לא הכל צחוקים: המנהלות של "מאמאצחיק" גם עצובות לפעמים

רויטל טודרס וקרן אלאלוף-שרעבי עומדות מאחורי קבוצת הפייסבוק הנשית הגדולה בארץ. כשהקימו אותה, רצו בעיקר לצחוק, אבל גם לעסוק בפוריות, מחלות ומוות

זהר אליה

|

17.06.19 | 01:13

רויטל טודרס (מימין) וקרן אלאלוף-שרעבי. "נוצרה קהילה עם שפה וסגנון, שבה נשים יכולות לדבר ולצחוק על הכל" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)
רויטל טודרס (מימין) וקרן אלאלוף-שרעבי. "נוצרה קהילה עם שפה וסגנון, שבה נשים יכולות לדבר ולצחוק על הכל" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)
"אצלנו בקבוצה עושים הרבה סקס. היא מעלה את הליבידו של הנשים, מכניסה בהן חשק ושמחה" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)
"אצלנו בקבוצה עושים הרבה סקס. היא מעלה את הליבידו של הנשים, מכניסה בהן חשק ושמחה" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)

לרויטל טודרס ולקרן אלאלוף-שרעבי, בנות דודות וחברות, נמאס מקבוצות הפייסבוק שלא הצליחו להכיל את ההומור הפרוע שלהן. אחרי שפוסטים שהעלו גררו תגובות מזועזעות או נמחקו, החליטו השתיים לפתוח קבוצה משלהן שבה יוכלו לצחוק בלי חשבון. זה היה לפני שנתיים וחצי, וכיום מאמאצחיק שלהן היא קבוצת הנשים הסגורה הגדולה בארץ, עם יותר מ-300 אלף חברות.

 

>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

"לא העלינו על דעתנו שהקבוצה תגיע לכאלה ממדים", אומרת טודרס, "אבל נוצרה כאן קהילה עם שפה וסגנון משלה, שבה נשים יכולות לדבר ולצחוק על הכל בלי שישפטו ויבקרו אותן. בקבוצה הן לומדות לשחרר, ליהנות מהומור בגוונים שונים, וכולן מתקבלות: יהודיות וערביות, חילוניות ודתיות, לסביות או אל-הוריות - העיקר שיש לך פות".

 

כפי שניתן להבין, הקבוצה אינה מתאימה לבעלות לב חלש וגם לא לנערות. מתקבלות נשים רק מעל גיל 24, וכדאי שיהיו בעלות חוש הומור מפותח עם גבולות גמישים במיוחד. הביישנות נשארת בחוץ: החברות בקבוצה צוחקות, מצלמות, מקליטות ומשתפות בפרטי פרטים על הכל: ילדים, עבודה, מחלות, ניתוחים, נכויות, חברויות, זוגיות – וכמובן מיניות. "אצלנו בקבוצה עושים הרבה סקס", מודיעה אלאלוף-שרעבי. "היא מעלה את הליבידו של הנשים, מכניסה בהן חשק ושמחה, והגברים מודים לנו על כך. הקבוצה גורמת להן להרגיש שפויות".  

 

צפו בסרטון שפורסם בקבוצה:

 

 

הומור שחור, טוטאלי, מקאברי

 

לשתי המנהלות יש תלתלים ארוכים, מרץ בלתי נלאה ותשוקה לצחוק, אבל מתברר שהמאמאצחיקית הראשונה הייתה בכלל גבר: המדובר באביה של קרן אלאלוף-שרעבי, שלום אלאלוף ז"ל, שהיה, לדעת בתו, האבא הכי אופטימי ומשעשע שיש. "הוא תמיד רצה שרק נשמח, ולא היה מוכן לראות אותי או את האחים שלי בוכים", היא מספרת. "הוא היה צמח תקופה ארוכה, ונפטר שבוע אחרי החתונה שלי, ובכל זאת הייתה לי החתונה הכי שמחה שאפשר. רויטל ואני באות ממשפחות חמות ומצחיקות, וההומור שלנו טוטאלי, שחור, מקאברי ולא מתקבל טוב בכל מקום. היינו חברות בקבוצות פייסבוק סאחיות, שהיו נחמדות, אבל לא ידענו על מה ואיך אפשר לצחוק שם, אז קיבלנו תגובות לא נעימות".

 

"אני הייתי בטיפולי פוריות הרבה שנים", מספרת רויטל טודרס (40), "ורציתי להתייעץ עם נשים אחרות כדי לא להרגיש לבד. במהלך הטיפולים יש סיטואציות קשות, ומבחינתי הפתרון היה הומור. הצטרפתי לקבוצות פייסבוק שנתנו לי תחוש של ביחד וקהילתיות, אבל אז פוריות עוד הייתה טאבו. הייתי הראשונה שהעזה לצחוק על הנושא, ולא פעם צנזרו אותי, אז פתחתי קבוצת הומור על פוריות בשם 'פוריות ונונסנס', שהיו בה כמה מאות חברות. כשקרן ואני גילינו ששתינו באותו ראש, החלטנו לפתוח יחד קבוצה משלנו".

 

קרן אלאלוף-שרעבי (43) ניהלה אז קבוצת פייסבוק שקיימת עד היום בשם "דולצ'ה ויטה (ואיי - הרב גם)", שרוב החברות בה הצטרפו למאמאצחיק והיוו את הבסיס של הקבוצה. "תוך כמה ימים זה הפך להיסטרי", היא נזכרת, "והקבוצה גדלה בצורה אורגנית כשכל חברה מביאה חברה, שכנה, אחות, אמא או חמות. זאת גם קבוצה מאוד פעילה עם טראפיק מטורף. הפייסבוק מעדכן אותנו שאחוזי הפעילות עומדים על 97, וזה אומר שיותר מ-300 אלף חברות מגיבות כל יום, עושות לייק או מעלות פוסט. מדובר בכעשר עד 11 מיליון תגובות בחודש".

 

קרן אלאלוף-שרעבי. "בקבוצות קודמות קיבלנו תגובות לא נעימות" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)
    קרן אלאלוף-שרעבי. "בקבוצות קודמות קיבלנו תגובות לא נעימות"(צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)

     

    רגעי האבסורד שמתועדים בקבוצה עולים לפעמים על כל דמיון: תאונות במהלך יחסי מין, תמונות מביכות, מגוון דברים מופרכים שעושים ילדים בכל הגילים, גברים מבולבלים ואמהות מותשות. מישהי דיווחה שהגיעה למסיבת יום ההולדת של הילד בגן עם העוגה וההפתעות, אבל בלי הילד. אחרת סיפרה על תמונות של נשים עירומות שהועלו בקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה. הכל קרה באמת; רוב המקרים גם מגובים בתמונות ובצילומי מסך. המנהלות, מצידן, מוודאות שאין פרופילים מזויפים, פרסומות או חציית גבולות אדומים. "אין עירום, גזענות, אלימות או פוגענות", מפרטת אלאלוף-שרעבי. "לא נעשה שיימינג ולא נצחק על אף אחת. אנחנו גם לא מצרפות משתמשות שיש להן פרופיל עם הבעל או עם שם של עסק, וחשוב לנו שתהיה תמונה. כרגע יש רשימת המתנה של 23 אלף בקשות הצטרפות. אנחנו מורידות 500, ולמחרת כבר יש 500 חדשות".

     

    טודרס: "יש לנו צוות של חמש נשים שפוסלות תגובות לא הולמות ומוודאות שהפוסטים מצחיקים אבל לא עוברים את הגבולות שלנו. אנחנו מוחקות הרבה דברים בעייתיים שאמהות מעלות על הילדים שלהן, ולפעמים גם מעירות להן באופן פרטי".

     

    רויטל טודרס. "אנחנו מוחקות הרבה דברים בעייתיים" (צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)
      רויטל טודרס. "אנחנו מוחקות הרבה דברים בעייתיים"(צילום: חגית זהבי, רויטל וחגית, צילום בארבע עיניים)

       

      הכניסה לגברים אסורה

       

      בנות הדודות גדלו באותו רחוב בירושלים, מוקפות במשפחה גדולה ומלוכדת. כיום רויטל טודרס גרה בכפר מעש עם בעלה אסף והילדים מאיה (עשר), אביב וליאור (שנתיים וחצי), והיא בעלת החברה רגעי קסם, העוסקת בעריכת וידאו של סיפורי חיים וצילום אירועים. בנוסף, היא שותפה עם חגית זהבי בחברת צילום בארבע עיניים, המתמחה בצילום מסחרי ובסדנאות צילום. אביה, אהרן סגיר, הוא אח של כרמלה, אמה של קרן אלאלוף-שרעבי, שגרה ברחובות עם בעלה עידו והילדים ליה (15), ליעד (13), שי-לי (תשע), ענבר (שש) וגוני (שבעה חודשים). היא למדה משחק אצל ניסן נתיב וכיום משחקת בהצגות ילדים וכן מפעילה את תיאטרון הבובות לילדים קרנובה.

       

      שתי המנהלות יכלו בקלות לפרסם את עצמן בקבוצה ולהזניק את מאגר הלקוחות שלהן; הרי  פוסט שמועלה במאמאצחיק זוכה לחשיפה גדולה; אבל השתיים נמנעות מזה, נאמנות לעיקרון שמטרת הקבוצה היא לספק כיף, הומור – וגם נחמה כשצריך. "בחיים תמיד העצב מתערבב עם השמחה", אומרת אלאלוף-שרעבי, "וכבר ציינו בצער מקרים שבהם חברת קבוצה הלכה לעולמה, או שאחרת איבדה תינוקת. בנוסף, ביום השואה וביום הזיכרון הקבוצה סגורה: אסור להעלות פוסטים חדשים".

       

      ויש עוד איסור בולט אחד, שתקף כל ימות השנה: אסור לצרף גברים. אם מזכירים אותם, זה בדרך כלל בכינויים כמו "הלא מועיל", "מפיץ הריחות", "סרבן הקניות", "סוחב השקיות" ועוד. הוותיקים שבהם כבר יודעים שכל מעשה שטות גורר הלשנה, או בשפת הקבוצה: "אותך למאמאצחיק".

       

      למה בעצם לא לצרף אותם לקבוצה?

      אלאלוף-שרעבי: "כשהגברים לא נמצאים, נשים יכולות להתבטא בצורה משוחררת יותר. אבל יש לנו אתר ועמוד ציבורי, שפתוחים לכולם, ושם גם הגברים יכולים לראות פוסטים. הבעלים שלנו מתים להיות זבוב על הקיר בקבוצה, והם גאים ותומכים. בדרך כלל אני לא משתפת את בעלי בתכנים, אבל הוא עצמו מככב בפוסטים ובסרטונים שאני מעלה, עד כדי כך שנשים מזהות אותו ברחוב לפעמים". 

       

      מתוך העמוד הציבורי:

       

       

      הן עצמן כבר הפכו לסלבס. אלאלוף-שרעבי, שחקנית במקצועה, מקבלת את התופעה בטבעיות, אבל לטודרס, הצלמת, זה קצת יותר קשה. "אני עוד קצת בהלם מזה", היא מודה. "כל השנים אני מאחורי המצלמה, ופתאום אני מלפניה. מזהים אותי ברחוב, אומרים לי תודה וששיניתי לנשים את החיים. מרגש אותי לדעת שהקבוצה כל כך עוזרת לנשים לצאת מקשיים, מדיכאונות, מאבל ומפרידות".

       

      כמה שעות ביום אתן משקיעות בניהול הקבוצה?

      טודרס: "קשה לכמת את זה, אבל עוד לפני הקפה של הבוקר או פיזור הילדים אני כבר עונה בקבוצה. בעיניי זה סוג של עזרה, נתינה וקירוב לבבות, וזה ממלא אותי".

       

      אלאלוף-שרעבי: "יש לנו אלפי חברות בחו"ל, כך שהקבוצה פעילה בכל שעות היממה, וגם אנחנו. לפעמים אני מגיבה בקבוצה תוך כדי הנקה באמצע הלילה. כיף לי לדעת שנשים מתחילות את היום שלהן וממשיכות אותו עם מאמאצחיק".

       

      ואיך המשפחות הפרטיות שלכן משתלבות בעיסוק הזה?

      טודרס: "אנחנו מדברים על מאמאצחיק בכל האירועים המשפחתיים - ארוחות, חתונות והלוויות. כל הנשים במשפחה חברות בקבוצה, חוץ מהבנות שלי, שהן עדיין קטנות. בכל מקרה לא נכניס אותן. יש אצלנו מגבלת גיל, כי ילדות ונערות יכולות לחטוף הלם ממה שהן יקראו, או שהן יחליטו לא להביא ילדים, ואז לא יהיו לנו נכדים".

       

       

         

        גם אלמוג שור מככבת בעמוד פייסבוק הומוריסטי ונשי. הקליקו על התמונה:

         

        "אנשים בטוחים שאני תל-אביבית מלידה, אבל קטפתי תפוזים במושב עוד לפני שידעתי מה זה אוטו" . הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)
        "אנשים בטוחים שאני תל-אביבית מלידה, אבל קטפתי תפוזים במושב עוד לפני שידעתי מה זה אוטו" . הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד