חגיגות שבועות בקיבוץ הן תמיד להיט. מי שהיה יודע. העגלות עם התוצרת החקלאית והטרקטורים המקושטים הם ממתק נוסטלגי שקשה להישאר אדיש אליו. חלק חמוד במיוחד מהחגיגות הוא תצוגת התינוקות החדשים שנולדו בשנה האחרונה. הורים נרגשים עד דמעות מצלמים את התינוקות. לכמה מהם יש באלבום הפרטי תמונה שלהם עצמם באותה סיטואציה.
בקיבוץ רמת הכובש נולדים מדי שנה כ-20 תינוקות. למרות שהקיבוץ עבר תהליכי שינוי והתחדשות מהמודל השיתופי מסורתי, טקס שבועות ממשיך להתקיים לשמחת התושבים. לפיכך גם השנה יוצגו תינוקות עגלגלים וחמדמדים שנולדו מאז הטקס הקודם. הקיבוץ החליט השנה לתעד את היבול האנושי החדש בעוד דרך: מנהלת תחום התרבות, יעל רוזנבאום אלעד, פנתה לזוג צלמים תושבי המקום, תהילה ונדב אבן-נור, בעלי הסטודיו DreamTellers וביקשה מהם לצלם את כל התינוקות.
"הקמנו אולפן צילום מותאם לקטנטנים, עם הרבה בדים רכים ולבנים", מספרת תהילה אבן נור. "ברקע פיזרנו את שבעת המינים וביקשנו מההורים להכין זר פרחים לראש.
"הצילומים היו מרגשים, חווייתיים וגם מעייפים. ביום הצילום האחרון, השתתף גם הגור הפרטי שלנו, גור-ארי, שמרוב התרגשות מהאורות וההמולה לא אכל חצי יום".
כמה טיפים לצילום ביתי: בלי נזלת
מי שלא מתכנן צילומים מקצועיים של העולל שלו בקרוב, יוכל להיעזר בטיפים של תהילה לצילום מוצלח של תינוקות במצלמה הפרטית:
- צלמו את הגוזל/ית על רקע אחיד ונקי ובלי עצמים ברקע שיבלבלו את העין.
- שימו לב שהבגד נקי, הרוק מנוגב והשיער מסודר. המצלמה קולטת הכל.
- התמונה לא הצליחה? נסו זווית אחרת. האמת היא דינמית, משתנה ותלויה באור שאנחנו מקרינים על הסיטואציה המצולמת.
חולמים על טיול בהודו
אביתר צבי ניר, בן ארבעה וחצי חודשים. בן ראשון לנילי ולאילן
אביתר הכי אוהב: לאכול.
אביתר הכי לא אוהב: לקבל תרופה.
השינוי הכי גדול שהלידה של אביתר הביאה: דאגה אינסופית ושינה קצרה.
כולם אמרו לנו שזה יהיה ככה, אבל בכל זאת הופתענו ש:נאהב בכזו עוצמה.
אנחנו מקווים בשביל עצמנו כהורים ש: תהיה לנו הרבה סבלנות. שנדע לשחרר.
כמה ילדים נרצה במשפחה? שניים זה מספיק. תודה.
משפט שאנחנו לא רוצים אף פעם להגיד:אמרתי לך!
מההורים שלנו למדנו, שכהורים חשוב: לשמור על הומור.
עוזרים לנו בטיפול: סבתא וסבא, אלא מה.
חולמים על הרגע בו נוכל: לטייל בהודו.
ביכורים בקיבוץ: אנחנו מתרגשים לראות עוד דור במשפחתנו נולד בקיבוץ.
אין כמו הסבים והסבתות בכל העולם
יאיר בן פרץ, בן שנה. בן ראשון לטל ולאודי
כך בחרנו את השם: חשבנו שתהיה לנו בת והשם כבר היה מוכן. כשנודע לנו שמדובר בבן, חיפשנו שם מתאים הרבה זמן והכי התחברנו לשם הזה. כמובן שיאיר האיר את חיינו באור ובאושר רב.
יאיר הכי אוהב לעשות: קולות של חיות.
יאיר הכי אוהב לאכול: ללא כל ספק: בננה!
כמה ילדים נרצה במשפחה? אנחנו מקווים שיהיו ליאיר עוד שני אחים או אחיות לפחות, שתהיה לו משפחה גדולה ואחים שותפים לדרך.
החזון שנו לגידולו של יאיר: אנחנו ליברלים. שיעשה מה שטוב לו בגבולות המותר והסביר. הכי חשוב שיהיה מאושר ובריא.
משפט שאנחנו לא רוצים אף פעם להגיד: גיוס נעים.
מההורים שלנו למדנו, שכהורים הכי חשוב: לתת לילד כמה שיותר חום ואהבה, לתמוך ותמיד להאמין בו.
עוזרים לנו בטיפול: הסבים והסבתות הנהדרים. אין כמותם בכל העולם.
חולמים על הרגע שנוכל: לעשות יחד ספורט אתגרי משותף: סקי, החלקה על קרח, טיולים בחו"ל.
לא רוצים להגיד לו "אי אפשר"
גור-ארי אבן-נור, בן חצי שנה. בן ראשון לתהילה ונדב
כך בחרנו את השם: כשהיינו בהריון ראינו תמונה של סימבה מהסרט מלך האריות. מיד הרגשנו שזה מתחבר למקסים שצומח לנו בבטן.
גור הכי אוהב לעשות: לצחוק ולחייך עם הלשון בחוץ.
גור הכי לא אוהב: רעש של מקדחה!
הכי מצחיק: כשהוא גם מתלהב וגם פוחד מזרם המים באמבטיה.
השינוי הכי גדול שהלידה הביאה: האחריות, שעות השינה וסדרי העדיפויות. מעכשיו גורי במקום הראשון.
כולם אמרו לנו שזה יהיה ככה, אבל בכל זאת הופתענו מ: כמה שאנחנו אוהבים אותו. יותר מכל דבר בעולם.
כמה ילדים נרצה במשפחה? שניים.
משפט שאנחנו אף פעם לא רוצים להגיד לו: אי אפשר.
רוצים לזכור תמיד לומר: אנחנו אוהבים אותך!
מההורים שלנו למדנו, שכהורים חשוב: לשמור על אחדות המשפחה.
עוזרים לנו בטיפול: סבים, סבתות ודודה הגר.
חולמים על הרגע שנוכל: תהילה: לרוץ בין הממטרות בגינה. נדב: להרכיב פאזל.
ביכורים בקיבוץ: זה רגע מאוד מרגש. אנחנו מחכים לזה מהשנה שעברה, כשהיינו בטקס וגורי עוד היה בבטן.
מחכים לשחות יחד בים
נעמה דואק, בת שמונה חודשים. בת לטליה והראל
נעמה הכי אוהבת: לטייל בחוץ.
נעמה הכי לא אוהבת: להתלבש ולהתפשט.
השינוי הגדול ביותר שהלידה של נעמה הביאה לחיינו: הידיעה שיש מישהו שתלוי בנו לחלוטין.
כולם אמרו לנו את זה, אבל בכל זאת הופתענו: שאפשר להיות כל כך עייפים!
אנחנו מקווים בשביל עצמנו כהורים: שנשכיל לאפשר לה להיות מי שהיא.
כמה ילדים נרצה במשפחה? אין לנו מושג.
משנה סדורה לגידול שלה: יש כמה עקרונות מנחים והמון פתיחות.
משפט שאנחנו אף פעם לא רוצים להגיד לה: אמרתי לך.
משפט שאנחנו מקווים לזכור תמיד: כמו שאת ככה – זה טוב.
מההורים שלנו למדנו שכהורים, הכי חשוב: לקבל את הילד כמו שהוא.
עוזרים לנו בטיפול: סבתא וסבא.
חולמים על הרגע שנוכל: לשחות יחד בים.ביכורים בקיבוץ: טליה: אני השתתפתי בטקס הביכורים כשנולדתי, בתור תינוקת ולכן בשבילנו זו התרגשות, סגירת מעגל. זו הרגשה של חלק ממסורת ארוכת שנים.
ילדה שלישית מביאה סחרור שדורש התאפסות מחדש
שיר שמואלי, בת שבעה וחצי חודשים מרמת הכובש.
בת לעפרי ולדור, אחות לגיל ולרז
כך בחרנו את השם: בעיקר בזכות השורה מהשיר "עטור מצחך": "ולמי שתהיי חייו מלאי שיר".
האחיות של שיר קיבלו אותה: בהתרגשות ובשמחה גדולה. שלושתן מאוהבות אחת בשניה. כששיר רואה אותן היא מתחילה לצהול ולקפוץ.
שיר היא: מאוד מצחיקה ותקשורתית. עכשיו היא למדה לעשות "קוקו" מאחורי השמיכה. היא יודעת שזה מצחיק אותנו, אז מיד כשיש לידה שמיכה, היא עושה את זה.
אחרי לידה שלישית: כל לידה היא שינוי, אבל ילד שלישי מביא איתו, בנוסף לשמחה ולהתרגשות, גם סחרור של עייפות והתאפסות מחדש של כל הבית. לקח לנו זמן להתארגן מחדש בתור משפחה עם שלוש ילדות.
אנחנו מקווים בשבילה: שתמיד תישאר רגועה ושמחה, כמו שהיא.
לעומת הפעמים הקודמות, בלידה הזו: הלידה עצמה היתה יותר בשליטה וזרמה נהדר. אני ממש ניהלתי אותה. ילדתי במרכז הלידה הטבעית בלניאדו ואני מאחלת לכל אחת כזו לידה נעימה ושקטה.
ילדה שלישית זה יותר קשה כי:הבנות הן כבר יותר מאיתנו. החלוקה של שניים על שלוש לא פשוטה, בעיקר בהתחלה, כששיר היתה צמודה אלי רוב הזמן. העייפות הגדולה חוזרת ואף פעם לא מתרגלים אליה והטלטלה שכל הבית עובר עם כל תינוק חדש היא אף פעם לא קלה.
ילדה שלישית זה יותר קל כי:אפשר לדעת למה לצפות, יש יותר בטחון והדברים זורמים בטבעיות. גם אין ברירה - צריך לתחזק עוד 2 בנות ואת הבית, אז הילדה השלישית נכנסת לאיטה לקצב של הגדולות.
כמה ילדים נרצה במשפחה? דור: אני רוצה עוד בת. עפרי: אני עוד לא בטוחה. צריכה לישון על זה, תרתי משמע.
עוזרים בטיפול: סבתא תמי. יש לה קשר מיוחד עם כל הנכדים, 12 במספר!
"אני הייתי רוצה עוד ילד, לכרמי מה שיש - מספיק"
זוהר ציון, בת שמונה חודשים מרמת הכובש.
בת למלי וכרמי ציון, אחות ליאיר בן החמש.
כך בחרנו את השם: חיפשנו שם יפה עם משמעות שקשורה לאור, שיתאים לשם של אחיו, יאיר.יאיר קיבל את אחותו: באהבה גדולה, לפעמים קצת חונקת... הוא מאוד חיכה שיהיה לו אח או אחות, כמו לבני הדודים ולחברים סביבו. הוא מאוד צמא לתשומת הלב שלה. הוא מצחיק אותה ואפילו נעלב אם היא לא צוחקת מהשטויות שהוא עושה בשבילה.
זוהר הכי אוהבת: לזחול.
זוהר הכי לא אוהבת: שמקנחים לה את האף.
זוהר הכי אוהבת לאכול: בננה ודייסת אורז.
זוהר מצחיקה אותנו: כשהיא מחייכת חיוך כובש עם שתי שיניים מבצבצות.
ההבדל בין משפחה עם ילד אחד למשפחה עם שניים: זה שינוי גדול. מקלחות, ארוחות, כניסה ויציאה מהרכב. כשנוסעים למשפחה בצפון לוקחים הרבה יותר תיקים.
כולם אמרו לנו שזה יהיה ככה, אבל בכל זאת הופתענו:שלמרות חוסר השינה, אנחנו מוצאים את הכוחות והאנרגיות החיוביות לגדל אותם בנחת.
אנחנו מקווים בשבילה ש: תגדל לעולם טוב, בטוח וירוק יותר. שתהיה עצמאית ובעלת חשיבה חיובית, שתתרום לקהילה ולחברה, שתגשים את עצמה ושתמיד-תמיד תאמין ביכולותיה.
בשביל עצמנו כהורים, אנחנו מקווים: שלמרות הפער בגילאים, יאיר וזוהר ימשיכו להיות חברים טובים וישמחו האחד את השניה.
כמה ילדים נרצה במשפחה? הדעות חלוקות. אני הייתי רוצה עוד ילד. שניים זה מעט בשבילי. אני הסנדביץ' בין חמישה אחים. מבחינת כרמי, ברגע שידע שזו בת ושיש לנו משני המינים זה מספיק ודי.
החזון לגבי גידול הילדים: חינוך לעצמאות, יושר והסתכלות על חצי הכוס המלאה. לעזור לסובבים, להאמין ביכולות שלך.
משפט שאנחנו אף פעם לא רוצים להגיד לה: אמרתי לך.
מההורים שלנו למדנו, שכהורים חשוב: להיות עוגן, מעטפת ולתת יציבות בחיים.
עוזרים בטיפול: משפחה וחברים. יש לי חברה טובה שהיא שכנה ובכל פעם שהייתי צריכה שתשגיח על זוהר או יאיר היא עזרה. בקרוב היא עוברת דירה. יהיה קצת קשה...
חולמים על הרגע שנוכל: לבשל ולאפות יחד.
ביכורים בקיבוץ: כרמי: אני זוכרת את טקסי הביכורים בקיבוץ מאז שהייתי ילדה קטנה שמגיעה לביקור עם ההורים מתל אביב. כשיאיר נולד גרנו בעיר. לאור העובדה שזוהר נולדה בקיבוץ, אנחנו שמחים להשתתף במסורת החשובה הזו. יש כאן סגירת מעגל בשבילי.
