אני מרחמת על ג'סיקה סימפסון. זכותכם לא להאמין לי. זכותכם לחשוב שמגרוני דוברת הקנאה מפני שהיא סמל סקס ואילו אני, בהשוואה אליה, נראית כמו קציצה. אבל הנה, אני מרימה את יד ימיני בשבועה ומצהירה שרחמי נכמרים על ג'סיקה בת ה-32, שבדיוק לפני שלושה חודשים ילדה את בתה הבכורה, מקסוול דרו ג'ונסון וזה אומר שנותרו לה רק עוד שלושה חודשים ל... להיפטר מ-40 הקילוגרמים שהעלתה במהלך ההריון ושעדיין יושבים עליה חזק.
ברור שסימפסון – זמרת, שחקנית, אייקון אופנה, בעלת קולקציה של משקפי שמש, בשמים ובגדי ים ובעיקר בלונדינית ללא הפסקה – לא חייבת לעשות את זה. אף אחד לא מכוון אקדח לרקתה, אבל אם תעמוד במשימה, 40 ק"ג תוך חצי שנה, היא תקבל מ"שומרי משקל" את הסכום הפעוט של 4 מיליון דולר. מה שקראתם. לא מיליון דולר אחד, לא שניים, לא שלושה – ארבעה.
האם זה בריא לאישה לבצע ירידה כה דרמטית ומהירה? האם זה אנושי לדרוש ממנה לחזור בשיטת זבנג וגמרנו לגזרה הסקסית שהפגינה לפני שהרתה, האם זה מומלץ, ואם לא - האם זה מוסרי להעמיד אותה בראש הקמפיין ככוהנת הרזיה וכמודל לחיקוי והערצה?
ברור שלא, וזו הסיבה שאמריקה כמרקחה. אמנם איש לא יכריז שהמאבק המתמיד שסימפסון מנהלת עם המתוקים יותר חשוב מקרב ברק ומיט, אבל בתכלס, מי שהרוויחה ביושר את מעמדה כסמל מין, ממגנטת אליה נשים וגברים כאחד. הנערות אומרות: "מה הטעם לאכול סלרי וגזר אם ההריון הראשון גומר לך את הצורה?" גינקולוג שמתארח בתוכנית הבוקר טוען: "פעמים רבות הסברנו לגברת סימפסון שבהריון היא לא חייבת לאכול בשביל שניים ואף הזהרנו אותה מפני תוצאות מרחיקות לכת שינבעו מזלילה כפולה".
מומחית להנקה שמתארחת בתוכנית הצהריים מתבכיינת: "עזבו, בבקשה, את הילדה ואת התינוקת שלה כל עוד היא מניקה. הדיבורים על המשקל עלולים לייבש לה את החלב". גורו דיאטות שמתארח בתוכנית הערב פוסק: "אם ג'ס תעשה דיאטת כסאח רק כדי לא לאבד את החוזה, היא תהווה דוגמה שלילית ותצטייר כאחת שלא למדה דבר וחצי דבר בתזונה נכונה".
ואילו אני, מהכוך הזעיר שלי, פשוט מרחמת על ג'ס, אשר בגיחותיה הנדירות משער ביתה עדיין לובשת שחור, בתקווה שתיראה קצת פחות שמנה בעדשה של הפפראצי שלא זזים משער חווילתה. עצוב לי לקרוא על מאמני הכושר שמשגרים אליה תוכניות לדיאטת בזק ועצוב לי לשמוע אותה מכחישה ואומרת ש"שומרי משקל" לא מפעילים עליה שום לחץ וש"אני בסך הכל רוצה להרגיש בנוח בתוך העור שלי".
זה מה שחסר לה. וזה מה שאי אפשר לקנות – לא בכסף ולא במשקל. תחושה נינוחה. הידיעה שזה הגוף שלך, שזה מה שיש לך לטוב ולרע, ושאם את לא תכבדי אותו ולא תאהבי אותו, אז מי יאהב?
סימפסון לא אוהבת ולא אהבה ובמהלך ההריון – שאותו ליוותה בציוצי טוויטר – היא הוכיחה שאין לה מושג בהרגלי אכילה. כשצייצה "אוי, כואב לי, בא לי להקיא, כדור באולינג יושב לי בדיוק על השלפוחית", שאלו אותה מכריה ומעריציה למה היא לא מסתכלת על מה שנדחף לגרונה. תשובתה היתה: "בגלל שבהריון מותר לאישה ליהנות, לכל אישה יש הנאות משלה ואצלי, הנאה זה לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי. הכיף שלי זה ללבוש שמלות אוהל, לא להתאפר, לקחת פסק זמן מהעבודה, לעשות את כל מה שאסור לי לעשות כשאני מחוברת לבמה". וכאשר נשאלה האם לא מפריע לה להיראות כמו פילה, הצהירה: "לא, זאת השמנה בריאה. כשהתינוקת שלי תיוולד כל השומנים ייצאו ממני יחד איתה".
אבל לא תמיד חלומות מתגשמים. רק לפעמים. מי שהתחילה את ההריון במשקל 58 ק"ג והגיעה לחדר הלידה עם 95 ק"ג (יותר מ-200 פאונד. תודו שבפאונדס זה הרבה יותר מפחיד), ילדה בניתוח קיסרי, עדיין מניקה, לא יוצאת לטייל עם התינוקת בעגלה, מתאמנת בחדר הכושר שבטירתה וחוששת שגם אם אבי בתה סוף סוף יציע לה נישואין היא לא תרצה לעמוד, במשקל הזה, מתחת לחופה.
עצוב לי עלייך, ג'ס. לא אציע לך לשים פס על ארבעה מיליון דולר, אבל אני מאחלת לך שתשקיעי את הכסף הזה, או לפחות חלק ממנו, באיש מקצוע שילמד אותך לחיות את החיים – לא את השואו וזיופי הראווה – ויעזור לך להתאהב בעצמך. אני מאחלת לך שתצליחי לרדת במשקל כדי שיהיה לך נוח בתוך העור שלך וכדי שתוכלי להיות אמא שמחה לבתך.
בהצלחה!
