גיא ויהל: "המוזיקה חוזרת למקום הטבעי שלה. הביזנס נפרד מהשואו"

ראש השנה מתקרב, והפעם זה אחרת. בדרך כלל בתקופה הזו יש באוויר תחושה של התחדשות וזרימה, אבל השנה פוקד אותנו עומס חום קיצוני, הקורונה שוברת שיאים, וההרגשה הכללית היא שהכל תקוע. בתחום המוזיקה, לעומת זאת, אני מרגיש שמשהו מתחיל לזוז: טרנד ההופעות הביתיות צובר תאוצה, ובשיטוט בפייסבוק אפשר לראות יותר ויותר אמנים, ואני ביניהם, שמפרסמים סרטונים מהופעות כאלה ומספרים על החוויה המיוחדת ועל המפגש הבלתי אמצעי עם הקהל.

השבוע, בין דילוג מחצר אחת לשנייה בעיצומו של החום הכבד, עצרתי לשעה קלה אצל חבריי גיא מנטש ויהל דורון, הלא הם הצמד גיא ויהל, באולפן הנעים והממוזג שלהם ברמת החייל, ושמחתי לשמוע שגם הם מתכננים להצטרף בקרוב לטרנד ההופעות הביתיות. "אנחנו כל כך רוצים להופיע", אמר גיא. "האינטימיות עם הקהל זה דווקא כיף. לדעתי, זה יותר קל מהופעה בזאפה".

"אני חושב שההופעות בבתים הולכות להישאר גם אחרי שהכל יחזור", הוסיף יהל. "זה הולך להישאר, הפורמט הזה. אנשים יושבים בבית, הכי אינטימי, מזמינים חברים, מביאים הופעה, יכולים כל פעם להביא הופעה אחרת. בשביל מה עכשיו לצאת ולארגן בייביסיטר? יש בזה משהו מקסים. אני מרגיש שהביזנס של השואו-ביזנס קצת התפרק, והמוזיקה חוזרת למקום הטבעי שלה. אנשים מופיעים בזומים ובלייבים בפייסבוק, ועכשיו בחצר. הרי מה אנחנו בסוף? טרובדורים שבאים להנעים לאנשים את הזמן".

יהל דורון (מימין) וגיא מנטש. "האינטימיות עם הקהל זה דווקא כיף"(צילום: שי תמיר)

עם גיא ויהל יצא לי להקליט ולהופיע בכל מיני הזדמנויות, ותמיד כשהסתכלתי עליהם מהצד, לא יכולתי שלא להתפעל מההרמוניה ומהחיבור החזק ביניהם. כנראה שהשנים עושות את שלהן.

גיא: "הכרנו בגיל 12, בפנימיית הדסים, והתחברנו מיד. ישר עשינו קאברים, עשינו מוזיקה. אני אז תופפתי. אנחנו משתנים ומתבגרים, אבל בתוך תוכנו נשארנו שני הילדים 'טימון ופומבה' מהדסים".

יהל: "נכון. בגיל 12 הייתי באותו גודל כמו עכשיו. נראיתי אפילו יותר מבוגר מאשר היום. היה לנו מקלט מוזיקה בהדסים, וכל הזמן היינו מבריזים לשם ומנגנים. הופענו בקבלות שבת ובהצגות וחלמנו שיהיה לנו אולפן, שתהיה לנו להקה".

גיא: "עשינו אדפטציה לחיים הבוגרים".

יהל: "כמו שהיה לנו בפנימייה מקלט של מוזיקה, ויכולנו לשהות בו כל היום, עכשיו יש לנו את האולפן שלנו. אבל במקום להופיע בקבלות שבת, אנחנו מופיעים בזאפות או איפה שיש הופעות בימים כתיקונם, ובמקום לשיר קאברים של שירי ראש השנה, אנחנו כותבים שירים".

ועוד משהו השתנה: יהל נראה ממש טוב עכשיו, כנראה יותר טוב מהמראה שלו בגיל 12. נראה שתקופת הקורונה עשתה לך טוב, אני אומר לו. נהפכת לנינג'ה. הוא שמח על המחמאה. "בשנה שעברה צילמו אותנו ביום העצמאות", הוא מסביר את המהפך, "ראיתי את התמונה ואמרתי: 'וואט דה פאק? אני נראה כמו אבי ביטר עם גיטרה חשמלית!' למחרת התחלתי עם תפריטים, קרטה, ריצות. אחרי שנה העליתי פוסט שבו כתבתי שירדתי 27 קילו ונכנסתי לכושר, אז התקשרו אליי מ'נינג'ה ישראל' ואמרו: 'תבוא'. בהתחלה נקרעתי מצחוק. אמרתי להם שזה מעל לרמה שלי לגמרי. אחר כך חשבתי על זה שוב והסכמתי. בכל התהליך של הדיאטה והכושר הצבתי לעצמי כל פעם יעד אחר: בהתחלה רציתי לרדת מ-100 קילו, אחר כך זה היה חגורה צהובה בקרטה, אחר כך לרוץ מרתון. כל פעם היה אתגר חדש. ואז אמרתי: 'או-קיי, אני יכול לשים את ה'נינג'ה' בתור היעד הבא שלי. זה בטח יקפיץ אותי בכושר'. זה משהו שלא נגעתי בו בחיים, וזה באמת מדהים. אני מתאמן אצל מתן בלו. מעבר לקטע של האקסטרים, זה כמו מדיטציה. שעה וחצי אתה נטו בתוך הזון הזה. למדתי מה זה כוח אמיתי".

גיא, יש מצב שאתה מצטרף לאימונים?

"יהל השיל מעליו 29 קילו, התחתך, נהיה הנשוי המבוקש בעיר. אני אוהב אקסטרים, אבל ברכיבה על אופנוע שטח נקרעה לי רצועה צולבת בברך, אז לפני שאני מצטרף ל'נינג'ה', אני צריך להחלים מהשבר ולעבור ניתוח בברך, כך שאני לא חושב שזה יקרה".

מארינה מקסימיליאן. "שיתוף פעולה ראשון שלנו"(צילום: טל שחר)

שניהם 100 אחוז בתחום המוזיקה, וגם בנות הזוג שלהם מוזיקאיות: גיא בזוגיות עם הזמרת מארינה מקסימיליאן, ויש להן שתי בנות – ליצ'י, בת ארבע וחצי, ודומיניק, בת שנה – ויהל נשוי לזמרת נעמה כהן, והם הורים לעילאי, בן חמש.

איך שני אמנים שורדים כלכלית כשהכל נעצר בבום?

גיא: "מתחילים לחשוב איפה אפשר לחסוך. לנו יש אולפן, אז העבודה לא נעצרה באופן גורף. למארינה יש הופעות בזום והופעות מכורות, אז גם אצלה זה לא ממש נעצר, אבל בהחלט יש ירידה משמעותית".

יהל: "יש קצת הופעות חצר עם נעמה והקלטות לפרסומות, אבל זה לא מה שהיה לפני הקורונה. נכנסנו למוד הישרדות, וככה רוב האנשים שאני מדבר איתם. בלי הוצאות מיותרות".

שמעתי הרבה סיפורים מזמרים על כל מיני הופעות מוזרות שנוצרו בעקבות הקורונה. אני בטוח שגם לכם יש חוויה כזאת.

גיא: "הייתה לנו לא מזמן הופעה על משאית בגבעה הצרפתית בירושלים. זה היה מוזר. לפנינו עלה די-ג'יי שאמר: 'הגבעה הצרפתית – באנו לעשות לכם רעש'. מישהי יצאה לחלון והתחילה לצעוק עלינו, ואז סגרה את החלון, יצאה החוצה והתחילה לריב עם כולם. בסוף היא לקחה את הבעל והילד, הם נכנסו לאוטו, הילד עשה לנו אצבע משולשת, והם נסעו משם".

יהל: "ההופעה הייתה סבבה, אבל יכול להיות שהדי-ג'יי קצת הבהיל אותם. אתה בא מול שכונה, פותח רמקולים על משאית, ואנשים לא מבינים מה נחת עליהם".

ואיך אתם מסתדרים עם כל ההגבלות והקפסולות?

יהל: "זה שהווירוס הזה לא הולך לים, לא שומר שבת ולא נעלם ברגע שאתה שותה קפה – זה מדהים בעיניי. אני חושב שאפשר לדבר איתו, ובהופעות, כשיש מוזיקה, הוא יכול ללכת שנייה. אני חס וחלילה לא מזלזל בבריאות, אבל אני חושב שקצת איבדנו את זה. יש כאן היסטריה, שום דבר לא ברור, משגעים לנו את המוח. אנשים גם משתלחים זה בזה, וזה הדבר שהכי חשוב לתקן".

העיקר שאתם ממשיכים ליצור. בחודש שעבר הוצאתם שיר חדש, "אין שום זמן", מתוך הפרויקט "אמנים שרים רותי בקר". איך נוצר החיבור?

יהל: "רותי בקר הייתה משוררת וצלמת שנפטרה לפני שנתיים מסרטן. למשפחה שלה יש בבית חדר מלא בקלסרים עם שירים שלה. לפני שהיא נפטרה, הצליחו להוציא ספר עם שירים ותמונות שלה; זה הגיע אלינו, ונוצר קשר בינינו לבין המשפחה. החלום שלה היה שהשירים שלה יולחנו, ועכשיו, אחרי מותה, הוא מתגשם. כבר יצאו כמה שירים מתוך הפרויקט הזה, של ירמי קפלן, אפרת גוש וארקדי דוכין. אנחנו נכנסנו עכשיו לתמונה כמפיקים וכמלחינים, ואנחנו ממשיכים את הפרויקט. בקרוב ייצא שיר נוסף שהפקנו, בביצוע אסתר רדא".

השבוע יצא עוד שיר חדש ויפהפה – "ביחד", דואט של גיא עם מארינה.

גיא: "זה שיתוף פעולה ראשון שלנו. כבר הרבה זמן אנחנו רוצים לעשות שיר ביחד. עד עכשיו יהל ואני רק הפקנו לה שירים, יותר בצד הטכני. ערב אחד מארינה קורצת לי שהיא כתבה לנו דואט. היא התיישבה ליד הפסנתר להשמיע לי, וכבר למחרת נכנסנו לאולפן להקליט, והכל זרם כמו קסם. שנינו מאוד מתרגשים מהשיר ומהקליפ".

בתחילת הדרך שרתם באנגלית. אתם עדיין מכוונים לקריירה בינלאומית?

יהל: "החלום על חו"ל עדיין קיים, ואנחנו כל הזמן אומרים שנגיע לזה מתישהו. אנחנו כל הזמן בתוך העשייה: עוד שירים, זורקים עוד עצים למדורה בקריירה שלנו כאן, אבל להגיע לחו"ל זה משהו שאנחנו לגמרי רוצים לעשות".

הפריצה הגדולה שלכם הייתה ב-"The Voice". ממרחק הזמן, הייתם ממליצים לאמנים צעירים להתמודד בריאליטי?

יהל: "זה לא חד משמעי. אני אומר למי ששואל אותי: 'אם אתה מרגיש בלב שבא לך על הדבר הזה, קח בחשבון שאתה הולך לעשות טלוויזיה ולא מוזיקה. זה קודם כל טלוויזיה. מוזיקה היא רק האמצעי'. זה שגיא ואני היינו שם ביחד, ובאנו יחסית מוכנים, עזר לנו מאוד. יש מתמודדים ששנים אחרי התוכנית מלקקים את הפצעים".

גיא: "מצד אחד, אין קיצורי דרך, וזה לא מתאים לכל אחד. מצד שני, אם יש מישהו שנשמע פנומן עם קסם מטורף, חבל שהוא לא יהיה שם".

יהל: "אני זוכר שראיתי את מרגי ב'כוכב הבא' שר ועושה ברייקדאנס, וחשבתי לעצמי: מה זה הדבר הזה? כוכב על. אם הוא לא היה בא לשם, היה לוקח לו הרבה יותר זמן עד שמישהו היה מגלה אותו".

גיא: "הריאליטי יצר דור שמוכשר בכמה רמות מעל מה שהיה לפני. הם נולדים לזה, מעריצים את זה, מחקים את זה. אני רואה היום זמרות בנות 16-15 ששרות באנגלית מצוחצחת, מחקות את סיה או את דואה ליפה, והכול מתקתק, מהוקצע ונראה טוב".

אפרופו דור חדש, יש מצב שבעונה ה-20 של "The Voice" נגלה את הצמד עילאי וליצ'י?

יהל: "לא בטוח שהם יגיעו לשם. מה שבטוח זה שהם סופגים ויספגו הרבה מוזיקה בבית. נקווה שהם יהיו אדריכלים".

סבא שלה הוא אחד היוצרים הוותיקים והבכירים במוזיקה הישראלית. הקליקו על התמונה:

קמה ורדי. "כשסבא שומע אותי ברדיו, הוא מתקשר בוכה". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)