תחום ההנדסה הוא דוגמה בולטת לאחד התחומים שנותרו במידה רבה נישה גברית. מבט מעמיק על ענף תעשיות עתירות הידע המקומי, המעסיק על פי ההערכות בין 500-300 אלף איש, מעלה תמונה מטרידה. מספר הנשים בתפקידים בכירים בתחום זה הוא נמוך משמעותית מכל ענף מתקדם אחר במשק. על פי נתונים שמפורסמים מעת לעת, גם כיום רק 20-15 אחוזים מן הנרשמים ללימודי הנדסה הם נשים.

כשבודקים כישורים, יכולות ומשתנים פסיכולוגיים, לא מוצאים כמעט הבדלים בין נשים לגברים. גם לא במתמטיקה. ולמרות זאת, רוב רובם של יזמי החברות הטכנולוגיות בישראל הם גברים – האם מדובר באפליה? ממש לא. את הסיבות לדומיננטיות הגברית בתחום זה נוכל למצוא כבר באקדמיה או לפניה, ערב ביצוע הבחירה בתחום הלימודים. נשים, בין אם נתוני השכלתן התיכונית ו/או תוצאות המבחנים הפסיכוטכניים/פסיכומטריים יאפשרו להן לבחור במקצועות ההנדסה, נוטות ברובן המכריע שלא לעשות כן.

למה? דעות קדומות וציפיות חברתיות שגויות המגיעות אליהן מן הסביבה המשפחתית והמקצועית גורמים להן לבחור מסלול לימודים "נשי", הממצב אותן הרחק מענפי הפריון המרכזיים ומגביל את אפשרויות הפיתוח האישי ורמת השכר. מדובר בטעות יסודית כיוון שברוב משרות התכנות העבודה היא על גבי מחוללי יישומים, כך שנחסך חלק מהצורך בתכנות וכבר לא כותבים על שפת מכונה. ישנם תארים שמכינים את הבוגר להיות איש מחשבים מקצועי, ודרישות המתמטיקה הן נמוכות יותר, כדוגמת מערכות המידע, וכן בכל מקצועות האינטרנט כדוגמת קידום אתרים, עיצוב ממשק המשתמש, ניהול מדיות חברתיות והתעסקות עם אפליקציות של משחקים.

בישראל אין שום סיבה ממשית למצב זה ושימת לב אליו יכולה לשנות את התמונה מהר מאוד. בישראל, בשונה מהעולם, נשים משרתות בצבא. ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל, המהוות ברבים מהמקרים את התשתית לסטארט-אפים שבדרך, שיעור הנשים בהחלט נאה מאוד.

ישראל כידוע מובילה בזירת תעשיות עתירות הידע. חברות ישראליות רבות מובילות בתחומי האינטרנט, המובייל, טכנולוגיות ביטחון, תשתיות, המכשור הרפואי, אבטחת המידע והתוכנה. למעשה בכל תחום בולט בענף ההיי-טק העולמי, ניתן למצוא חברות ישראליות מסקרנות. רוב רובם של יזמי חברות אלה הם גברים שלמדו הנדסה באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה המצוינים בארץ, והשכילו לנצל את הכישרון ההמצאתי שלהם עם הידע האקדמי והמעשי שרכשו בלימודים, על מנת להקים חברות מפוארות.

רק פעילות משולבת של הממשלה, ובעיקר משרד החינוך, לצד הבנה מעמיקה של האקדמיה בחשיבות המרכזית והאסטרטגית שיש בפעילות זו, תוכל להביא לשינוי המבורך. לשם המחשה, תכנית לעידוד נשים בהנדסה, אשר מופעלת במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון מזה כשלוש שנים, כבר הניבה פירות בדמות עלייה בשיעור של כ-50% ברישום של מועמדות להנדסה לאחת המחלקות האקדמיות. נכון להיום, עומד שיעור הנשים בשנים א' וב' בלימודי הנדסה על קרוב ל-30%. עלייה נאה זו מבחינתה של המכללה היא רק תחילת הדרך והמלאכה עוד רבה. מלאכה זו לא תושלם עד אשר בכל מדינת ישראל שיעור הנשים בלימודי ההנדסה - וכפועל יוצא שיעורן בנוף התעסוקתי ההנדסי-טכנולוגי - ישווה לחלקן באוכלוסייה הכללית.