גיא ברנרד רייכמן הקדיש יצירת אמנות לשרת התרבות והספורט, מירי רגב; יש לו דעות נחרצות על שר המשפטים הטרי, אמיר אוחנה; והפסלים שלו מתארים עולם פוסט-אפוקליפטי הכולל בובות של מתנחלים ושל נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ. רייכמן, שבספטמבר יציג תערוכת יחיד ראשונה בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד שבעמק חפר, הוא לא רק אמן צעיר, אחד מני רבים, שמותחים ביקורת על המדינה ועל מוסדותיה: מדובר בבן של אדם שהיה חלק אינטגרלי ממוסדותיה של המדינה - אביו, עופר רייכמן, היה איש שב"כ במשך יותר משני עשורים ושירת בו כחוקר בכיר, ולאחר מכן עמד בראש אגף החקירות של נציבות שירות המדינה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- לימור אמיר שכלה תינוק וגיבשה תובנות שעוזרות לה לחיות
בביתו של האמן היו צריכים להתמודד עם האמנות הפוליטית שלו, עם דעותיו הקיצוניות בנושאים שונים וגם עם יציאתו מהארון, שנעשתה באמצעות פייסבוק.
אחד מהחנונים
רייכמן (35) נולד וגדל בפתח תקווה, ובגיל עשר עבר עם משפחתו לפרדסיה. לאחר שירות צבאי בחיל האוויר – תחילה כטכנאי מטוסים ובהמשך בבסיס תל נוף תחת הרס"ר – עבר לתל אביב. "תמיד ציירתי", הוא אומר. "כילד הייתי חלק מחבורה של חנונים שהעתיקו דמויות מספרי קומיקס ומ'מבוכים ודרקונים', וכשהגעתי לתיכון, היה ברור שאני במגמת אמנות. בשנה האחרונה של השירות הצבאי התחלתי ללמוד ציור אצל הצייר אמנון דוד ער פעם בשבוע, ואחרי הצבא טסתי לפריז לארבעה חודשים וגרתי אצל דוד שלי – משורר ומתרגם בשם סבסטיאן רייכמן – שחי שם. זכיתי שם לקבל כמה שיעורי ציור אצל ז'ול פרחים, שהיה אחד הציירים הסוריאליסטים האחרונים שנותרו בחיים, וכבר הלך לעולמו מאז. לא ידעתי צרפתית, אבל תקשרנו על הנייר, וזה היה מאוד מרגש".
אחרי חזרתו לארץ נרשם לתואר ראשון בהיסטוריה ובספרות באוניברסיטת תל אביב ("שילוב בין אלה שמתיימרים להציג את האמת, לבין אלה שמספרים סיפורי בדיה"); לאחר מכן עבר לחוג לבלשנות, ואז חזר להיסטוריה ולספרות. בתקופת הלימודים יצא מהארון וחבק בן זוג ראשון אחרי שבצעירותו ניהל מספר קשרים עם נשים. "אפשר לומר שפייסבוק הוציא אותי מהארון", הוא מחייך. "אבא שלי ראה בפייסבוק שאני במערכת יחסים עם גבר, וסימס לי שאלה, אם מדובר בהצהרת כוונות. בסך הכל הוא קיבל אותי בצורה חלקה. היום אני מעדיף את ההגדרה 'פאן-סקסואל' (נטייה המאופיינת במשיכה ובאהבה כלפי אנשים ללא קשר לזהותם המגדרית או למינם הביולוגי – ב.ע). אני חושב שההגדרה הזו משאירה יותר אופציות פתוחות. לא בכל האופציות התנסיתי: הניסיונות העיקריים שלי היו עם גברים ונשים, ופחות עם טרנסים".
הראיון עימו נערך ביום שבו התקיים מצעד הגאווה בתל אביב, וכשהוא נשאל על מינוי השר ההומוסקסואל המוצהר הראשון בישראל ועל המצעד, הוא משיב: "המצעד הפך למסיבה במקום לאירוע שבו נלחמים על זכויות. פוליטיקאים משתמשים באירוע הזה – וזכויות אמיתיות עדיין אין כאן. מינוי שר המשפטים ניפץ תקרת זכוכית? הצחקת אותי. תקרת הזכוכית הייתה על הרצפה. זה שאתה שוכב עם גברים, לא אומר שאתה הומו. הומו זה זהות שלמה ומודלים שבונים אותך. אמיר אוחנה הוא מיליטנט, והאמירות שלו מזעזעות. הוא אמר, למשל, ש'הוא לא מזהה אצל הלהט"בים מאפיינים של קהילה'. דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אמר על זה: 'ואני לא מזהה אצלו מאפיינים של הומו'. בעיניי זה נכון. לא על הטיקט הזה הוא הגיע לאן שהגיע. אפילו על הומואים בורגנים שרוצים להתחתן, הוא לא הגן בכנסת".
אבל לא רק על השר אוחנה יש לו מה להגיד, ובשנים האחרונות הוא מנסה לתרגם את הדעתנות שלו לאמנות. כבר במהלך התואר הראשון נרשם לתואר שני בבצלאל, ומאז כולו באמנות, ובאמנות פוליטית במיוחד. באחד הפרויקטים שיצר במהלך הלימודים הציע לפתוח קמפיין גיוס המונים למען רכישת ספרייה עבור השרה מירי רגב ולהסיע אותה לביתה. "האשימו אותי בכל מה שאפשר היה", הוא נזכר. "קראו לי 'גזען', 'אליטיסט', 'מיזוגן'. השיח בכיתה היה כזה שבו רק הזהות קובעת: העובדה שרגב היא אישה מזרחית. לא התייחסו למעמד הרם שלה ולהיותה שרת התרבות. אני מאוד נפגעתי, ולא רציתי שזה יהיה הצעד הגדול הראשון שלי באמנות, אז גנזתי את הפרויקט. הביקורת הרגה את זה".
פרויקט אחר שלו, שלא נגנז (וגם עתיד להיות מוצג בגרסה מחודשת במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב בנובמבר), עוסק במעצרים של ילדים ברשות הפלסטינית. "קראתי עדות של חייל מ'שוברים שתיקה' על מעצר ילדים, שבה הוא העיד שילד שעמד בפניו השתין במכנסיים מרוב פחד. חשבתי מה מידת האימה שיכולה להביא ילד למצב כזה, והחלטתי לצלול לעולם של משחקים. יש תיאוריות שאומרות שמשחקים מסייעים להכין ילדים לעולם המבוגרים. יש גם שטוענים שמשחקי מחשב אלימים יגרמו לילדים להיות חיות אדם. החלטתי להציג שולחן שעליו שלל מיניאטורות משחק, גרוטסקה של הכיבוש, עולם שבו המתנחלים ניצחו. בעיניי הם פושעים שמצאו אידיאולוגיה לפשע, והם מחלחלים אותה לציבור".
גם דונאלד טראמפ מככב ביצירתו האמנותית של רייכמן: נשיא ארצות הברית מוצג כמיניאטורה של חייל שרגליו נפגעו, שכן "על פי השמועות", אומר האמן, "הוא ברח משירות בצבא במלחמת וייטנאם בשל בעיה ברגל כביכול".
איך המשפחה הגיבה לעיסוק הביקורתי שלך בביטחון המדינה, כשבבית יש אבא ששירת במנגנוני הביטחון?
"המשפחה תמכה בי. כולם מגיעים לתערוכות שלי - אפילו סבתא, שעלתה מרומניה והייתה מזועזעת ממני בנעוריי, כשהייתי קורא ספרים על קומוניזם. ההורים שלי בנו את עצמם במו ידיהם, ונראה לי שהמתח ביני לבינם הוא יותר סביב העובדה שתחום האמנות לא יציב כלכלית, ופחות בגלל הדעות שאני מביע. אני לא יודע עד כמה הוריי מסכימים עם הדעות שלי, אבל אני חושב שישראלים רבים, גם אלה שלא מסכימים איתי, מסכימים על כך שהשיח הפוליטי בארץ הוא שטוח לחלוטין, ושהפכנו את צה"ל מצבא שאמור להגן עלינו במלחמה, ליחידת שיטור בשטחים".
לקחו הומו, היפסטר, מקועקע
לצד העיסוק בציור ופיסול, רייכמן התפרנס במשך יותר מחצי עשור מאמנות של אחרים, כשהיה אחראי על אגודת הידידים של להקת המחול בת שבע. "תמיד אהבתי מחול", הוא אומר. "גם הייתה לי אחרי הצבא חברה רקדנית שהכניסה אותי לעולם הזה. התחלתי כמוכר כרטיסים בקופות והתקדמתי לאגודת הידידים. במקום דודה שתגייס תרומות, לקחו הומו, היפסטר, מקועקע מתל אביב – וזה עבד להם. זו הייתה החלטה די מגניבה של בת שבע. הלהקה מספקת לתורמים חוויה אמנותית, רוחנית וגם ציונית, כי היא בולטת בעולם בישראליותה ובאיכותה".
מנהלי בת שבע ערכו לו מחווה יפה אחרי שחברו הטוב מבצלאל, בנג'מין מאץ', שעלה לארץ מצרפת, נהרג בתאונה בעת שנסע על אופניו, והוא שקע באבל עמוק. "הצעתי שההופעות של בת שבע בפריז יוקדשו לו, ולא רק שבלהקה הסכימו מיד, אלא שגם הוחלט להביא למופעים את בני המשפחה של בנג'מין, והם הכירו תודה על כך. אוהד נהרין, במחווה שמאוד ריגשה אותי, קנה לי כרטיס טיסה לפריז יחד עם הלהקה. הוא אמר לי: 'נראה לך שאנחנו נעשה אירוע שמוקדש לו, ואתה לא תהיה בו? אין מצב'".
הילד הזה גדל ונעשה אמן יוצא דופן. הקליקו על התמונה:
