דן הרטנו מוכן לחתום בשמחה על הקלישאה החבוטה "לעולם לא מאוחר": בשבוע שעבר הוא הוכיח עד כמה היא נכונה, כאשר בגיל 72 קיבל חגורה שחורה בקראטה. הוא עלה למזרן עם קוצב לב, הרבה מוטיבציה ומאמן שלא מוותר לו, והציג את ה"קאטה" שלו – סדרת תרגילים שנקבעה מראש, מדמה לחימה נגד אויב אחד ומשלבת טכניקה של הגנה והתקפה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- "עם כל הליברליות, פוחדים מזה": יניב הופמן רוצה שהבנים יחזרו לרקוד
"אמרתי לאשתי שהחגורה השחורה מסמלת בשבילי את אחד ההישגים הגדולים בחיי, בנוסף לילדים שלנו", אומר הרטנו. "היא עצמה מאוד פחדה כשניגשתי למבחן החגורה. היא הגיעה לראות אותי יחד עם הבן והנכד וחששה שלא אחזיק מעמד, שאתעלף, במיוחד כשראתה אותי חוטף מכות". אבל הוא החזיק מעמד, ועוד איך. "אין גיל להגשמת חלומות", מכריז הרטנו בסיפוק. "אם אתה רוצה, אתה יכול; צריך רק למצוא את הדרך. אסור לפחד לעשות את הצעד הראשון. אני אדם מבוגר, אז התחלתי ללמוד בהדרגה, אבל עשיתי את זה".
הוכחתי שאני רציני
הרטנו – פיזיותרפיסט מקצועו, נשוי לדוריס, אב לשלושה וסב לשניים – נולד במרסיי שבצרפת ב-1947 ועלה לארץ ב-1966. בשנותיו הראשונות כאן חי בקיבוץ יחיעם, וכיום הוא גר ברעננה. בעבר הקים מכון פיזיותרפיה ביחיעם ושימש כפיזיותרפיסט של קבוצות ספורט שונות ושל להקת המחול הקיבוצית.
בלימודי קראטה התחיל לפני שש שנים. "כפיזיותרפיסט הייתי מודע לחשיבות של פעילות גופנית, אז הגעתי למסקנה שאני צריך לבצע פעילות ספורטיבית", הוא אומר. "מכיוון שפחות אהבתי הליכה וריצה, ומשחקי כדור לא מתאימים לגילי, נהגתי להתאמן בבית. עשיתי אימוני כוח עם משקולות ושכיבות סמיכה, אבל זה לא הספיק לי. חיפשתי מסגרת שתעניק לי קצת יותר. חבר סיפר לי על מועדון קראטה שפועל ברעננה, וכך התחלתי".
עם מעט חששות והרבה מוטיבציה החליט לבדוק את התחום, ובתוך זמן קצר הצטרף לתלמידיו של שיהאן אריה כהן, המייסד והמנהל של בית הספר לאומנויות הלחימה שפועל בקריית הספורט והנופש של רעננה. "כנראה בגלל המראה שלי הוא חשב שאני מתאמן מקצועי, ולא איש בן 66 שעושה את צעדיו הראשונים בתחום", מספר הרטנו. "אחרי שהוכחתי שאני רציני, למרות גילי, הוא צירף אותי לקבוצה של הבוגרים – קבוצה הטרוגנית המורכבת ממבוגרים בני 18 ומעלה, ביניהם טייס קרב, סטודנט לרפואה ושתי חיילות. לכל אחד יש חגורה אחרת. אני התחלתי, כמקובל, עם חגורה לבנה".
לא היה לך קשה להתחיל ללמוד קראטה בגיל הזה?
"אין ספק שיש מצבים שבהם אני חורק שיניים, ומאוד קשה לי. בגילי כבר אין את היכולות שיש לבחור בן 50-40 או לילד בן שש. בגילי יש בעיה של שיווי משקל, זריזות וגמישות. ילד קטן מבין תרגיל ברגע ויכול לבצע אותו מיד אחרי; לי לוקח קצת יותר זמן. המאמן מבין את זה, ובכל זאת, ברוב המקרים הוא לא עשה לי הנחות. גם חברי הקבוצה מכירים את האתגרים שאיתם אני מתמודד. הם יודעים, לדוגמה, שאסור להחטיף לי בצד שמאל, בגלל קוצב לב שהושתל בגופי לפני שלוש שנים בעקבות הפרעות בקצב הלב. לפני שהשתחררתי מבית החולים, שאלתי את המנתח מתי אוכל לחזור לקראטה. הוא אמר שאסור לי לבצע תנועות חזקות ביד שמאל במשך חודש וחצי, אבל אני כבר אחרי ארבע שבועות הייתי בחזרה על המזרן".
נחתי, ואחר כך המשכתי
המבחן שהוא עבר בשבוע שעבר היה מחולק לשניים ונמשך ארבע שעות רצופות. בשלב הראשון הציג הרטנו את ה"קאטה" שכללה מגוון טכניקות, מהבסיסיות ביותר ועד לביצועים מורכבים שהוא למד רק לאחרונה. "עבדתי על התרגילים כל יום בסלון שלי בעזרת סרטונים ביוטיוב", הוא אומר. "במבחן הייתי הראשון שהציג את התרגילים, ופניהם של כל הנבחנים היו נשואות אליי. הרבה שנים לא התרגשתי ככה". בשלב השני ביצע עם שאר הנבחנים 30 קרבות ברצף, שכל אחד מהם נמשך דקה. "זה החלק שבו מתחילים לחטוף מכות, וכולם נלחצים. אחרי עשרה קרבות הרגשתי שאני מסוחרר. אריה המאמן זיהה את זה לפי צבע העיניים והשפתיים שלי וכפה עליי לנוח. נחתי, ואחר כך המשכתי".
לדבריו, העיסוק בקראטה חיזק את ביטחונו העצמי. "למדתי הגנה עצמית, וכעת אני יודע איך להגיב במידה שמישהו מתקיף אותי, שזה דבר חשוב בגילי. כעת אנחנו מתאמנים עם סכיני גומי, אבל בשלב מסוים נתאמן גם עם סכין אמיתי". לאורך כל הדרך, הוא אומר, חשב על הכדורסלן גיא גודס, שבו ראה מקור השראה. "הכרתי אותו במסגרת עבודתי כפיזיותרפיסט ואהבתי את הצניעות שלו, את הנחישות ואת כושר ההתמדה. הוא היה נשאר אחרי אימון וזורק לסל עוד 1,000 פעמים כדי לשפר את יכולת הקליעה שלו. גם אחרי הפציעות הוא חזר לשחק. זה גם המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר ולהורים: כשילד מתחיל לעסוק בספורט, חשוב שהוא יתמיד, גם אם יש רגעים שהוא רוצה להפסיק. הבן הצעיר שלי שיחק כדורסל, והיו רגעים שהוא רצה לעזוב את זה. הבנו כמה הוא אוהב את התחום, ראינו את הסיפוק שיש לו מהמשחק ואת הכישרון הרב שלו, אז לחצנו עליו להמשיך ולא לוותר".
ומה לגבי הדור שלך, בני הגיל השלישי?
"אני רואה הרבה אנשים בגיל השלישי עם בעיות של סוכרת, לחץ דם ועוד. אני גם רואה שהשורדים הם אלה שממשיכים לעבוד ועוסקים בפעילות פיזית. אני בעד עבודה כל החיים. עד שאני לא אהיה בכיסא גלגלים, לא אפסיק לעבוד, וגם אז אמשיך, אם אוכל. כיום אני עובד כל יום שמונה עד עשר שעות, ואשתי רוקדת זומבה ושוחה 140-120 בריכות מדי יום. אנחנו לא מוותרים לעצמנו. אני חושב שאדם חייב להיות כל הזמן עסוק, גם אחרי שהוא יוצא לפנסיה, ואני לא מדבר על חימום הספסלים של קופות החולים. מי שעוסק בפעילות פיזית, יכול לעכב את תהליך ההזדקנות שלו".
איזה יתרונות מצאת דווקא בקראטה?
"העיסוק בקראטה מאפשר לי לשפר את הסקרנות ואת יכולת הלמידה ועוזר לי להתמודד עם כאב ולהמשיך הלאה גם כשקשה. במהלך הקרבות אתה חוטף מכות ובעיטות אבל חייב להמשיך, גם כשכואב. הקראטה גם נתן לי שקט נפשי: כשאני מסיים את האימון, אני שוכח מה קרה לי במהלך היום, ומרגיש כמו חדש. בזכות הקראטה גם סיגלתי לעצמי שליטה עצמית טובה יותר בחיי היומיום. פעם היה לי פתיל קצר, ואילו היום אני יכול לרסן את עצמי גם כשאני לא מקבל בדיוק מה שאני רוצה. גם המשפחה שלי מודה שהשתניתי, ושכיום אני יותר סבלני, נינוח, גמיש יותר ומצליח ללמוד משגיאות".
איזה שיאים מרשימים כבש חיים שאשא בגיל 87? הקליקו על התמונה:
