>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
השערוריות סביב ניצול עובדים בתעשיית האופנה העולמית אינן דבר חדש, ועדיין נדמה שכל רגע מתגלים עוד ועוד מקרים של העסקה בתת-תנאים – מסדנאות היזע של פוראבר 21 בלוס אנג'לס
ועד הילדים שמועבדים כקוטפי כותנה באפריקה עבור ויקטוריה'ס סיקרט.
למעשה, נראה לפעמים שעולם האופנה כולו בנוי על שימוש לא מתוגמל כהלכה בכוח עבודה זמין.
לימודים, פרויקט גמר וסטאז' – הכול על חשבון הסטודנט
אין זה סוד כי הדרך להפוך מחובב אופנה עם כישרון לעיצוב למעצב מהמניין, דורשת ממון לא מועט. בעולם האופנה, את המעמד של מעצב מצליח יש, ברוב המקרים, לרכוש בכסף. מלבד התשלום לארבע שנות לימוד, הסטודנטים לאופנה נושאים גם בעלויות כל חומרי הגלם והפרויקטים. כפי שאפשר לצפות, כשמדובר בפרויקט הגמר – כרטיס הביקור של הבוגרים הטריים לתעשיית האופנה – ההשקעה הכלכלית בהחלט משחקת תפקיד, שכן התוצאה הסופית תלויה מאוד בחומרים. "פרויקט הגמר שלי עלה כ-10,000 שקל, וזה היה לפני יותר מעשר שנים", מספר המעצב יוסי קצב. "ארבע פעמים קיבלתי תעודת הצטיינות שכיסתה את שכר הלימוד, וזכיתי גם בתחרות מדים לארקיע ובפרס הגרה על סך 8,000 שקל. אני בא מבית ללא אמצעים, וללא זכיות אלה לא הייתי שורד".
"זה מעצבן ומרגיז בעיקר בגלל הגישה המנצלת אנשים עם כישרון" אומרת רחל ברמן הדרי, סגנית ראש מחלקת האופנה בשנקר והאחראית על נושא הסטאז'ים במחלקה. "יש נימת זלזול בסטודנטים, ואותי זה מקומם. זו שיטה להחזיק סטודנטים לשלושה חודשים ולזרוק אותם, מפני שהם כלל לא חושבים על להשאיר אותם לעבודה עתידית. וכך הסטודנטים נוסעים עם חלום, מוציאים את כל החסכונות שלהם וחוזרים לארץ מאוכזבים".
"סטאז' בחו"ל זה גם דבר נפלא. התעשייה הישראלית נחשפת לאופנה גבוהה, הסטודנטים לומדים דברים חדשים וזה מקרין חזרה על האופנה המקומית. בנוסף, יש גם סטאז'ים שמשלמים שכר ואפילו כאלה שבוחרים סטאז'רים בפינצטה ומכניסים אותם לתוכנית מיוחדת העתידה למצוא את מעצבי העתיד של המקום. כך, לדוגמה, נבחר הבוגר ניר גואטה לסטאז' בבית מרטין מרג'יאלה. במקומות כאלה מתייחסים ברצינות לסטאז'רים, משלמים להם שכר ואף מספקים תנאי מחיה".
ברמן הדרי מסבירה כי טווח תנאי הסטודנטים בזמן הסטאז' רחב מאוד: החל ממקומות שאינם משלמים כלל, דרך בתי אופנה המשלמים רק נסיעות (למשל, לנוון) ובתי אופנה המספקים תלושי אוכל, ועד לכאלו המשלמים לסטאז'רים שכר מינימום.
החוויה של קרין לייקוביץ', סטודנטית שנה ד' בשנקר שחזרה לא מזמן מסטאז' בבית האופנה ויקטור ורולף, היתה שונה בתכלית. "לא קיבלתי שכר והתקיימתי על חסכונות אישיים ועזרה מההורים שלי", מספרת לייקוביץ'. "בית האופנה לא סיפק לי שום תנאי מחיה, ושילמתי מכיסי על שכר הדירה, האוכל ושאר ההוצאות. רק כשנסענו לשבוע האופנה בפריז, נסיעה שכללה את כל הצוות של הסטודיו, שולמו עלינו כל ההוצאות".
כך הגיע מארק גולדנברג, בוגר מצטיין של שנקר, להתמחות אצל דיאן פון פירסטנברג. "פרויקט הגמר שלי הוא תוצאה של ימים ולילות ללא שינה, הוצאות בסך בערך 40 אלף שקל ולימודים בשנקר – ששכר הלימוד של כל שנה הוא עשרת אלפים שקל. הפרויקט זכה בפרס DVF ובתשומת לב בינלאומית, וכך ניתנה לי האפשרות לשהות בבית האופנה דיאן פון פירסטנברג במשך שנה שלמה", מספר גולדנברג. "אבל בפועל, הייתי שם כחודשיים בלבד, כתוצאה מהנטל הכלכלי של דמי מחיה בניו יורק, שכר דירה והוצאות דומות".
"בהחלט. למעשה, נאלצתי לקחת הלוואה כדי לממן את שהותי בניו יורק".
