תחנה ראשונה - המכון הטכנולוגי חולון
נקודת מגע - נקודת המפגש של שירות, מוצר ומותג עם לקוחותיו, עובדיו והקהל הרחב. חברות מיתוג, פרסום ושיווק משקיעות מאמצים ומשאבים על מנת למפות את כל נקודות המפגש בין המוצר, השירות או המותג, מתוך רצון ליצור חוויה, זהות ושפה רציפה בין המותג לקהל המשתמשים.
נקודת המגע הראשונה שלי עם המכון הטכנולוגי חולון הייתה עם שמו הלועזי H.I.T המעטר את תדמיתו החדשה. בשש מתוך עשר הפעמים שבהן רציתי לומר את השם באנגלית, יצא לי M.I.T על שמו של המכון הטכנולוגי המפורסם, יכול מאוד להיות שאני קצת קשה תפיסה ויכול להיות שהשם פשוט קרוב מדי למקור; בכל אופן, מבית ספר לעיצוב שחי ופועל בחולון הייתי מצפה לשם בעברית. בעיניי הם יהיו לא פחות אוניברסליים וקצת פחות פרובנציאליים.
נקודת המפגש השנייה שלי עם המכון הייתה כאשר קיבלתי לידי תיקייה צהבהבה מניילון ובה כל חומרי התערוכה - דיסקים עם עבודות הבוגרים, הזמנה לתערוכה ושני דפי A4. כמקובל במחוזותינו, את כל החבילה הכניסו אחר כבוד לתיק בד מתמחזר, על אף שתכולתו ברובה אינה מתמחזרת. אין זה מוגזם לצפות מבית ספר גבוה למקצועות העיצוב שיישם על עצמו את התורה העיצובית שאותה הוא מנסה להנחיל לתלמידיו.
דף ההסבר על התערוכה הוא דוגמה מצוינת לנקודת מגע. המעצב היחיד שאותו פגש הדף בטרם הגיע לעיתונאים היה מר Office: הטקסט שמונח ברישול בפונט אריאל, פונט ברירת המחדל של התוכנה, לא עושה חשק או רצון להביט בו, לא כל שכן לקרוא אותו. חשיבה רוחבית, דיוק בפרטים הקטנים ובנקודות המגע השונות הם אבני היסוד של יצירת חוויה וזהות קוהרנטיים בעבור מותג, על אחת כמה וכמה בעבור אקדמיה לעיצוב שמכשירה את דור המעצבים הבא.
הבוגרים !
הסיבה האמיתית לבואנו לחולון הייתה כמובן הסטודנטים עצמם. וידוי קטן לפני שנמשיך: בארבע השנים האחרונות נמנעתי מלבקר בתערוכות הבוגרים. הרגשתי שהפורמט עצמו הוא בעייתי ולא הוגן לסטודנטים, ולי הצופה. עומס רב של עבודות יצרו אצלי תחושה של קבוצת ילדים הצורחת בו בזמן לעברך, ואתה נדרש להעניק את תשומת הלב הראויה לכל אחד ואחת מהם. כאשר הגעתי אל הקמפוס הבנתי שהעולם בחוץ יהיה קשה שבעתיים בעבור אותם בוגרים, ואולי זאת דרך טובה לבחון את יכולתם להתעלות ולבלוט מעל הרעש התמידי המקיף אותנו בחיי היומיום.
הסטודנט אמיתי הנדלר היטיב לתאר את הסביבה וכמות הגירויים שאליהם כולנו נחשפים, דרך סרטון אנימציה המתאר יום בחייו של עובד מופרע קשב (ובעיניי כולנו כאלה).
הסטודנטית נירית שמואלוב העלתה חיוך עם סרטון האנימציה בסטופ-מושן, "רביגוצ'י", המתאר בצורה הומוריסטית את נהייתו של העולם החילוני אחר רבני הקמעות והעצות.
Crowdsourcing
שירותי רשת רבים השכילו להבין שכוחו של ההמון בפתרון בעיות גבוה לאין ערוך מכוחו ושכלו של היחיד. הסטודנטית יעל אטלס מצאה שימוש נבון לכוח החשיבה המשותף בדמות שירות מקוון לסיעור מוחות, עם אנשים מכל העולם ללא תלות בזמן או מקום. שימוש נבון בכוחם של הרשת וההמון ליצירת רעיונות חדשים.
הסטודנטית דיאנה ברוך הגיעה עם קונספט מצוין שעונה על צורך מובהק בפלטפורמה שתארגן את כל השאלות הבגדים שכולנו עושים עם חברינו. באמצעות קטלוג מקוון של ארון הבגדים שלנו, נוכל לשתף, להתאים, להשאיל - ואולי חשוב יותר, לעקוב אחר הבגדים שהשאלנו לחברינו. היישום החזותי של הפלטפורמה לוקה בחסר ומזכיר שירות שמיועד לקהל בוגר, יותר מאשר הקהל הטבעי שלו: נערות מתבגרות שעומדות כל היום מול המראה ובוחנות אאוטפיטים שונים.
המכון הטכנולוגי חולון משקיע מאמצים רבים בהפגשת הסטודנטים לעיצוב תקשורת חזותית עם חידושים ושירותים טכנולוגיים, אחד ממקומות המפגש הללו נקרא "המעבדה לאינטראקציה", שתכליתה לחשוף סטודנטים מתחומים שונים (כגון הנדסת חשמל, עיצוב תעשייתי, טכנולוגיות למערכות למידה, תקשורת חזותית ומדעי המחשב) לזה לזה, להכיר טכנולוגיות חדשות שבעתיד הקרוב ישמשו אותם ככלים חדשים לתקשורת ולהפצת מסרים. לתחושתי, המעבדה לאינטראקציה צריכה להיות קורס חובה של מעצבי תקשורת חזותית לעתיד. כך יוכלו ללמוד ולהבין כיצד יוצרים נקודות מגע שישאירו חותם ורושם על המשתמשים בדרך מפתיעה, מקורית ובעיקר מרגשת.
התחנה הבאה: האקדמיה לעיצוב בצלאל
