למה הרגיש שייקספיר עצוב ובודד, ומי היה האיש שאהבתו ניחמה אותו
בשיר "סונטה 29" מביע המחזאי הדגול מצוקה קשה, שנבעה כנראה מבעיות כלכליות ומביקורת קטלנית שנכתבה עליו. אבל בתוך הדיכאון העמוק הייתה קרן אור
וויליאם שייקספיר מדוכדך ועצוב. הוא מקנא מאוד באנשים הסובבים אותו, מרגיש מבויש וחסר מזל, ואת כל התחושות הללו הוא מביע בשיר, "סונטה 29", המופיע במחזור של 154 הסונטות שכתב. סונטה היא אמנם מבנה שירי נוקשה – יש בה תמיד 14 שורות וסידור חריזה קבוע – אבל היא מאפשרת למשורר להביע את רגשותיו ואת עולמו הפנימי. הנה הסונטה, כאן בתרגומי:
בְּיָמִים שֶׁבָּהֶם אֵין מַזָּל, רַק כְּלִמָּה,
מְנֻדֶּה בִּבְדִידוּת, וְקוֹרֵא אֶל הָאֵל,
אֲבָל הוּא, הַחֵרֵשׁ, אֶת בִּכְיִי לֹא יִשְׁמַע,
כְּשֶׁאֲנִי בִּי מַבִּיט, גּוֹרָלִי מְקַלֵּל.
מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי אֶת עָשְׁרוֹ שֶׁל אֶחָד,
וְאוּלַי אֶת יָפְיוֹ, אוֹ אֶת כָּל חֲבֵרָיו,
מִשְׁתּוֹקֵק לְנַכֵס אֶת כָּשְׁרוֹ הַמְּיֻחָד
וְכֹל מָה שֶׁשִׂמֵּחַ אוֹתִי נֶחֱרַב.
אֲבָל אִם הַתֵּעוּב הָעַצְמִי מִתְחַלֵּף
בְּהִרְהוּר אוֹדוֹתֶיךָ, לְפֶתַע אֲנִי
כְּבַר דוֹמֶה לְצִיּוּץ שֶׁעִם שַׁחַר עוֹלֶה
כְּשֶׁאֶל שַׁעַר רָקִיעַ מַנְעִים עֶפְרוֹנִי.
כִּי זִכְרוֹן חֶמְדָּתְךָ כֹּה אָהוּב וְרַב עֵרֶךְ
לָכֵן לֹא אַחְלִיף אֶת חַיַּי עִם אַף מֶלֶךְ.
הקשיבו לשיר של שייקספיר כפי שהולחן ומבוצע על ידי רופוס וויינרייט:
השחקן שמעז לכתוב מחזות
אז מה קרה לו, לשייקספיר? מה הניע אותו לכתוב שיר שמתוארת בו מצוקה רגשית כה עמוקה? ייתכן שקשייו נבעו מכך שב-1592 נסגר התיאטרון שלו בלונדון, כמו תיאטראות אחרים, בעטיה של מגיפה קשה שהשתוללה באנגליה, והסגירה הקשתה עליו להתפרנס. ייתכן גם שהשיר נכתב בתגובה להתקפה פוגענית שספג באותה עת ממחזאי בשם רוברט גרין, שכתב ביקורת נוקבת עליו בהיותו על ערש דווי. אמנם, הוא לא נקב בשמו של שייקספיר, אבל ציטט שורה מתוך "הנרי השישי" כדי שאפשר יהיה להבין למי כוונתו. גרין כינה את שייקספיר "עורב יומרני שמתקשט בנוצות לא לו" וטען שהוא שחקן שמעז לכתוב מחזות על אף שלא רכש השכלה, שהרי לא למד באוניברסיטה.
גרין הפנה את דבריו אל שלושה מחזאים עמיתים והפציר בהם להתרחק משייקספיר, שנוהג, לטענתו, "לגנוב" רעיונות מכותבים אחרים. שייקספיר אכן שאב השראה מכותבים שונים - בהם הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר והפילוסוף היווני פלוטרכוס - וגם מאירועים היסטוריים, אבל כתיבתו העשירה והעמיקה כל רעיון שעיבד.
יונית לוי ואיתי טיראן מדברים עם אורן נהרי על שייקספיר:
שייקספיר הגיע כנראה ללונדון כארבע שנים לפני שגרין מתח עליו את ביקורתו הקטלנית, וכבר כתב והפיק באותה עת מספר מחזות. יש הסבורים כי אחת הדמויות המופיעה בכמה מהם - פלסטף גדול הגוף והרברבן - מתבססת על דמותו של אותו גרין.
האם תחושתו של הדובר ב"סונטה 29", שעוברים עליו "יָמִים שֶׁבָּהֶם אֵין מַזָּל, רַק כְּלִמָּה", האם העלבון שהוא מביע, בהיותו "מְנֻדֶּה בִּבְדִידוּת", נובעים מאותה ביקורת פרועה שספג? מוזר, מפעים, ואפילו די משעשע לקרוא את הדברים שהוא כתב לפני יותר מ-400 שנים: גאון היוצרים בתרבות המערב, מי שכתיבתו ממשיכה עד היום להיחשב דגולה, משמעותית ומרתקת, קינא בחבריו, חמד "אֶת עָשְׁרוֹ שֶׁל אֶחָד" מהם ואפילו את כישרונו. הרי איש אינו זוכר כיום את רוב עמיתיו של שייקספיר. גם זכרו של גרין היה נכחד מהתודעה אלמלא תקף את שייקספיר ואולי גרם לכך שהמשורר הנציח את כאבו בסונטה. אפילו זהותו של האהוב, שאהבתו היא הנחמה היחידה של הכותב, אינה ידועה בוודאות. חלק מהסונטות של שייקספיר הן שירי אהבה אל אישה, ואחרות מופנות אל גבר. יש המזהים את האהובה עם המשוררת היהודייה-איטלקייה אמליה בסאנו, שאביה היה מוזיקאי בחצרה של המלכה אליזבת הראשונה. יש גם מי שסבורים כי את הסונטות שבהן מובעת אהבה לגבר, כתבה בסאנו ופרסמה בשמו של שייקספיר. סברה אחרת באשר לסונטות היא כי שייקספיר לא הביע בשירתו הלירית את רחשי ליבו האמיתיים, אלא יצר בה דמות בדויה, שרק לכאורה מביעה את רגשותיה.
נראה כי לעולם לא נדע מי צודק – ובעצם, אין לכך כל חשיבות. האדם שכתב את הסונטות, יהא אשר יהא, ממשיך לגעת בלבבות הקוראים עד עצם היום הזה.
______________________________________________________
מה גרם לזמרת המפורסמת לירות בשכן שלה? הקליקו על התמונה:
