בארצות הברית זה נקרא "פרוייקט ביצה". הוא יצא לדרך לפני קצת יותר מעשרים שנה במסגרת המאבק במגיפה שכונתה "הריון בתיכון". מנהלי בתי ספר ברחבי היבשת שמו לב לעובדה שכאשר נערה אחת התחילה להגיע עם ג'ינס בעל חגורה מתרחבת, עד מהרה התברר שהיא לא היחידה. פנצ'ר, אנשי החינוך נחרדו להיווכח, כבר לא הוגדר כתקלה. להיפך, תיכוניסטיות בהריון נשאו את הבטן שלהן בגאווה. נערות שלא היו פופולאריות במיוחד הפכו, בזכות בחילות הבוקר, למלכות הכיתה. אופציה של הפלה בכלל לא עלתה על הפרק ואם נכנסה לראש דרך אוזן אחת היא פרחה ממנו דרך האוזן השנייה. "אנחנו נהיה הורים צעירים ומאושרים", הכריזו פרצופים מחוצ'קנים וציירו את ההריון בצבעים ורודים שהפכו את האירוע החריג לתופעה שכדאי לחקותה.
"איך תטפלו בתינוק?" הקשו מולם מורים והורים. "אתם יודעים לטפל ולגדל?"
"לא", השיב הזוג המאושר שחתום על העובר. "אבל נלמד".
"אתם מוכנים ללמוד?" תהו אנשי החינוך. "אז בבקשה" והכניסו לתוכנית הלימודים את פרוייקט ביצה. מדי שבוע, עשרה תלמידים מתגייסים למשימה. רובם מתפצלים לזוגות של בן ובת (חוץ מכאלה שעומדים על זכותם לצעוד במסלולים המיוחדים של הורים יחידנים או זוגות חד מיניים) וכל זוג מקבל ביצה. לא, גברת זינגרלה, לא ביצה קשה. ביצה רכה לחלוטין. ביצה שבמקרה של נפילה מהיד משאירה כתם צהוב על השטיח ומשפריצה לתקרה.
במשך שבוע תמים בני הזוג (שהם באמת זוג רומנטי או רק חברים לספסל הלימודים) מחלקים ביניהם את הטיפול בבייבי-ביצה. הם ממציאים לה שם, מכינים לה מיטה, מרתיחים את בקבוקי החלב ואחת לשלוש שעות מדביקים לה חיתול יבש ואת המשומש משליכים לפח. כשהנערה הולכת לתיכון – בן זוגה נשאר עם הביצה בבית וכששניהם חייבים להפגין נוכחות בשיעור מסויים הם מחפשים שמרטפית לביצה, מסבתא (אמא שלה או שלו) דרך שכנה ועד לבייביסטר בתשלום. במשך שבוע תמים הם דואגים לה כאילו היתה תינוק אמיתי, בשר ודם. הנער מסמס משיעור אלגברה 'מה שלומה?' והנערה מסמסמת ממבחן בהיסטוריה 'אל תשכח לשיר לה לפני השינה'. במקלחת של שבע בערב שני ההורים מצטלמים עם ביצתם בחיוך רחב.
מדריך מטעם בית הספר עוקב בשבע עיניים אחר חמשת הזוגות שחייבים לספק לו דיווח מדויק. כמה היא ישנה וכמה היא אכלה ולמה היא בכתה ומה הם עשו כשהבכי לא שכך. אם וכאשר אחד מהם מקטר ופולט איזה אוף נרגן, המדריך מגיב בספיץ' מתומצת. "זכותכם להרגיש שאתם עדיין לא מוכנים להשתעבד לתפקיד של הורים במשרה מלאה", הוא מטיף. "אבל חובה עליכם לדעת שזה כרטיס בכיוון אחד. מהרגע שהפכתם לאמא ואבא אין דרך חזרה".
"ומה קורה אם אנחנו מתחרטים?" שואלים התלמידים.
"אין חרטות", משיבים המדריך. "אי אפשר להחזיר את התינוק לקניון, למכולת או לבטן. זו הסיבה שאיפשרנו לכם להתנסות בבייבי-ביצה. אם מקננת בכם התחושה שהתיק הזה כבד עליכם ושלא תוכלו לתפקד כהורים במשרה מלאה..."
"אז?"
"אז אל תקיימו יחסי מין ללא אמצעי מניעה!"
"פרוייקט ביצה", שכאמור נולד לפני קצת יותר מעשרים שנה, עבר הרבה גלגולים. במדינות מסויימות, אחרי שמיצו את נושא אמצעי המניעה, השתמשו בביצה כדי להגביר את המודעות לאפשרות של מסירת התינוק לאימוץ. במקומות אחרים משתמשים בביצה במסגרת התוכניות למניעת אלימות. דור העתיד רואה במו עיניו שכאשר שניים רבים גם הצלע השלישית, שניצבת ביניהם, עלולה להיפגע. לדעתי, לא ירחק היום שבו שוב יגייסו את הביצה למאבק, הפעם בהשמנה. שני בני הזוג יפרדו מכורסת הטלוויזיה לטובת שיעור כושר יומי, ישתפו את הביצה בתרגילים ולעת ערב יניחו אותה בעגלה ויצאו איתה לג'וגינג בשכונה.
אה, שכחתי. יש גם עונש. התלמידים נדרשים לחזור לנקודת ההתחלה במקרה ששכחו את הביצה בבית, התעלמו מצרכיה או חיפפו אותה בטיפול רשלני עד מזלזל.
תוכנית ללא תקציב
הלוואי, הלוואי שמישהו יעתיק את הפרוייקט הזה לישראל. אין צורך בתקציב עתק. כמה עולה קרטון ביצים? הן לא חייבות להיות אורגניות או גדולות במיוחד. סתם ביצים. כדאי להתחיל את התרגיל בטיפוח אחריות הורית כבר בגיל התיכון, כהכנה לעתיד ואם זה לא מסתדר, אז חובה להחיל אותו על כל מי שנכנס לחודש התשיעי. מפני שאנשים שלא נולדו עם אינסטינקטים טבעיים לגידול גוזלים (וזה לגמרי בסדר, רובנו כאלה) חייבים לחוות במו אצבעותיהם כמה הביצה שבירה ובאיזו קלות היא עלולה להתנפץ לרסיסים.
אין לי מושג מה בדיוק קרה בבית של "התאומים", אבל יותר מדי תינוקות עפים אצלנו מהחלון או נשכחים במיניבוס של ההסעה או סתם חוטפים צ'פחות על כך שהעזו לבכות בשעות שאמורות להיות קודש לשינה. מפחיד אותי לדמיין מה עובר בראשו של הורה נורמטיבי כשהג'ננה מורידה אותו מהפסים ועוד יותר מפחיד אותי לחשוב על התקפי חוסר השליטה שעלולים לפקוד כל אחד. גם אותך ואותי.
כנראה שכל אחד מאיתנו זקוק לביצה שתלמד אותו לאהוב ברכות, גם כשקשה. בעיקר במצבים שבהם ההורות נוגעת בסיוט. כנראה שכל אחד מאיתנו זקוק לביצה שתלחש באוזנו "אני לא אשמה. מה בסך הכל ביקשתי? אהבה".
