בהמשך היא הופיעה בתוכנית "צינור לילה" של ערוץ ,10 ואפילו בתוכנית של אלן דג'נרס בארצות הברית, שהתלהבה ושידרה את הקליפ שלה. כש"גוגל" החליטה להתחיל לתגמל בעלי סרטונים על כמות הצפיות שהם משיגים, היא השתתפה בתוכנית "העולם הבוקר" עם אברי גלעד, כישראלית בעלת הסיכוי להרוויח הכי הרבה מהמיזם החדש.
מאז הקליפים שלה הלכו והשתכללו. היא הוסיפה רקע, תפאורה, רהיטים מיניאטוריים, תלבושות ומוזיקה, ובערוץ שלה ביו-טיוב (Lilach's fingers) ) יש כבר 20 סרטונים שונים, מה שמזכה אותה בתשלום של כמה מאות שקלים מדי חודש. את הכסף הגדול היא עושה מפרסומות שהיא מצלמת בכל העולם. בימים אלה מככבות עשר אצבעותיה בחמישה סרטוני פרסומת של חברת "בלום", חברה משפחתית לעיצוב ולייצור תכשיטים.
"הפרסומת הראשונה שלי הייתה לחברת תקשורת הודית. הטיסו אותי ואת אחותי להודו, היה לנו טיול נחמד וגם הכסף היה לא רע", היא אומרת.
בטח נפלת מהכיסא כשהתקשרו והציעו לך להשתתף בפרסומת, פלוס טיול להודו?
"היו לי הצעות לפני כן, שלא יצאו לפועל, וכבר הבנתי שיש פה פוטנציאל כלכלי. בכל שנה יוצא לי לעשות שתיים-שלוש פרסומות בכל מיני מקומות בעולם, מה שאפשר לי ללמוד באוניברסיטה בלי דאגות פרנסה".
מה הפרסומת הכי גדולה שעשית?
"עשיתי פרסומת לטלפון מגע של 'סוני אריקסון' שצולמה בפראג אבל הייתה מיועדת לכל העולם ושודרה אפילו בארץ. בשנה האחרונה עשיתי פרויקט גדול של 'רד בול' שבמסגרתו שפטתי בתחרות שנתית בינלאומית לריקוד אצבעות. יצרנו סרטוני לימוד שהעלינו לרשת, ואנשים מ-43 מדינות למדו מהם ושלחו לנו אלפי סרטונים. הזוכים בכל מדינה הגיעו לגמר בסיאול".
עם תהילה כזו, איך את שומרת על אצבעות הזהב?
"לא באופן מיוחד, אין לי שגרת טיפוח או משהו כזה וגם אין לי פוליסת ביטוח מיוחדת לאצבעות".
"לא מזהים אותי ברחוב וזה יתרון אדיר"
היא נולדה בחולון לברוריה, גננת, ובועז, בעל חנות למוצרי חשמל, למדה תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, וכדי לשכלל את צילומי הווידיאו שבכיכובה, למדה גם עריכה ופוסט פרודקשן באוניברסיטה הפתוחה.
"באוניברסיטה הייתי הולכת עם הסנדוויץ' לאזור מבודד, כדי שאף אחד לא יראה אותי אוכלת", היא מספרת. "גם אם היו שם כמה בנות שהתחברתי אליהן, הייתי נעלמת בהפסקות כי תמיד היה לי פחד להיקלע לאיזה 'תקרית' חברתית שלא הייתי מסוגלת להתמודד איתה. לדבר מול כיתה היה בשבילי משימה בלתי אפשרית".
ממתי סבלת מהבעיה הזו?
"נראה לי שמאז ומתמיד, אבל בחטיבת הביניים זה התחיל להפריע לי. אף פעם לא הרמתי את היד בשיעור ואף פעם לא השתתפתי בשיחה כיתתית, לא הייתי מסוגלת לדבר עם מורים בכלל".
מתי הבנת שזאת בעיה ולא סתם אופי?
"בסוף התיכון הייתי צריכה לעשות בגרות בעל פה בפסיכולוגיה, ולא הייתי מסוגלת לדבר. היה לי בלאק אאוט מטורף, לא הצלחתי להוציא מילה, אז שלחו אותי ליועצת והיא העלתה את האפשרות הזאת. ברגע שהבנתי שלבעיה יש שם, נכנסתי לאינטרנט, הגעתי להגדרה של 'חרדה חברתית' והתלבשתי עליה בול. בהמשך פניתי לקבוצת טיפול שעזרה לי מאוד, ושם חל שינוי גדול בהתנהלות החברתית שלי. התחלתי לדבר, לא פחדתי לפנות לאנשים, גם לא למרצים שלי באוניברסיטה".
זה גם מפריע לזוגיות?
"כן, במיוחד הקטע של ליזום פגישה רומנטית, אבל גם העניין של האינטימיות לא פשוט".
מתי הבנת שזה מאחורייך?
"כשהייתי צריכה לתת הרצאה בכיתה במסגרת אחד השיעורים באוניברסיטה, והצלחתי. מהר מאוד ראיתי שאני קולטת איך לעשות את זה, כי הטיפול הוא נוסחתי - תיקון מחשבות וחשיפה הדרגתית. הבנתי שיש לי את המפתח לעזור גם לאחרים, ולפני ארבע שנים הקמתי עם חברה קבוצת תמיכה למבוגרים, שפועלת עד היום בנמל תל אביב".
איך הגעת אליהם?
"יום אחד פנה אליי מישהו בשם אדם חשין, והציע לי להצטרף לעמותה שהוא מקים, שתעזור לאנשים להתמודד עם חרדה חברתית. הוא עצמו סבל מהבעיה, אבל עלה על זה רק בגיל .30 אחרי שהוא עבר טיפול, הוא החליט לעלות את המודעות, כי בדרך כלל אנשים לא קולטים שיש להם בעיה, הם חושבים שזה עניין של אופי. מרגיע מאוד לדעת שהמון אנשים בעולם סובלים מהבעיה הזו, ושאפשר לטפל בה. התחלתי להנחות קבוצות בעמותה, ובשלב מסוים התחלתי לנהל את הפורום ב'תפוז'".
מה הטיפ הכי חשוב שאת יכולה לתת למי שסובל מחרדה חברתית?
"אם הבעיה כבר פוגעת בתפקוד היומיומי, כדאי לפנות לטיפול מקצועי, למשל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שגם נחשב לקצר וממוקד וגם נותן את הכלים שצריך. אם ההימנעות היא רק מתוך רצון להישאר באזור הבטוח, אני מציעה להיחשף בהדרגה ולתרגל שיחות חולין מתי שמזדמן. בשום אופן לא להילחץ, אלא לעשות את זה בקצב שמתאים".
איך אדע אם אני סובלת מחרדה חברתית או שאני רק אדם מופנם?
"כדאי לעשות רשימה של מצבים שאת נוטה להימנע מהם, ולדרג אותם מהקל אל הקשה. אחר כך תנסי לשכנע את עצמך להתמודד איתם בכל זאת, ותתחילי מהדברים הקלים. אם לא תצליחי להתמודד עם רוב הרשימה, את כנראה בבעיה. מה שחשוב זה לא להיות קשה עם עצמך ולא לשפוט את עצמך על איך שאת מתמודדת, כי עצם העובדה שבחרת להתמודד ולא לברוח, ראויה להערכה".
אז אני מבינה שלא מפריע לך, ככוכבת הישראלית הכי גדולה ברשת, להישאר אלמונית?
"ממש לא. לא מזהים אותי ברחוב וזה יתרון אדיר מבחינתי. זו הדרך האידיאלית גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה".
לאן את עוד רוצה להגיע בעזרת האצבעות שלך?
"לאן שהן יקחו אותי. מי חלם שאגיע עד לכאן? בכל פעם שאני אומרת לעצמי שזהו, העניין מוצה, אני מופתעת לגלות שלא. אחרי שעשיתי את הפרסומת הגדולה ל'סוני אריקסון' אמרתי 'אוקיי, זהו, עשיתי את שלי', ואז התקשרו מ'רד בול'. מבלי לחשוב לאן אני עוד רוצה להגיע, אני מגיעה".
__________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- הצצה לחייו הסוערים של מלך האינסטגרם
- איך הפך ילד רחוב למנכ"ל מצליח?
