בילדותו פחד להתפשט במקלחת - כיום מצלם אנשים בעירום מלא

לעומר געש היה בילדותו ריטואל קבוע בכל הנוגע למקלחות: בכל פעם שרצה להתקלח, היה נכנס לחדר האמבטיה עם פיג'מה, מניח את המוט של המגב על ידית הדלת וחוסם את הדלת בעזרת שרפרף ודלי. רק אז, כשהוא היה בטוח שאף אחד לא יכול להיכנס, היה מתפשט ומתקלח.

עוד בערוץ אנשים:

• המיליונר שהתרסק ופשט רגל מנסה להתחיל הכל מחדש
• שלושת האחים החתיכים מהגולן יצאו לטייל ונעשו כוכבי רשת
• דוד בן גוריון שלא הכרתם: רומנטיקן שכותב מכתבי אהבה
  

באחת מחופשות הקיץ מבית הספר היסודי טסו הוריו לנופש בחו"ל והשאירו אותו אצל סבתו. היה קיץ לוהט, אבל הילד לא הסכים להתקלח כי בביתה של הסבתא לא היה מפתח לחדר האמבטיה, ולא היו חפצים שיכלו לחסום את הדלת. סבתו חסרת האונים ממש התחננה בפניו שיתקלח, ללא הועיל. לבסוף איימה שאם לא ייכנס להתקלח, היא תשלח אותו לרחוב. הנכד פחד מגירוש, נכנס להתקלח, ובזמן שעמד תחת המים הזורמים התפלל שהסבתא לא תיכנס.

"היום אני 180 מעלות מזה", אומר געש. "מדהים לחשוב כמה קיצוני הייתי. היה לי מין אנטי לאפשרות שאנשים יידעו שאני מתפשט. עכשיו אני מאוד נהנה כשיש לי הזדמנויות להיות עירום".

געש בגיל עשר. "היו לי משקפיים לא יפים ותסרוקת לא יפה"(צילום: מתוך אלבום פרטי)

העבודה הזו מבוססת על תמונת הבחור שמופיע בסרטון שבראש הכתבה(צילום ועיצוב: עומר געש)

עירום אחר, שונה, פרטי יותר

לא צריך להיות פסיכולוג מוסמך כדי להבין שגעש (34) - אמן, צלם ומעצב גרפי בסטודיו OMG – גדל עם דימוי גוף שלילי. "הייתי ילד מאוד רזה", הוא נזכר, "וגם היו לי משקפיים לא יפים ותסרוקת לא יפה. לא ידעתי מה לעשות כדי לשנות דברים שלא אהבתי בי, ומכיוון שהייתי מאוד עצמאי ודעתן, די נתקעתי על העץ שעליתי עליו. כשהתחלתי לאהוב את מה שיש, התחלתי לפחד ממה שאני מפסיד. הבנתי שאני מתבגר מהר ושהחיים נגמרים מהר, אז כדי להבין איך אני תופס את הדבר הזה, החלטתי שאני צריך לתעד אותו".

כך החל הרומן שלו עם המצלמה. בנעוריו במושב הבונים שבמישור החוף הוא צילם את עצמו עומד מול המראה, בוחן את גופו ואת המצלמה, משחק באור וצל, בזריחות ושקיעות, בטבע ובבניינים הרוסים. "בגיל 17, כמה רגעים לפני שיצאתי מהארון, הייתי עם מישהי וניסיתי לבדוק מה היא רואה בי ומה אני צריך לראות. הייתי צריך להבין מה הסביבה שלי רואה, ולבדוק את זה. בדיעבד הבנתי שצריך אומץ כדי לעשות את זה".

במהלך שירותו בצה"ל, שהחל זמן קצר אחרי יציאתו מהארון, היה לן בבית החייל בתל אביב. בימים היה בצבא, ובלילות גילה את תל אביב ואת הקהילה הגאה. "בקהילה שאני חי בה, הגייז, יש המון עירום באפליקציות ובמסיבות. העירום הוא מאוד נוכח. אני מביא עירום אחר, שונה, פרטי יותר".

בגיל 24 פגש את בן זוגו הראשון, שמערכת היחסים איתו נמשכה שש שנים. "בתוך הזוגיות הבנתי שאני מעוניין להפוך את צילום העירום למקצוע, והתחלתי לעשות את זה באינטנסיביות. לו זה פחות התאים, ולכן הוא הפסיק את הקשר. עם בן זוגי הנוכחי זה היה על השולחן מההתחלה. גם המשפחה שלי יודעת, ואם המודל מסכים, אני מזמין לצילומים את בני משפחתי ואת החברים. אמא שלי מאוד גאה במה שאני עוסק. היא ראתה את התוצרים ואת הרצינות שלי והבינה שזה לא למגירה, ובטח לא פורנו. זו האמנות שלי".

בשם האמנות הוא לפעמים מחליף תפקיד – מצטלם ולא מצלם. כך עשה לפני שנתיים, כשצלם העירום האמריקאי ספנסר טוניק הגיע לארץ לצורך צילום עירום המוני בים המלח. געש נסע לסט הסודי במקום הכי נמוך בעולם וחזר מלא השראה. "טוניק הסביר לנו במה הוא רוצה לעסוק, ומה הוא רוצה לעשות איתנו. היינו קבוצה מגובשת, כי לכולנו הייתה איזושהי זיקה לעירום, וזה הרגיש טבעי. אצל טוניק אין מיניות בעירום, אין שאלה מי יותר יפה ומי פחות. המסר הוא שהעירום הוא לא העניין".

אני בחיים לא הייתי מצטלם בעירום עם עוד אנשים. מה עובר בראש ברגע הזה?

"בהתחלה מסתכלים; אתה מודע לעירום שלך, בודק איך אתה עומד, שאתה נראה בסדר. ככל שהזמן עובר, אתה מבין שכולם באותה סיטואציה, כולנו צריכים לשכב, יהיה לנו בוץ על הגב, ובסוף נצטרך לעזור אחד לשני לנקות אותו. אתה בתוך התהליך ונהנה מזה בסוף. אתה מבין שאתה לא שונה מאף אחד אחר, ושלאף אחד לא אכפת מאיך שאתה נראה. חופש כזה".

וככה זה נראה:

כשהמגננות יורדות

געש מנהל שני עמודי אינסטגרם: באחד הוא מפרסם מוצרים שונים שעליהם מוטבעים הדפסים של תמונות עירום שצילם, ובאחר מוצגים הצילומים עצמם. בעקבות החשיפה ברשת הוא מקבל פניות של אנשים מכל העולם שמבקשים להתפשט מול המצלמה שלו. "אנשים אומרים לי שהפרויקט יפה ושהם רוצים להשתתף, ואני עונה להם שכשהם יגיעו לישראל, ניפגש, נטייל וגם נצטלם. הגיע לפה, לדוגמה, בחור בלגי, דייל, שיצר איתי קשר באינסטגרם; היה לו יום חופש בארץ, אז לקחתי אותו לטייל, הסתובבנו, ואחר כך הוא הצטלם. הוא גם הזמין אותי ואת בן זוגי לבוא אליו לבריסל. נחמד, לא?"

יש המון אינטימיות בתהליך הזה: בן אדם מוריד בגדים ועומד מולך עירום כביום היוולדו כשאתם בקושי מכירים.

"אני נוהג להיפגש עם המודלים שלי לפני שאני יוצא איתם ליום צילום: מראה להם עבודות, מסביר להם את כוונת הפרויקט, מכיר אותם, ומתוך זה אני בונה סט שיאתגר אותם. יש מודלים שאני יודע שהם באים ממקום עשיר בצמחייה ובמים, אז אני רוצה שהם ילכו דווקא למקום חשוף ולא מוכר – למשל, במדבר. היה מודל אחר, רקדן, בחור שרגיל לעמוד מול אנשים, אבל מעולם לא הצטלם בעירום: הוא כל הזמן רצה לדעת איך הוא מצטלם ואיך הוא הולך להיראות. עם השנים למדתי שאת התמונות הראשונות מצלמים בשחור-לבן ומדברים תוך כדי, במטרה ליצור אינטראקציה מכילה. התהליך בדרך כלל מתחיל בחוסר נינוחות ובהתרגשות, ולאט-לאט המגננות יורדות, ונהנים מהחוויה".

שואלים אותך שאלות שנראות לך לא במקום? לי עומדות כמה על קצה הלשון.

 "יש שאלות שמוכיחות לי שאנשים לא מבינים את ההסתכלות שלי על הדברים. שואלים אותי אם עומד למודל בזמן הצילומים, אם מסקרן אותי ללכת איתו למיטה - דברים כאלה. הן באות מאנשים שלא מבינים את הפרויקט. אנשים לא מבינים שעירום הוא לא הזמנה למגע. לא כל מי שמתפשט רוצה שייגעו בו. העירום הוא רק כלי במוצר הסופי שלי, שהוא יצירת האמנות. זה לא פורנו, לא מיני. אז כשאני שומע שאלות כאלה, אני עונה שהנושא לא רלוונטי; אני מיד חותך את זה".

הגברים שאתה מצלם מאוד נאים. חשבת לצלם אנשים מלאים יותר או נכים?

"אני מאוד אשמח. כהומו, קל לי לפנות לקהל שאני מכיר, קהל שגם אוהב לראות את עצמו ומפתח את עצמו, אבל אני אשמח לעבוד עם כולם, ואני מזמין כל מי שרוצה – גברים ונשים - לפנות אליי באינסטגרם. בוער בי שזה יהיה פתוח לכולם".

______________________________________________________

גם לשחיין גיא ברנע יש פרויקט שקשור בעירום. הקליקו על התמונה:

"זה פרויקט ללא מטרות רווח". הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)