"שלום, שמי אוליביה. אני בת 9 ואני גרה במיין. אני בכיתה ג'. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6. זה גרם להרבה שינויים בחיים שלי, שהייתי צריכה להתרגל אליהם. עכשיו אני גרה עם אמא שלי, אבל אני רואה את אבא שלי הרבה".
אוליביה היא ילדה שהגיעה לקבל עזרה במרכז תמיכה לזוגות מתגרשים במיין. יחד עם העובדת הסוציאלית שלה עבדה במרץ כדי לצלוח את גירושי הוריה על הצד האופטימלי ביותר. אחד מתהליכי התרפיה עבורה היה לכתוב את הרגשות שלה. במלואות שלוש שנים ל'שינוי' היא החליטה לכתוב מדריך בשם "שינויים בחיים", שיעזור לילדים אחרים שעומדים לפני המעמד המטלטל הזה - ובינינו גם אם לא, זה ממש לא משנה, כי אוליביה הזו, זו בדיוק הבריאות הנפשית שהייתם רוצים לראות אל מול עיניכם שלוש שנים אחרי. "החלטתי לכתוב את הספר הזה מכמה סיבות: 1. כי אני רוצה לעזור לילדים אחרים להתמודד עם השינויים בחיים שלהם על ידי זה שאני אשתף אותם בסיפור שלי. 2. על ידי זה שאני כותבת את הספר הזה אני יכולה להבין יותר טוב את השינויים שעברתי בעצמי. 3. אני רוצה לעזור לילדים אחרים ללמוד שיש דרכים להתמודד עם השינויים שיכולים להתרחש בחייהם".
'שינוי' בהגדרתו היבשה זו המרת מצב אחד למצב אחר. בהגדרה הרטובה יש לזה אין סוף השלכות התלויות בגודל, בעומק, בשליטה ועוד ועוד. כשמדובר בילדים שכל כך מרגישים בטוח עם הרוטינה הקבועה והמוכרת, רוב השינויים בחייהם הם מן הסתם כפויים ללא יכולת לדחות או לעכב, כך שבסופו של דבר הם חייבים להתמודד איתם. הסוד הוא בידיים שלנו, כי בעוד האירועים עבורם הם מצב נתון, כל השאר הוא בחירה ולנו יש יכולת לא קטנה לעזור להם לבחור את הפרשנות שתשפיע על הרגש והתגובה (אפר"ת – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה). בדיוק כמו בסרטו הנפלא של רוברטו בניני "החיים יפים", בו אב יצירתי ביותר מעביר ילד שואה שלמה מפרספקטיבה של משחק. ככל שנעזור לו עם הפרשנות ונפתח בפניו אפשרויות, הוא יצא נשכר וילמד שמשברים הם גם הזדמנות לגלות את הכוחות שלך.
בדיוק כמו הסיפור הזה של אוליביה. והנה המדריך של בת ה-9 להורים המתגרשים ולילדיהם:
1. פרידה וגירושים
לפני שאמא ואבא שלי נפרדו, בכלל לא ידעתי שהם אפילו מדברים על זה. הייתי מופתעת כשהם אמרו לי. חשבתי שבזמן שהם דיברו אחד עם השני ונראו מאוד רציניים, הם דיברו על דברים נורמלים. כשהם סיפרו לי שהם נפרדים הם אמרו לי את זה ביחד ואני מאוד שמחה שהם עשו את זה ככה. ביום האחרון של אבא שלי בבית, שאני לעולם לא אשכח, הרגשתי מאוד, מאוד, מאוד עצובה. אני זוכרת כל מה שקשור בו. אבא שלי היה עצוב גם. הוא היה צריך לעבור לעיר אחרת לגור אצל סבתא שלי. לאחר שנה הוא עבר לגור קרוב יותר אלינו והיום הוא גר בבית שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה מהמקום שבו אני גרה עם אמא שלי. אחרי שהם חיו בנפרד כמה זמן הם החליטו להתגרש באופן רשמי. כלומר, הם הלכו לבית המשפט והשופט חתם על הנייר. זה היה שינוי גדול בחיים.
2. לתת דברים
אחר כך אמא שלי ואני עברנו לבית חדש שבו לא יכולנו להחזיק את הכלבה שלנו כי בעל הבית לא הסכים, אז היינו צריכים למצוא לה מקום חדש. קוראים לה קלואי. כעסתי. הרגשתי גם עצובה וגם כועסת שקלואי לא יכולה לחיות איתנו יותר. היא מתגוררת בעיר אחרת בבית עם חברים שלנו והילדים שלהם. אנחנו עדיין מבקרים אותה מדי פעם (היא עדיין באופן רשמי שייכת לנו) וזה עושה לי הרגשה טובה. אני לא רציתי למסור אותה, אבל לא היינו יכולים לגור בבית החדש אם היינו ממשיכים להחזיק אותה. אני מתגעגעת אליה, אבל אני מתחילה להתרגל לזה עכשיו. גיליתי שאני יכולה להסתדר גם בלעדיה ושלפעמים אתה צריך לוותר על משהו כשקורים שינויים בחיים.
3. יש דברים שמשתנים ויש דברים שלא
הרבה דברים השתנו בחיים שלי אחרי שאמא ואבא שלי התגרשו: אבא שלי עבר, אמא שלי ואני עברנו, נתנו את הכלב שלנו והתגעגעתי לאבא שלי. כל אלה הם דברים שהשתנו בחיי, אבל היו הרבה דברים שלא השתנו. אבא שלי הוא עדיין אבא שלי. אמא שלי היא עדיין אמא שלי. סבתא שלי מצד אמא היא עדיין סבתא שלי. סבתא שלי מצד אבא היא עדיין סבתא שלי. אני עדיין הולכת לאותו בית ספר. וזה טוב כי לפעמים ילדים אחרים צריכים לעבור לעיר אחרת ולהתחיל ללמוד בבית ספר אחר. למרות שאני גרה בשכונה החדשה עדיין יש לי אותם חברים בבית הספר שלי. אני עדיין עושה דברים עם אמא שלי ועם אבא שלי, אבל עכשיו לפעמים אנחנו צריכים לעשות אותם בנפרד. ויש גם משהו שההורים שלי עשו כדי לעזור לי: הם המשיכו לדבר אחד עם השני וניסו להסתדר, ככה שלפעמים לא כל החיים משתנים.
4. לדאוג לעצמי
כאשר קרו לי כל השינויים האלה במשפחה לקח לי קצת זמן להתרגל אליהם. זה היה קשה בהתחלה להבין מה קורה ומה יקרה. למשל, לפעמים אני מתגעגעת לאבא שלי. אחרי שהוא עבר הרגשתי בודדה בלעדיו. דברים פשוט לא היו אותו דבר אחרי שהוא עזב. זה לקח כמה זמן להתרגל לשינוי הזה. התחלתי לפחד יותר מדברים, כמו מהחושך או מלישון לבד ושאלתי את עצמי אם אני אוכל להמשיך לראות את אבא שלי. עזר לי כשדיברתי עם אנשים אחרים כדי להבין מה קורה. האנשים שדיברתי איתם היו העובדת הסוציאלית שלי וההורים שלי. יש אנשים אחרים שנמצאים שם בשבילי אם אני צריכה אותם, כמו סבתא שלי, סבא שלי, דודה או סבא שלי החורג. חשוב לדבר על הדברים שאנחנו פוחדים או מבולבלים לגביהם, כי אנחנו צריכים לקבל תשובות שיעזרו לנו. שאלות הן בסדר. אני לא מתביישת לשאול שאלות ולנסות למצוא תשובות. למדתי שחשוב לקבל עזרה כשההורים מתגרשים ולמדתי שגם הם צריכים לדאוג לעצמם. ילדים לא יכולים לטפל בהורים שלהם. הם רק יכולים לדאוג לעצמם. ההורים הם אלה שמחליטים להתגרש. זה לא תלוי בילדים. הורים מתגרשים בגלל סיבות משלהם. לא בגלל הילדים שלהם. גם הורים ממשיכים להתבגר. לפעמים אנחנו מפחדים כשאנחנו מרגישים שדברים משתנים בחיים שלנו וזה חשוב לדבר עם אנשים אחרים כשזה קורה.
5. יחסים חדשים
אחרי הגירושים, ההורים שלכם יכולים לצאת עם אדם שהם פגשו באיזשהו מקום. לפעמים הם יפתחו קשרים חדשים עם אנשים חדשים ויכול להיות שגם אתם עלולים להרגיש מודאגים ומבולבלים כי אתם תחשבו מי ידאג לכם ומה קורה. יכול להיות שתכעסו על ההורים שלכם כי לא תדעו איך לשתף אותם במחשבות האלה, במיוחד עכשיו כשזה רק אתם ואמא שלכם או אתם ואבא שלכם לבד. יכול להיות שתרגישו שמחה רק מזה שאתם רואים את ההורה שלכם מאושר. אתם יכולים להרגיש כל מיני רגשות וזה נורמלי. רק תזכרו שהחיים משתנים.
6. שלוש שנים לאחר מכן
כפי שכולכם יודעים, שמי אוליביה, אבל אני עכשיו בת 9 ואני אהפוך להיות בת 10 בנובמבר. אני בכיתה ג' ואני עדיין הולכת לאותו בית ספר. ההורים שלי עדיין גרושים. אבל עכשיו, אחרי שלוש שנים, אני רגילה לזה. אני רואה את אבא שלי כמעט כל יום. עכשיו אני יודעת איך להתמודד עם הרגשות שלי. אני מרגישה נוח לשתף אותם עם אחרים. עוד מעט תרגישו את זה גם. אמא שלי נסעה לוירג'יניה לנסיעת עסקים לארבעה ימים. אני נשארתי עם אבא שלי. הערב, 1 במאי, אני הולכת לשדה התעופה עם דודה שלי לאסוף את אמא. אני לא יכולה לחכות. ההורים שלי תמיד דאגו שאני אקבל תשומת לב שווה בין שניהם ושאני תמיד אהיה עם אדם מבוגר שיוכל לטפל בי כמוהם. לפעמים הורים עם ילדים מתגרשים, אבל הם יכולים ביחד לדאוג לזה שתרגישו טוב.
ואני רוצה להגיד גם משהו להורים:
הורים יקרים, כמו שאתם רואים, התגברתי על הגירושים של ההורים שלי כי הם היו ידידותיים. הדבר הכי חשוב שהם עשו כדי לעזור לי היה זה שהם שמרו על תקשורת טובה ביניהם. אני עדיין מקבלת את תשומת הלב אותה קיבלתי כאשר אמא ואבא שלי היו נשואים. הייתי צריכה להתרגל לשינוי הזה, ובמובנים מסוימים הוא פירק את חיי. היום, אחרי שלוש שנים, אני מרגישה הרבה יותר טוב. ככה גם הילד שלכם יכול להרגיש אם אתם כהורים תמשיכו לדבר זה עם זה וגם איתו. ודאו שהילדים שלכם יודעים מדוע התגרשתם, כי הם עלולים לחשוב שזה באשמתם, כמו שאני חשבתי".
