בכל פעם ששיר של קמה ורדי מושמע באחת מתחנות הרדיו, היא מקבלת טלפון נרגש מאחד מבני משפחתה. "הם מתקשרים אליי עם חזה נפוח מגאווה", מספרת ורדי. "כשסבא יורם שומע אותי, הוא מתקשר בוכה ותמיד משתף אותי במה שהמגיש אמר עליי".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הילדה המוכה והמושפלת גדלה, טיפלה בעצמה וכעת מטפלת באחרים
"סבא יורם" הוא הפזמונאי יורם טהרלב, מי שחתום על מאות שירים, בהם רבים שנהפכו לקלאסיקות ("גבעת התחמושת", "על כפיו יביא", "אינך יכולה", "הבלדה על יואל משה סלומון", "אתה לי ארץ", "הדרך אל הכפר" ועוד). יש לה גם סבתא – המשוררת והסופרת נורית זרחי, שהייתה אשתו הראשונה של טהרלב ושמחזיקה בביתה כמעט כל פרס ישראלי המוענק בתחום הספרות. אז כשהגנים הם כאלה, אין פלא שגם ורדי עצמה עוסקת ביצירה: עד כה היא הוציאה שני אלבומים, ולאחרונה מקבלים שיריה זמן אוויר בתחנות רדיו מרכזיות, והיא מוזמנת ליותר ויותר הופעות.
הקשיבו לה:
לצאת מהמקום הפיצי הזה
ארבעה ילדים נולדו ליורם טהרלב: שתי בנות, רוני ואראלה, מנישואיו לזרחי, ועוד בן ובת, דניאל ומיכל, מנישואיו ללינדה. קמה ורדי (30) היא בתה של רוני טהרלב, ציירת, מנישואיה לברוך ורדי ז"ל, ויש לה אח גדול, יהונתן. הוריה התגרשו בילדותה, ושנים אחדות לאחר מכן נהרג אביה בתאונת דרכים. "הוא היה גאון מחשבים", מספרת ורדי, "זכה בכל מיני פרסים והיה מהראשונים שעסקו בבינה מלאכותית. אמי מספרת שזמן קצר לפני שנולדתי, הוא בא אליה ואמר: 'תקשיבי, יש משהו חדש שעומד לשנות את העולם'. היא לא התרגשה, כי פעמיים בשבוע הוא היה בא ומספר לה על דברים שישנו את העולם, אבל במקרה הזה הוא סיפר על האינטרנט, שאכן שינה את העולם".
על עצמה היא מעידה שהייתה ילדה קשה. "הייתי רבה עם כולם כל הזמן. היה לי קשה בבית הספר, והעובדה שאבא שלי מת נתנה לי תירוץ לשכב כל היום במיטה ולהגיד: 'פאק איט'. באותה תקופה גרנו במצפה מתת שבגליל, ואני רציתי לצאת מהמקום הפיצי הזה. הייתה בי תשוקה גדולה לראות את העולם. הייתי אז בת 14 והתחלתי ללכת לפסטיבלים כמו שנטיפי ובומבמלה. אמי בעצמה הייתה היפית בעברה, שבגיל 15 עזבה את הבית וטסה לדרום אמריקה, ככה שלא נפלתי רחוק מהעץ".
המקומות שבהם נפלה היו לא שגרתיים. חברה טובה שלה מאותה תקופה הייתה בת של נרקומן שמתה ממנת יתר. עם חברה אחרת גרה בזולה על שפת הבניאס ואחר כך נסעה איתה ללונדון. "היינו אז בנות 17, ארזנו הכל ונסענו. לא קנינו כרטיס חזרה. חשבנו שזה לנצח". בלונדון הקימה עם שתי חברות להקה שהופיעה ברחוב תמורת תרומות מעוברים ושבים. יום אחד סיימו השלוש הופעת רחוב לא מוצלחת, והתפתח ביניהן ריב. לפתע הגיח מאחוריהן בחור. "דייוויד ראה אותנו ברחוב ואמר לעצמו: 'מה זה? שלוש ילדות פרא, יפות כאלה, פרועות לגמרי'. הוא הציע לנו לבוא אליו לאולפן ולהקליט. במשך חודש הקלטנו אצלו, ובשלב מסוים הוא אמר: 'תקשיבו, אני עושה מכן להקה, אני מנהל את זה, וזה קורה'. הוא באמת עשה, וזה היה מדהים. כשאני שומעת היום את ההקלטות ההן, אני חושבת שזה משהו שבחיים לא נוכל לשחזר אותו: משהו בתולי לגמרי, אבל שובבי ובועט. הבעיה הייתה שלא הסתדרנו בינינו. ניגנו בכל מיני ברים; נסענו לצרפת ולברצלונה וניגנו ברחובות, אבל רבנו כל כך הרבה, שהיה בלתי אפשרי להתקדם".
צפו בה מספרת לאוהד חיטמן על חייה ויצירתה:
מה שכן התקדם שם היה הקשר בינה לבין אותו בחור אנגלי שניהל את הלהקה: הם התקרבו מאוד והיו לבני זוג. יום אחד הם ביקרו בחווה באזור דורסט, והוא הפתיע אותה עם זוג כרטיסים להופעה של לאונרד כהן באמסטרדם. הם נסעו להולנד, צפו בהופעה, ולאחר מכן החלו דרכם חזרה ללונדון מלאי השראה. כשהאוטובוס הגיע למעבר הגבול, הבחינה הפקידה בביקורת הדרכונים שהצעירה הישראלית שניצבת לפניה שוהה באנגליה מעבר לזמן המותר, ודרכונה הוחתם באיסור כניסה. השניים נתקעו באמסטרדם, וברגע של ספונטניות החליטו לנסוע לפריז. "הרכבת מאמסטרדם הגיעה לפריז בחמש בבוקר, והיינו עייפים ומרוטים. היו לנו 50 יורו, אז התיישבנו בבית קפה והתחלנו להזמין אוכל ושתייה עד שהכסף נגמר".
בתוך ההלם התקשרה אליהם חברה מלונדון ואמרה שמכרים שלה בדרום צרפת מחפשים מישהו שישמור להם על הכלב בזמן שהם בנופש. השניים קפצו על ההצעה, שמרו על הכלב ואחר כך החליטו לטוס לישראל. במשך שלוש שנים וחצי הם חיו יחד ברחוב שינקין בתל אביב ויצרו מוזיקה, ודווקא בשבוע שבו קיבל בן הזוג האנגלי אשרת עבודה, החליטו להיפרד. "זה היה סופר-באסה", מספרת ורדי, "אבל מה יכולתי לעשות? זה כמו חצ'קון שלא מתפוצץ, ואז הוא מתפוצץ. מאז הייתי בעוד מערכת יחסים, שכבר יצאתי ממנה, והיום אני שוב עם בן זוג מוזיקאי".
עושה מלא "שיט"
בקרוב מוציאה ורדי אלבום חדש, שאחדים משיריו נכנסו לפלייליסטים של תחנות הרדיו המושמעות ביותר. למרות זאת, היא עדיין לא מסופקת. "זה עדיין לא הצלחה מבחינתי", היא אומרת. "אני ארגיש הצלחה כשאוכל להפסיק להתפרנס מעבודות מזדמנות ואוכל פשוט לעשות מוזיקה". עד שזה יקרה, היא עובדת כמודל ציור לאמנים ("בעבר מידלתי בעירום, אבל אמא אמרה לי שמגיל 30 למדל בעירום זה פתטי, אז אני ממדלת בלבוש"), עושה בייביסיטר ומלמדת הלחנה וכתיבת שירים. "אני עושה מלא 'שיט'. מצד שני, מתחילות להיות לי הופעות בתשלום, והתמלוגים מהשירים מתחילים להכניס כסף. אני אמנם מוציאה המון כסף, אבל זה מתחיל להחזיר את עצמו".
מאחוריה עוקבים בגאווה ובדאגה הסבא יורם טהרלב והסבתא נורית זרחי. הם נותנים עצות וביקורות, אבל בעיקר חיבוק ותמיכה. "עם סבתא נורית אני מאוד בקשר. אנחנו מדברות כל יום, אפילו פעמיים ביום. אני מראה לה דברים שאני כותבת, והיא מראה לי דברים שהיא כותבת. חוץ מאמא שלי היא הבן אדם שאני הכי אוהבת. הם שניהם מאוד גאים בי, למרות שלסבא יורם לקח זמן לעכל את העובדה שאני כותבת באנגלית. הוא אדם של בדיחות ופתגמים בעברית; הוא מאוהב בעברית, אז הוא מעיר לי שהשפה שלי היא עברית, אבל הכל תמיד בבדיחות הדעת ובנעימות".
הם שמחים שאת הולכת בדרכם?
"מגיל אפס כולם אמרו לי שאם אני לא חייבת לכתוב, אז שלא אעשה את זה. עד היום אומרים את זה, אבל אני חייבת לכתוב, אז אני עושה את זה. אף אחד לא עושה לי רגשות אשמה על שום דבר. אני יודעת שיש לפניי דרך ארוכה, ושקשה לעשות קריירה מוזיקלית. צריך לקפוץ גבוה עד שמישהו רואה אותך, וזה מאוד קשה.
"יש סביבי עוד אנשים שבאו ממשפחות של אמנים, והיו לי הרבה שיחות איתם. הרבה מהם אמרו לי שהיה להם קשה ללכת בדרך הזו, כי אנשים לא ראו אותם בזכות עצמם. אני אף פעם לא הרגשתי ככה. המשפחה שלי לא מושלמת, אבל כולם מאוד מפרגנים לי. הם מסתכלים על הדברים כמו שהם: אם זה טוב, אומרים לך, ואם זה לא טוב, גם אומרים לך. אף פעם לא הרגשתי שהעובדה שאני בת למשפחת אמנים עושה אותי פחות לגיטימית. להפך, זה נותן לי המון".
אבא שלה כתב שירים רבים עם הסבא של קמה ורדי. הקליקו על התמונה:
