>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
קשה שלא לגחך נוכח העובדה שמה שהכי הטריד את תעשיית האופנה בשבועיים האחרונים הן ילדות קטנות מאופרות. פיהוק. דווקא אנחנו, שכבר הורגלו בשנים האחרונות לקטסטרופות מרטיטות חושים של ממש (על קצה המזלג: גליאנו אנטישמי-פסיכי בפריז,
מקווין תלוי מהחגורה,
איימי וויינהאוס והבופון שנדם),
מצליחים לייצר שערורייה מתקרית שמצליחה לבייש בשיממון השמרני שלה את ימי הזוהר של ברוק שילדס בשלהי שנות ה-70, כנימפת עירום קטינה בסרט "ילדה יפה".
האמת, לא הזיזו לי התמונות של הילדות בלבוש ואיפור של נשים בווג הצרפתי.
אני לא מצליחה לראות את התועבה שאחרים הצליחו לסחוט מהפריימים, אולי בעיקר בגלל ש, ושאלוהים יסלח לי, אני לא נמשכת לילדים, ולכן לא מצליחה לראות שום דבר מיני בתמונות כאלה. אני משערת שצריך להיות די מטונף בשביל להצליח להתייחס להפקת האופנה המטופשת הזאת כאל משהו שעלול לעורר סטיות.
לי אלו נראות בעיקר כמו תמונות דאחקה. כמו סרטוני היו טיוב המפגרים של חתול עם תחתונים על הראש. רגעי קודאק מפוהקים שצילם איזה אבא נלהב, כדי לשלוח כגלויה לדודים בחג. גימיק שנועד לעורר את תשומת לבנו המשועממת. והצליח. בטח לא משהו שאמור לעורר בנו רגשות בלהה פדופיליים. אני הייתי מפנה את האצבע המזועזעת דווקא כלפי עדת הצדקנים המאשימה ולא כלפי היוצרים: למה לעזאזל, צקצקנים מטופשים שכמותכם, התמונות האלו בכלל מזכירות לכם סקס?! יש לכם משהו לספר לנו?
בכלל, יש משהו כמעט מרגש בעובדה שדברים עדיין מצליחים לזעזע אותנו. ציפיתי מאיתנו ליותר. להיות מחושלים יותר, רגשניים פחות, וגם פחות קורבנות צפויים של מכונות יחסי ציבור משומנות, שכנראה יודעות היטב איך להפיק צלצולים ממכשירי הצקצוק הצדקניים שלנו, ותוך כדי כך ליצור עבורם כאלו כותרות משובחות.
קראו לי שאננה, קראו לי קהת חושים, אבל ראיתי כבר דברים גרועים מאלה, ואני לא מבינה ממה אתם מתרגשים. האם רק אני צפיתי בכל העונות של "אוז"? רק אני ראיתי תמונות הזויות ובלתי מצונזרות מפיגועים כבר בשנת 1995? עכשיו מזדעזעים?!
הגדילו לעשות הוריה של הדוגמנית המקשישה (15!) היילי קלאוסון, מפרשיית הצילום הלכאורה גנוב שפרסמה רשת האופנה אורבן אאוטפיטרס.
גם הם ניסו להשתרבב לחינגת הזעזוע העמוק (ועל הדרך, גם לדפוק קופה של 28 מיליון דולר בבית המשפט) והרימו את התמונה של בתם פשוקת הרגליים כעוד אקזמפלר למצב הלא ראוי שהגענו אליו עם דוגמניות קטינות.
ראשית, הורים יקרים, אם דחוף לכם לא לראות את המבושים של בתכם משתרבבים קבל עם ועדשה, אתם מוזמנים להשאיר אותה בבית ולא לאשר את הצילום בנוכחותכם על הסט. שנית, אני חושבת שראיתי את רינת בפוזות יותר פתייניות בערוץ הופ קטנטנים. ובכלל, דין ילדות בנות חמש בפרסומת ללנז'רי הוא בהחלט לא דין דוגמנית מקצועית ומנוסה, המצולמת בפוזת נעורים שובבה וקלישאתית על אופנוע. קצת פרופרורציות, אנשים.
גם ניסיון הסיפוח של היילי סטיינפלד בקמפיין של מיו מיו ואל פנינג בזה של מארק ג'ייקובס כעוד דוגמאות לטרנד הפדופיליה - תפור גס במיוחד. ליהוק מוזר הוא עדיין לא ליהוק פלילי, רבותיי.
ומה שהכי טיפשי בכל המערכה של השבועיים האחרונים זה שהמצקצקים לגמרי משתינים על העץ הלא נכון ומבזבזים לעצמם ולנו את האנרגיות, עם הטענה שתמונות של ילדות שנראות כמו נשים מעוררות פדופילים לדבר עבירה. נטולת כישורי פסיכיאטריה ככל שאהיה, עדיין ברור לי כמובן מאליו שלפדופילים אין עניין וחצי עניין בתמונות ה"זימה" המטופשות לבית ווג צרפת ושות'. פדופילים נמשכים לילדים שנראים כמו ילדים, ולא לקטינות מאופרות לכדי דמות סמי-נשית בוגרת ופתיינית.
באחד הפרקים החזקים בסדרה התיעודית של העיתונאי לואי ת'רו, ביקר הנ"ל באחד מבתי הכלא השמורים לעברייני מין בארצות הברית, שם הציגו בפניו את המבחן התקופתי שפדופילים עוברים על מנת לבדוק את התקדמות ההחלמה שלהם. בתפריט: מצגת תמונות של ילדים בסיטואציות בנאליות לחלוטין - משחקים בדשא, אוכלים ארוחת בוקר, בועטים באמא.
כן, כן, תתפלאו לדעת שפדופילים אמיתיים, אלו שמפניהם אתם מבקשים למנוע את הצפייה בפרעות תעשיית האופנה בארץ הילדות, בכלל לא מתעניינים בלוליטות הפאשניזם שלנו, אלא בסתם ילדות יומיום מיוזעות בריח חלב מתקתק. בקיצור, סננו את הדרמה, לא כל שטיק יח"צני של תעשיית האופנה דורש את מעורבותו הכירורגית של יצחק קדמן.
