המחזאי האנגלי כתב שיר פיתוי - ועורר ויכוח שנמשך כבר 400 שנה

"הרועה הלהוט, לאהובתו" מאת כריסטופר מארלו זכה לפרודיה לועגת שנים אחדות אחרי שפורסם לראשונה, והדיאלוג בין שני השירים נתן השראה ליצירות רבות

עופרה עופר אורןפורסם: 30.08.20 03:56
כריסטופר מארלו. התעורר חשד שהוא היה סוכן של המלכה ונרצח בשל פעילותו זו (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)
כריסטופר מארלו. התעורר חשד שהוא היה סוכן של המלכה ונרצח בשל פעילותו זו (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)

האם המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו (1593-1564) היה סוכן חשאי של אליזבת הראשונה, מלכת בריטניה? האם הוא נרצח, בגיל 29, בשל אותה פעילות? ואולי בכלל ביים את מותו ונס לאירופה כדי להציל את נפשו? האם היה יהודי? האם הכיר את וויליאם שייקספיר, בן תקופתו, והשפיע על כתיבתו, או שאולי בעצם הסתתר מאחורי דמותו של שייקספיר, ולמעשה הוא זה שכתב את מחזותיו של האחרון? כל השאלות הללו אופפות את דמותו של מארלו, ורב הנסתר על הגלוי.

 

את התהייה האחרונה, בדבר הזהות בין מארלו לשייקספיר, ניסו להפריך במחקר שנערך במחלקה למתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן. נבחנו בו טקסטים שונים באמצעות מחשב, והחוקרים הצליחו לגלות אם כתב אותם גבר או אישה, ואם מי שחתום עליהם אכן כתב אותם, או שזהותו זויפה. טקסטים הם "כמו חומר גנטי לבדיקת דנ"א, או כמו טביעת אצבעות במעבדה לזיהוי פלילי", הסביר החוקר, פרופ' משה קופל, והוסיף שלהערכתו, שייקספיר ומארלו היו שני כותבים שונים.

 

אחת מיצירותיו הידועות ביותר של מארלו הייתה שיר הפיתוי "הרועה הלהוט, לאהובתו". הנה הוא כאן, בתרגומי (שראה אור בספר "מה המים יודעים על צמא"):

 

הֲיִי שֶׁלִּי, חֲיִי אִתִּי,

נוֹכִיחַ ענֶֹג אֲמִתִּי,

שֶׁעֵמֶק, גֶּבַע, גַּיְא, שָׂדֶה,

אוֹ סֶלַע מְחֻסְפָּס נוֹתֵן.

 

נֵשֵׁב בְּיַחַד עַל מָצוֹק

נִרְאֶה רוֹעִים שָׁם מֵרָחוֹק,

לְיַד נָהָר שֶׁטִּפְטוּפוֹ

הוּא רֶקַע לְשִׁירַת צִפּוֹר.

 

אַתְקִין לָךְ שָׁם מִטַּת שׁוֹשָׁן,

צְרוֹרוֹת נִיחוֹחַ מֵהַגַּן

כִּפָּה זְרוּעָה זֵרֵי פְּרָחִים

וגְםַ גְּלִימַת עָלִים אָכִין.

 

שִׂמְלָה מִצֶּמֶר מְשֻׁבָּח

אוֹתוֹ מֵהַשֵּיוֹת אֶקַּח,

אַנְפִּילאָותֹ פַּרְוָה לַקֹּר,

לָהֶן אַבְזָם זָהָב טָהוֹר.

 

אַבְנֵט נִצָּן, שֶׁמְּעֻטָּר

בָּאַלְמֻגִּים וּבְעִנְבַּר,

הָענֶֹג רַב וַאֲמִתִּי,

הֲיִי שֶׁלִּי, חֲיִי אִתִּי,

 

כָּל שַׁחַר בְּמָחוֹל רוֹעִים

יַצְהִילוּ אֶת לִבֵּךְ, אָז אִם

הָענֶֹג רַב וַאֲמִתִּי,

הֲיִי שֶׁלִּי, חֲיִי אִתִּי.

 

צפו בעופרה עופר אורן קוראת את תרגומה לשיר:

 

 

השיר התפרסם לראשונה ב-1599, שש שנים אחרי מותו של מארלו, ועורר תגובה יוצאת דופן מצד סר וולטר ראלי (1618-1552), שהיה סופר, משורר, חייל, איש חצר המלכות ומגלה ארצות אנגלי. ראלי כתב שיר פארודי, "תשובתה של הנימפה לרועה", שבו האישה "הנימפה", שאותה ניסה הרועה לפתות בשירו של מארלו, משיבה לרועה בלגלוג ובעצם "נוזפת" במארלו על התמימות הילדותית שבה כתב את שירו. הנה הוא כאן, בתרגומי:

 

לוּ הָעוֹלָם הָיָה צָעִיר

אוּלַי הָיִיתָ בִּי מֵעִיר

רָצוֹן לְעֹנֶג מִתְלַהֵט,

לוּ כָּל רוֹעֶה דִּבֵּר אֱמֶת.

 

בְּיוֹם שֶׁבּוֹ סְלָעִים קוֹפְאִים

הַצּאן יֻחְזַר לַדִּיר אַף אִם

כָּל הַנָּהָר הַקַּר זוֹעֵם

וּפִילוֹמֶלָה תֵּאָלֵם.

 

פְּרָחִים נוֹבְלִים, אֶת הַשָּׂדוֹת

מֵבִיס הַחֹרֶף לְבַדּוֹ

לָשׁוֹן שֶׁל דְּבָשׁ, הַלֵּב הוּא מַר,

אָבִיב חוֹשֵׁק, אַךְ סְתָו אַכְזָר.

 

זֵרֵי פְּרָחִים וַחֲצָאִית,

מִגְבַּעַת שֶׁאֶחְבֹּשׁ תָּעִיד

עַל הִתְרַפְּטוּת וּבְלָאי נֶחְרַב,

שִׂמְחַת טִפְּשׁוּת, חָכְמַת רָקָב,

 

גְּלִימַת קִיסוֹס, אַבְנֵט וְגַם

עִטּוּר עִנְבָּר, אַלְמוֹג, אַבְזַם

לֹא יְפַתּוּ לִחְיוֹת אִתְּךָ,

לָבוֹא לִהְיוֹת אֲהוּבָתְךָ.

 

אִם נְעוּרִים נָאִים יוּכְלוּ

לְהִמָּשֵׁךְ בְּלִי שֶׁיִּכְלוּ

אָז בְּחֶמְדַּת עִנּוּג אֶבְחַר

לִחְיוֹת אִתְּךָ, אֲהוּבָתְךָ.

 

 

ראלי בחר בתבנית שירית זהה לזאת של מארלו: שורות של שמונה הברות וחריזה הדוקה ומדויקת. הוא חושף את האידיאליזציה הילדותית המצטיירת בשירו של מארלו: האישה המפוכחת אינה הולכת שבי אחרי ההבטחות חסרות השחר לחיי תענוגות בטבע. היא יודעת שרועים חייבים לטפל בעדרים שלהם, גם כשמזג האוויר קשה; יודעת שאחרי האביב והקיץ מגיע החורף, הפרחים נובלים והיופי מתפוגג, לא רק זה של הטבע, אלא גם של בני האדם, שלא מובטחים להם נעורי נצח והשתובבויות שמחות.

 

שני השירים והדיאלוג ביניהם העניקו השראה ליצירות רבות מאז שנכתבו ועד היום. יוצרים רבים, ביניהם ג'ון דאן, ס' דיי לואיס, דורותי פארקר ואחרים הגיבו להם ביצירותיהם. "הרועה הלהוט, לאהובתו" ו"תשובתה של הנימפה לרועה" הולחנו וגם צוטטו בסרט האמריקאי "החיים הפרטיים של אליזבת ואסקס" מ-1939, והם מופיעים באנתולוגיות ובקובצי שירים. הוויכוח בין ראלי למארלו, שהחל להתנהל אחרי מותו של האחרון, נמשך, אם כן, כבר יותר מ-400 שנה.

 

 

     

    מי כתב על שייקספיר ביקורת קטלנית, ואיך הוא הגיב? הקליקו על התמונה:

     

    וויליאם שייקספיר. "עורב יומרני שמתקשט בנוצות לא לו". הקליקו על התמונה (צילום: GettyimagesIL)
    וויליאם שייקספיר. "עורב יומרני שמתקשט בנוצות לא לו". הקליקו על התמונה (צילום: GettyimagesIL)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים