לקראת סוף הראיון עם מלאני פרס, מצטרף לשולחן אחיה למחצה, טימי בן ה-18, שהגיע מגרמניה לביקור אצל אחותו הגדולה בתל אביב. באופן טבעי, השיחה החלה גולשת לגרמנית, עוברת לאנגלית וחוזרת לעברית - בליל שפות שפרס רגילה לדלג ביניהן בקלילות. כמי שעלתה לישראל בגיל 15 וחצי, עברית היא עדיין שפה זרה עבורה, וניכר כי היא בוררת את מילותיה בקפידה לאורך כל הראיון. באנגלית, לעומת זאת, היא מג'נגלת בקלות ומשתמשת בה לעתים קרובות במהלך השיחה. זו לא מניירה, זו אסטרטגיה מחושבת מראש. השפה אצל פרס היא סוג של שריון, מעטפת חסינה, שמשמרת את הדימוי המרוחק שיצרה לאורך שלושה עשורים של קריירת דוגמנות מפוארת, כמתבוננת בחברה הישראלית מהצד. גם היא עצמה מאשרת את ההנחה הזאת: "יכול מאוד להיות, יש בי תמיד משהו שרוצה לצאת החוצה מכאן", היא עונה לשאלה האם הבחירה לא לכתוב בעברית, אפילו לא אס.אם.אס לחברים, נובעת מחוסר רצון להשתייך. "אוצר המילים שלי בעברית מוגבל. מתוך עצלנות או נוחות, אני מעדיפה לכתוב ולהתנהל באנגלית, שם יש לי סקאלה רחבה לבוא לידי ביטוי ומגוון מילים שמאפשרות לי להיות מדויקת".
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
לפני חצי שנה הוציאה פרס סינגל חדש לשיר You Say, במסגרת "פרויקט 30" של שגיא צורף ואלעד כהן בונן. בנוסף לביצוע, הפעם חתומה פרס לראשונה, גם על כתיבת הטקסט, אותו שלפה מאחת המגירות עמוסות השירים שלה. "התחלתי לכתוב בגיל 21", היא מספרת, "אבל כבר שמונה שנים שאני לא כותבת. You Say זה השיר הראשון המולחן שלי. בעבר היתה לי סקיצה לאלבום עליו עבדתי עם אסף אמדורסקי, אבל הוא לא יצא בסוף. איבדתי את הלהט והצורך לעמוד על במה ולשיר. האמת שאף פעם לא רציתי, ועכשיו עוד פחות. אני מרגישה שאני מוגבלת בתור זמרת".
עוד בערוץ האופנה
- מעצב העל גדעון אוברזון: "למעצב אופנה צעיר אין מה לחפש בישראל"
- בלאו ומקווין, הסיפור הטראגי: הערצה גדולה שהסתיימה בהתאבדות כפולה
- הילדה הכי יפה בהוליווד: הישראלית אודיה רש כובשת את השטיח האדום
הסינגל של פרס מסמן את שבירת השתיקה הממושכת שלה, שכללה גם היעלמות ארוכה ממדורי האופנה ומהעין הציבורית בכלל. אומנם מאז ומתמיד בזה לכל תרבות הסלבס והריאליטי, והופעותיה התקשורתיות תמיד היו מדודות במשורה, אבל בשנים האחרונות נדמה היה כי החליטה להתרחק מהתקשורת כמיטב יכולתה. במובן הזה, שנת 2014 מסתמנת כאחת השנים הפוריות ביותר שלה, במונחי מלאני פרס. מלבד הסינגל החדש, פרס חזרה לדגמן בחורף שעבר, בקמפיין התכשיטים טובי פרבר, וכפי שחשפנו לראשונה ב-Xnet, בימים אלו היא עומדת בחזית מותג האופנה Zucker, הפעם כשותפה מלאה, יחד עם מעצבות האופנה והאחיות עינב והדס צוקר, והצלם דניאל שריף. מותג האופנה החדש, סיבוב שני של צמד האחיות מהמותג רוס אובטה שנסגר, יושק בחנות פופ אפ של המותג בשבוע הבא (18-20 בספטמבר, בין השעות 10:00-20:00 ברחוב הרכבת 2 בתל אביב) ובמקביל, באתר האונליין של המותג, בו תוכלו לרכוש את דגמי הקולקציה הראשונה במהלך החודש הקרוב.
"לא אשים את עצמי תחת סכין מנתחים לעולם"
על אף שפרס מכירה את הצוקריות מזה עשור, אל הפרויקט הנוכחי של השתיים היא הגיעה דווקא דרך הצלם דניאל שריף. כל אחד מהארבעה מושקע כספית במיזם, ולכל אחד תפקיד: עינב צוקר מופקדת על העיצוב, הדס צוקר על הקריאייטיב, שריף אמון על הדימויים הוויזואליים ומלאני היא המוזה והפנים של המותג, שמכוון לנשים בעלות סגנון לבוש אורבני, המחפשות מלתחת בסיס איכותית במחירים נגישים. לפני עשרה חודשים הם נפגשו לפגישה ראשונה, והשבוע יוצא המיזם לדרכו. עבור פרס, זוהי התנסות ראשונה בעסקים, וההשתתפות בפרויקט מסמלת במקרה שלה גם את המעבר מהדוגמנית שתפקידה להיות יפה ולשתוק, לשותפה מלאה בקבלת ההחלטות בחברה.
"אני חלק ממשהו שאני אוהבת ומאמינה בו", היא אומרת. "אני נותנת את האינפוטים שלי בפגישות וכיף להרגיש שאתה נמצא בפרויקט שקורם עור וגידים. תמיד אהבתי בגדים, וגם אם זה כרגע פרויקט קטן ומצומצם, מושקעת כאן חשיבה גדולה על כל הפרטים הקטנים, מגודל הפונט של התווית במכנסיים ועד איך תיראה שקית האריזה".
את משמשת גם כפנים למותג. היתה מחשבה לשכור דוגמנית אחרת?
"כן, חשבתי שזה נכון לעשות לוק בוק נפרד עם דוגמנית יותר צעירה, אבל לא מצאנו מישהי שמתאימה לכולנו, ואז הוחלט לצלם את הדגמים בלי פנים של דוגמנית. אני מאמינה שבעתיד צריך לצלם נשים מכל מיני סוגים, צבעים וגדלים, כי המותג פונה למגוון רחב של נשים, וכל אישה יכולה ללבוש את הדגמים שלו".
לפגישה מגיעה פרס, 43, בחולצת משי שחורה מכופתרת, מכנסי ג'ינס לבנים וכפכפי אצבע - תמצית השיק התל אביבי, שנראית על גופה הנערי כמו מתכון מצוין לשלהי הקיץ. לפני מספר חודשים היא חטפה פריצת דיסק, כתוצאה מהתעטשות אחת גדולה. אחרי שטיפולים שונים לא עזרו, היא נותחה בגבה, וכיום היא נמצאת בתהליך שיקום. סימני שיבה קלים כבר נזרעו בשיערה, ולדבריה, הקונסטלציה של צביעת שיער אצל הספר הקבוע שלה ז'אן כהן, מורכבת יותר עבורה היום. היא משתעשעת ברעיון להניח לשיער להלבין, כמו אצל הדוגמנית קריסטן מקמנאמי, אבל כרגע עוד לא התקבלה ההחלטה אם להיכנע לבקבוק החמצן או לא.
בכלל, נראה שפרס חיה בשלום עם הגיל. "יש לי ברירה? זה מה יש", היא צוחקת. "אבל הביקורת העצמית לא משתנה. כשהייתי בת 20 היה לי שיער קצר ופרצוף ירח עגול. עם הגוף לא היו לי בעיות. ואז היתה תקופה שסבלתי מאקנה. זה היה הקטע שלי: הייתי מגיעה למילאנו וישר היה מתפרץ לי אקנה מטורף על הפנים, ולא היו מצלמים אותי, כי לא היה אז פוטושופ. אחרי זה נסעתי לתקופה בחו"ל וחזרתי לארץ מאוד רזה, כי הייתי במצב נפשי לא טוב. לא אהבתי את זה. היה לי חוסר ביטחון עצום, כי עזבתי ככוכבת, ואז חזרתי ואף אחד לא השתין לכיוון שלי. אז תמיד יש משהו. ועכשיו מתחילים הקמטים, והעור כבר לא יושב במקום, אז אתה עושה את מה שאפשר. אבל הגבול שלי מאוד ברור: אני לא הולכת לשים את עצמי תחת סכין מנתחים לעולם. אני חושבת שזה יפה להתבגר בשלווה".
את עוד מקבלת הצעות מחברות אופנה?
"מדי פעם".
וכרגיל, התשובה המיידית שלך היא סירוב?
(צוחקת). "אני עושה רק דברים שאני אוהבת ושאני חושבת שהם יפים. עם טובי פרבר מאוד נהניתי, ועם צוקר זה פרויקט שאני חלק ממנו. כרגע אני מצטלמת, אבל 'לטס פייס איט', כמה זמן אני עוד יכולה להצטלם? יש עכשיו קאמבק של דוגמניות בגילי, וחלק מבוגרות ממני, אבל אני לא רואה את עצמי עושה את זה לנצח. גם אחת הבעיות בארץ היא שחברות אופנה מבקשות ממך בלעדיות. אותי זה מקומם. בעבר דוגמניות יכלו לעשות מספר דברים במקביל. אני חושבת שההפך הוא הנכון: אם רואים אותי בכמה מקומות במקביל, זה לא אומר שאחד המותגים רציני פחות מהשני, אלא שהדוגמנית חזקה, וזה מחזק את המותג. קח את בר רפאלי, למשל, העובדה שהיא עושה כמה דברים במקביל רק חיזקה אותה כדוגמנית".
פרס חתכה מדוגמנות לאחר שנפרדו דרכיה מחברת הוניגמן בשנת 2010, בתום שבע עונות מוצלחות. "חוויית הפרידה שם לא היתה מי יודע מה", היא אומרת ומסרבת להוסיף פרטים בעניין, אבל זאת לא היתה הסיבה היחידה לפרישתה מדוגמנות. "לא התחשק לי יותר", היא אומרת. "זה הכניס אותי למקום חרדתי, סבלתי מאגורפוביה. גם היום אני כמעט ולא יוצאת מהבית, ואם אני צריכה, אני תמיד אלך ברחובות הקטנים, כשמאוד ברור לי לאן אני הולכת ומה המשימה. היום אני בעיקר מבלה הרבה עם הסוסה שלי סלמה במושב סתריה (באזור השפלה)".
"הסוסה סלמה היא הבייבי שלי, כי אין לי ילדים"
את סלמה, סוסה ערבייה בת שלוש וחצי, פגשה פרס כשהתנדבה בבית גידול לסוסים ערביים. היא היתה אז סייחה צעירה בת שלושה חודשים, ופרס כבר החלה בג'וב החדש שלה כמטפלת בסוסים. "סוס ערבי זה כמו אמנות - הוט קוטור, אם אתה מקביל אותו לאופנה", היא אומרת. התשוקה לסוסים התעוררה אצלה כבר בגיל חמש. היא רכבה במשך עשור, כולל השתתפות בתחרויות בגרמניה, והמשיכה בווליום נמוך יותר עם העלייה לארץ. היא התגוררה אז עם אימה בנצרת עילית, והתנדבה בחוות סוסים ביישוב ציפורי הסמוך. עם המעבר לתל אביב, זנחה את הקשר עם הסוסים, עד שחזרה לטפח אותו לפני כחמש שנים. בעוד שנה היא תרביע את סלמה ("צריך למצוא את הסוס המצרי המתאים") ובעתיד היא חולמת לפתוח חוות גידול סוסים קטנה משלה, ובוחנת מעבר למושב באזור השפלה, יחד עם בעלה בשש השנים האחרונות, שחקן התיאטרון איתי טיראן. "סלמה היא הבייבי שלי, כי אין לי ילדים", אומרת פרס. "כל האהבה שלי הולכת לסוסה הזאת. היא הכול בשבילי".
את מתכוונת להביא ילדים בעתיד?
"אני לא מתכוונת לענות על זה".
לפני שש שנים, לאחר כמעט שנתיים של זוגיות, נישאו טיראן ופרס, בחתונה קטנה שהתקיימה בצהרי יום שישי בכפר שמריהו. תקופה קצרה הם עוד היו מסתובבים במקומות בילוי נחשבים בעיר, אבל הסיכוי שתיתקלו בהם כיום במקומות ברנז'איים שואפת לאפס. על מערכת היחסים ביניהם, הארוכה ביותר של פרס, היא אומרת: "הנישואין העניקו לי ביטחון וקרקע. יש בינינו חברות מאוד עמוקה. בכל התקופה שהייתי מושבתת במיטה בגלל פריצת הדיסק, איתי סעד אותי במסירות".
את עדיין מאוהבת בו?
"בטח. הוא אדם מאוד מרגש. היכולות, העומק, האינפוט שהוא נותן לכל דבר. יש לו לב ענק. אתה יכול לראות את זה מיד בעיניים שלו. הוא לא מריר כמו הרבה גברים בתל אביב. אין כבר כאלה גברים בתל אביב, עם יכולת נתינה, הבנה וקבלה, ויחד עם זאת גם להיות יוצר. אין כאלה. באמת. אני יכול לומר בלב שלם שהוא איש עם לב זהב, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. אין לי פה משפחה, אין לי כאן הורים. רק הוא. איתי הוא המשפחה שלי, וזאת תחושה נפלאה לדעת את זה".
