את הדרך ל-OPEN, אחד ממשרדי המיתוג והפרסום המובילים בישראל, אי אפשר להגדיר כנוחה. להיפך, היא דורשת דריכות: רחוב צר של מוסכים בשכונת מונטיפיורי שבדרום תל אביב, שמחייב תמרון כשבאות שתי מכוניות זו מול זו. אולי זו הסקרנות שביקשו לעורר בעלי המשרד כשבחרו דווקא במיקום הזה למשכנם החדש, ואולי זו פשוט הסביבה הטבעית למי שבגלגולם הקודם, בשנות ה-90, הקימו את מועדון "האומן 17" באזור התעשייה תלפיות בירושלים. בסוף הרחוב מבנה פח ובטון שבצורתו מזכיר את שכניו המגורזים, אלא שהוא בהיר ומצוחצח. מבט אל החזית, שפוערת חלון ראווה שקוף פנימה, מבהיר שכאן מדובר בעסק שונה לגמרי – עסק של טרנדים, שליפות מהירות ויצירתיות.
על הטרנספורמציה של המוסך הישן הופקד האדריכל דן טרוים, שחתום על שורה של פרויקטים מדוברים בסצנת הבילוי המקומית – מ"חדר אוכל" הוותיק דרך ''גרקו'' ו''גרינברג'' ועד "ז'אז'ו בר יין" בשרונה – ומתכנן עכשיו גם מלון בוטיק חדש בתל אביב ומסעדת בריאות גדולה בהרצליה. טרוים התבקש לעצב חלל פתוח באווירה דינמית שמעודדת סיעור מוחות, אך יש בו גם חדרים ופינות שמאפשרות פרטיות. לשם כך חולק ההאנגר הגדול, ששטחו 600 מ''ר וגובהו 8 מטרים, לשתי קומות, שבמרכזן מרחב בגובה כפול. המשרדים האישיים תוכננו מסביב לקירות, והם משקיפים אל המרכז הפתוח.
המעטפת חודשה, אבל החומרים מזכירים את המקור: רצפת בטון, מדרגות וגג מפח וקירות שחלקם פח וחלקם בלוקים שנצבעו בלבן. דלת הכניסה נפתחת לפינת ישיבה סלונית למבקרים, לצד עמדת קבלה, ששתיהן מוגדרות באמצעות ספרייה גדולה, שעוצבה במיוחד. מהצד השני של הספרייה נבנו חמישה שולחנות עבודה לכ-25 המעצבים והביצועיסטים של OPEN, ומעליהם יורדות מהתקרה הגבוהה מנורות ברזל בצורת איקסים נמתחים.
בשתי פינות של קומת הכניסה נמצאים המשרדים הגדולים של שני הבעלים: המנכ"ל איל כ"ץ (מבעלי "האומן 17" לשעבר) וסער פרידמן, מנהל הקריאייטיב הראשי (שעיצב אז את המועדון). הצלחת האומן הייתה נקודת המוצא למשרד שהקימו יחד, והיום הם מנהלים כ-50 עובדים וחתומים על קמפיינים בתחומים שונים – מחברת התעופה "UP" דרך טובורג ועד עונת התרבות בירושלים. בין החדרים האישיים למרחב הפתוח לא מפרידים קירות אטומים אלא זכוכית "סבתא" (משורינת), ששומרת על מראה קליל אך מאפשרת פרטיות, "וכך כולם מרגישים בנוח", מסביר טרוים.
הבחירה בקירות פח שעליהם אפשר למגנט אינספור פריטים איפשרה לכל עובד שיושב במשרד משלו לעצב את חדרו בדמותו, וכך כל חדר לובש אופי וצבעוניות משלו. פינה קלילה נוספת היא פינת המטבח, שבמרכזה שולחן אוכל ארוך מעץ מוקף בכסאות מתקפלים צבעוניים, ולצדו קיר שנצבע בצבע לוח ועליו צויר לוח שנה גדול (סטיילינג: אדווה הופשטיין).
מערכות החשמל והתקשורת טופלו בשפה העיצובית שמאפיינת את המבנה: במרכז החלל הפתוח הוצב ארון לוקרים שמשמש כארון חשמל, והכבלים שרצים לאורך הקיר הוסתרו באמצעות מדבקה ארוכה שעליה ציירו הגרפיקאים של OPEN דמויות של אסטרונאוטים (באסוציאציה ל-OPEN SPACE), שהופכים לצוללנים כשהמדבקה "חודרת" לשטחו של חדר הישיבות השקוף שבקומה העליונה.
בסוף הסיבוב אנחנו שואלים את טרוים אם לא חשש לעצב מקום שעוסק בטרנדים בצורה טרנדית, שהרי טרנדים באים והולכים.
האם חלל שנראה היום מעודכן להפליא לא ייראה מיושן בעוד עשור?
"גם מסעדת הבראסרי, כשעוצבה לפני שנים, הייתה טרנדית ונשארה טובה'', עונה טרוים. ''מה שעושים נכון מתיישן טוב. גם בטרנדיות צריך לדעת איך. בחלל הזה אין דברים דומיננטיים מדי. המעטפת פשוטה ושקטה, אין בה שום דבר שיכול להימאס. להיפך, כשהיינו בתהליך הבנייה הם דווקא חששו שהמקום יהיה חסר צבע. כי את הצבעים מכניסים האביזרים: הכסאות, הכלים, הספרים, הפריטים שממוגנטים לקירות הפח וכו'. אלה דברים שאם הם נמאסים – קל להחליף. מה שחשוב הוא שהמעטפת מדויקת ולא מעיקה".
עוד עיצוב של משרדים יוצאי דופן:
>> בניין בית עקיבא הפך לשלוחה הראשונה בישראל של WeWork
>> מפעל הפקקים בקרית המלאכה בדרום ת''א הפך לחממת סטאט-אפים נחשקת >> ואיך עוצבה האווירה במשרדים לטווח קצר על שדרות רוטשילד?
