בשנת 1937 יצר הבמאי המוערך פרנק קאפרה את יצירת המופת הקולנועית Lost Horizon (אופק אבוד), המבוססת על ספרו של ג'יימס הילטון, שראה אור ארבע שנים קודם לכן. הספר והסרט מגוללים את סיפורו של רוברט קונוויי, דיפלומט בריטי שנמלט מסין במטוס, יחד עם קבוצת דיפלומטים נוספת. המטוס נחטף ומתרסק בטיבט, אך נוסעיו ניצלים בזכותם של תושבי גן עדן נעלם מעמק שנגרי-לה, מעין ארץ אגדית שקפאה בזמן, המייצגת חברה אוטופית ואידיליה של חיים ללא שנאה או ריבים. זהו סרט פנטזיה מרהיב ביופיו, שאף זכה באוסקר על העיצוב האמנותי והעריכה.
המתחים בין החברה המודרנית לבין גינוניהם המסורתיים של אנשי טיבט, ובין תחלואי הקידמה לחיים נטולי המאבקים המופיעים בסרט, עמדו גם בלב ההשראה של תצוגת האופנה לסתיו-חורף 2014-15 של מותג האופנה הסיני Blackgateone, שהציג בחודש שעבר בשבוע האופנה בשנגחאי. מאחורי הקולקציה הזאת, שקצרה שבחים וזכתה להתייחסויות רבות במגזין העסקים פורבס, במהדורה הסינית של מגזין הגברים GQ ועוד, עומדת לא אחרת מאשר המעצבת הישראלית הדס צוקר, הצעירה בצמד האחיות צוקר שעמדו בראש המותג הישראלי רוס אובטה, שסגר את שעריו במפתיע לפני כשלוש שנים וסימן את תחילתו של משבר בתעשיית האופנה המקומית.
עוד בערוץ האופנה
- המעצב יוסף: "הצטמצמתי למקום קטן - אבל אני מרגיש גדול מתמיד"
- מהמנכ"ל ועד המוכר בחנות: פערי השכר בחברות האופנה בישראל
- מייד אין יזראל: המעצב דניאל זילברשטיין מלביש את ליידי גאגא
BLackgateone הוא מותג סיני לבגדי גברים, שהוקם לפני כשלוש שנים על ידי חברת טקסטיל סינית, המחזיקה ב-80 חנויות מותג ברחבי סין, וצפויה לפתוח 50 חנויות נוספות עד סוף השנה. צוקר הצטרפה אל המותג באוקטובר אחרון, לאחר שהות של שנה וחצי בשנגחאי, במהלכה עבדה עבור חברה צרפתית שהחליטה להיכנס לשוק אופנת הנשים המקומית. "אחרי שרוס אובטה נסגר שקלתי את צעדיי מחדש", היא מספרת בראיון סקייפ ל-Xnet מביתה בשנגחאי. "חשבתי אפילו לעבור לתחומים אחרים, כמו פרסום, אבל אז קיבלתי את הצעת העבודה בסין והחלטתי לנסות. בחור צרפתי שהכרתי כאן לפני שנה, הציע לי להצטרף ל-Blackgateone ולשמש בתפקיד המנהלת הקריאטיבית של המותג. זה מבנה מאוד מעניין של מותג: חברה בבעלות סינית, שצוות העובדים הקריאטיבי שלה מורכב כולו מאנשים זרים. יחד זה יוצר סביבה רב-תרבותית מעניינת".
התצוגה של Blackgateone
ארמה תקשורת, שנחאי-עבור בלקגייטוואןאחד הנושאים הבולטים שהתצוגה העלתה אל המסלול ולסדר היום בסין היתה נושא זיהום האוויר הכבד בערים המתועשות ובראשן שנגחאי. צוקר שלחה את הדוגמנים אל המסלול במסכות שכיסו את פניהם, אשר הקנו לדוגמנים מראה עתידני, כחיילי מטריקס שחזרו משומקום. לדבריה, המעבר לאופנת גברים היתה עבורה מהלך טבעי. "הוא מפעיל חלק אחר במוח שלי", היא אומרת, ומוסיפה כי החדירה לקולקציה גם אלמנטים נשיים, שיעניקו לה זהות מגדרית פחות ברורה. רמת המחירים של המותג גבוהה, ועומדת בין מותגי "היי-אנד" למותגי "פרימיום", כאשר על חולצת טי תשלמו כ-160 שקל ועל מכנסי עור מעל 4,000 שקל. על אף הפרישה הגדולה של המותג בסין, כניסתה של צוקר ל-Blackgateone בהחלט הפיחה בו חיים. צוקר קיבלה יד חופשית ויכולת להנחיל את כתב היד שלה על מותג מסחרי, שעד כה ייצר בגדי גברים ללא "זהות מותגית", מונח שהיא עוד תחזור עליו רבות במהלך השיחה.
"לאוזניים מערביות זה אולי נשמע כמובן מאליו", היא מסבירה, "אבל כאן זה לא קורה הרבה. יש כאן לא מעט מותגי רפאים שאין מאחוריהם מנהל אמנותי". לשיטתה, למותגים ללא זהות מובחנת אין כיום מקום בשוק האופנה התחרותי. "היום אין לך את המותרות לעשות סתם מותג", אומרת צוקר. "אם אתה רוצה להיות רווחי, לגדול, להצליח ולשרוד, אתה צריך לייצר משהו טוב ומיוחד בשוק, וצריך גם אנשים מקצועיים שיודעים לעשות את זה. אני מקווה שזה יעבוד לנו יפה".
לאיזה גברים את מעצבת?
"לגברים שארצה להפשיט אותם אחרי שאראה אותם לבושים".
צוקר, 33, נולדה וגדלה בקריות, למדה במחלקה לאופנה באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות באנטוורפן, ומשם החלה בסיבוב עולמי רחב, עד לנחיתתה בשנגחאי, שם, לדבריה, היא "חיה בבועה". מנדרינית היא עוד לא מדברת, וגם חוג חבריה הקרוב מורכב בעיקר מזרים. בתום הלימודים עברה להתמחות בבית האופנה של מייקל קורס, חזרה לישראל והקימה עם אחותה, בוגרת שנקר עינב צוקר, את מותג בגדי הנשים רוס אובטה, שנקלע לקשיים כלכליים ונסגר בקיץ 2011. בימים אלה נמצאות האחיות צוקר בתהליך עבודה מואץ לקראת הקמת המותג החדש "צוקר" לבגדי נשים, שיימכר אונליין. מלבד האחיות, שותפים במותג גם צלם האופנה דניאל שריף והדוגמנית לשעבר מלאני פרס, אשר תוביל את המותג בדמותה. השקת המותג תתקיים לקראת העונה הבאה (חורף 2014-15), והוא יציע מלתחה אופנתית ובסיסית לנשים, מהסוג של כל אישה זקוקה לו בארון.
בין מלאני פרס לאחיות צוקר מתקיים קשר חברי ארוך שנים. פרס אף דגמנה את קולקציית הגמר של עינב בשנקר בשנת 2002, ועכשיו הן מאחדות כוחות. "מאוד מרגש אותי להיות שותפה לפרויקט", מספרת פרס. "זאת הפעם הראשונה שאני נכנסת לעולם עסקי האופנה, ואני שמחה שזה קורה עם עינב והדס. למדתי מהן המון על בנייה של מותג - מנושא הבד ועד התווית שעל המכנסיים. כל מה שהכרתי עד עכשיו באופנה ישראלית היה חפיפניקי, וכאן אני מוצאת מקצוענות ברמה גבוהה". פרס אומנם לא חתומה על העיצוב, אך לדבריה, בישיבות הצוות של המותג היא נותנת את האינפוטים שלה לגבי הדברים שהיא אוהבת או מעדיפה. "הסגנון של הבגדים הוא מאוד אני, קז'ואל נינוח", היא מסבירה. "הדבר החשוב לי ביותר היא שהבגדים יהיו נוחים".
הבחירה בפלטפורמה אינטרנטית משחררת את השתיים מהגורמים שהובילו בשנים האחרונות לקריסתם של מעצבים מקומיים רבים: עלויות גבוהות של שכירות, ניהול חנויות, מערכי ייצור גדולים וכדומה. "עברנו תהליך התבגרות", אומרת עינב צוקר, אחותה של הדס, הפועלת בישראל. "אנחנו רוצות היום להעניק בגדים מגוונים באיכות גבוהה וברמת מחיר טובה. אנחנו כל הזמן מקבלות טלפונים והודעות מלקוחות לשעבר של רוס אובטה, שמספרות שאין להן היכן לרכוש בגדים. הן שבעות מהייבוא שנפוץ לכל עבר, עם בגדי הפוליאסטר הדליק. כמוהן, גם אני, כל שאני רוצה הוא מוצר רלוונטי, כמו חולצת משי, שילווה אותי לחמש ועשר שנים".
"אנחנו רוצות להעניק לנשים קולקציה מתומצתת ובסיסית", מוסיפה הדס. "עינב ואני הבנו שהמלתחה שלנו השתנתה. נקודת המוצא לקולקציה היתה כשעברתי לגור בסין ולקחתי איתי רק מזוודה. כשאתה עובר לאנשהו אתה צריך לבחור מה לקחת איתך, וזה הפך את המלתחה שלי ליותר מתומצתת. בקולקציה יהיו חולצות משי בגזרה גברית, לצד מכנסי דנים שאנחנו מאמינות שילוו נשים לתקופה ארוכה. זאת לא קולקציה טרנדית. היום אני חושבת שאם בא לך לקנות את טרנד המקרמה, למשל, את קופצת לזארה וקונה את המקרמה שלך ב-200 שקל וזורקת את זה אחרי חצי שנה".
זה משהו שהבנת בעקבות הסגירה של רוס אובטה? הרי לקראת סוף הדרך גם אתן ניסיתן להציע ללקוחות טרנדים כמו H&M או זארה.
"שוק האופנה בישראל מאוד קטן ותחרותי. אתה נלחם על כל לקוחה. לא ניסינו להילחם ב-H&M, כי הסטנדרטים שלנו לאיכות ולחומרים היו שונים. לכל לקוחה יש את הדילמה אם להשקיע 700 שקל על שמלה של רוס אובטה, או ללכת לקנות ב-H&M משהו ב-200 שקל. וזה שיקול שלך כמעצב, כי כל לקוחה היא פוטנציאל".
בפרספקטיבה של מעצבת שלמדה בחו"ל ועבדה בארצות הברית, בישראל ובסין, כיצד את ממליצה למעצב צעיר לנהל את צעדיו הראשונים?
"לקרוא הרבה ספרים ולפתח אישיות לפני שהוא מפתח מותג. אני מאמינה מאוד ברב-תחומיות. אם אתה חכם מספיק, אתה צריך לדעת לקרוא מאמר על כימיה, או על אלכוהול, או על ספורט, להבין איך לנתח את הדברים ולהביא אותם לתחום שלך. אחרת זה כמו ללכת בפרוזדור אחד כל החיים. כמובן שחשוב וחובה להעמיק בתחום שבו אתה פועל, אבל גם חשוב לחשוף את עצמך לתחומים נוספים. אם יש לך את המשקל הסגולי הזה, אתה יכול לייצר מוצר שמתקשר עם אנשים בכל מיני שכבות ורבדים. למעצבים צעירים רבים אין את הכלים האלה, וזה מתבטא גם במוצר עצמו. היום אף אחד לא קונה בגדים כי הוא צריך. אתה קונה בגלל המסר, הרצון להשתייך, כי זה עושה אותי יפה. אבל כמעצב או בעל מותג, אם אין לך מה להגיד, אז זה משעמם. ובעולם כזה עשיר, אף אחד לא מעריך שעמום. וכדאי שזה יהיה עם הרבה הומור, חום, ובצורה לא מתנשאת".
בימים אלו שוקדת צוקר על הקולקציה הבאה של המותג הסיני בניהולה האמנותי, ובניסיונות להביא אותו לחשיפה בינלאומית, ולשבועות האופנה לגברים במילאנו או פריז. על אף הגעגועים לישראל, היא עדיין רואה את עתידה בשוק האופנה הסיני. "רוב הזרים שעובדים כאן הם מכווני מטרה", היא אומרת. "כשארגיש תחושת מיצוי אעזוב, אבל כרגע קשה לי לכמת את זה בזמן. יש עוד דרך ארוכה לפניי. אנחנו רק לאחר הצגה של קולקציה ראשונה, ויש הרבה אתגרים שהצבתי לעצמי פה. סין היא מקום שמאפשר לך לפעול, וגם להיכשל, בלי שאף אחד ידע על זה. יש כאן אוכלוסיה של 1.3 ביליון איש. זה ארבע פעמים האוכלוסייה של ארצות הברית - גודל בלתי נתפס של שוק פוטנציאלי. יש לפנינו עוד תקופה ארוכה של התפתחות".
