>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
קייט מוס כבר לא שומרת בבטן. בראיון שאפשר לכנות כמעט כבולימי לגיליון דצמבר של מגזין וניטי פייר,
לרגל הוצאת ספר התצלומים החדש Kate: The Kate Moss Book
(הוצאת Rizzoli), היא מספרת לראשונה בגילוי לב נדיר על קריירת הדוגמנות ארוכת השנים שלה והמשברים שפקדו אותה מאז התפרסמה בגיל 14. תחת הכותרת "סקס, סמים וג'וני דפ" מתייחסת מוס לשמועות כי השתמשה בהרואין בשנות ה-90 וסבלה מאנורקסיה במשך שנים רבות. נושאים לוהטים נוספים שעולים בראיון הם התמוטטויות העצבים שפקדו אותה במהלך 20 שנותיה כדוגמנית על, ומערכת היחסים שניהלה עם שחקן הקולנוע ג'וני דפ.
ציטוטים מהראיון שהתפרסמו הבוקר (חמישי) כבר הספיקו ליצור תהודה גדולה בעולם האופנה, כיוון שהם חושפים לראשונה את דרכה הקשה לצמרת של אחת מאיקונות האופנה הנודעות של המאה ה-20, ועל הדרך מאירים את צדה האפל של תעשיית הדוגמנות הבינלאומית.
מוס מספרת כי בגיל 17, כשהתגוררה במילאנו, סבלה מהפרעות אכילה, בעיקר כי אף אחד מהסוכנות לא דאג שתמתין לנערה הצעירה ארוחה חמה בסוף היום. "התגוררתי בדירת סוכנות במילאנו, ומדי יום חזרתי לדירה שאין בה אוכל. וכשאתה מתעורר בבוקר – גם אין אוכל. אף אחד לא מקפיד שתאכל. קרלה ברוני (אז דוגמנית על, א"י) היתה מאוד נחמדה ולקחה אותי פעם אחת לארוחת צהריים. חוץ מזה, בתעשייה לא מקפידים שדוגמניות יאכלו. אבל מכאן ועד לאנורקסיה הדרך רחוקה. לא הייתי אנורקטית, ובתעשייה ידעו שזה לא נכון – אחרת, לא הייתי מסוגלת לעבוד".
באופן לא מפתיע, הקוקטייל הקטלני של פרסום בגיל מוקדם, עבודה קשה וחוסר אכילה, הובילו אותה להתמוטטות עצבים כבר בגיל 18, בזמן צילומים עם מארק וולברג (שהיה ידוע אז בכינוי "מארקי מארק") לקמפיין CK של המעצב קלווין קליין. "לא יכולתי לצאת מהמיטה במשך שבועיים", סיפרה מוס. "חשבתי שאני הולכת למות. הלכתי לרופא והוא אמר 'אני אתן לך קצת ואליום שירגיע אותך'. פרנצ'סקה סורנטי (אמו של הדוגמן לשעבר וצלם האופנה מריו סורנטי, אז בן זוגה של מוס, א"י) אמרה לי לא לגעת בזה. לימים הסתבר לי שזה היה רק התקף חרדה".
האם חיי הזוהר של מוס היו למעשה רצף של משברים וחרדות? בראיון היא מספרת כי היחיד שטיפל בה ותמך בה לאורך שנותיה הראשונות היה בן זוגה דאז, השחקן ג'וני דפ, איתו ניהלה מערכת יחסים בת ארבע שנים במחצית השנייה של שנות ה-90. "ג'וני היה היחיד שהיה מסוגל לטפל בי. האמנתי לו והוא היחיד שהקשבתי לו. לצערי איבדתי את האדם היחיד שיכולתי לסמוך עליו. זה היה סיוט. שנים על גבי שנים של בכי וים של דמעות".
