כולנו מכירים את הסיטואציה הבאה: בעיצומה של משימה חשובה, לעתים כזו שמרחף עליה דד־ליין אימתני, אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הפסקה, גם בלי ממש לשים לב לכך שזה מה שאנחנו עושים. פתאום אנחנו מתמלאים בדחף לחתוך - לקפוץ לחדר הכושר, להיפגש לקפה עם חבר או סתם לנהל שיחת טלפון ארוכה שיכולנו בהחלט לדחות אותה לשעה מאוחרת יותר. לא פעם אנחנו גם מגלים שדווקא ההפסקה גרמה לנו לחזור אל המשימה בכוחות מחודשים, אבל לא ממש ברור לנו למה – הרי לא עשינו כלום. למעשה, אנחנו אפילו שטופי אשמה על כך שלקחנו לעצמנו את ההפסקה הזאת, מלכתחילה.
ובכן, מתברר שדווקא בזמן ההפסקה המוח שלנו ממשיך לעבוד, והוא אפילו זקוק לה כדי להמשיך לתפקד כראוי. "הפסקה אינה מנוחה אלא זמן שבו אנו נמנעים מלעשות דברים אחרים, כך למשל ריצה על ההליכון בחדר כושר אינה מנוחה מאחר שהיא כרוכה במאמץ פיזי רב שעלול לגרום לעייפות, אבל היא הפסקה מאחר שבזמן הזה אנחנו לא עסוקים במטלה מסוימת, והיא אף פעילות מונוטונית שאינה דורשת קשב חיצוני רב למתרחש מסביב", מסביר פרופ' משה בר, ראש המעבדה למדעי העצב הקוגניטיביים באוניברסיטת הרווארד וראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. לטענתו, יש חשיבות רבה לאותם פרקי זמן שבהם אנחנו "לא עושים כלום" ולוקחים הפסקות - והם אפילו משמעותיים לתפקוד יעיל יותר של המוח. הנה שלוש סיבות מצוינות לצאת להפסקה מיד אחרי שתסיימו לקרוא את הכתבה.
1. הן הכרחיות לתפקוד המוח שלנו
חוקרים רבים טרודים בשאלת חשיבות ההפסקות לתפקודו היעיל של המוח כבר שנים ארוכות בניסיון להבין מדוע אנחנו לא מצליחים להימנע מהן גם אם אנחנו ממש נחושים, ומדוע הן שונות מהפסקות מנוחה שהכרזנו עליהן מבעוד מועד. "כדי לענות על השאלה עלינו להבין את אחת התכונות המהותיות של המוח והאופן שבו הוא פועל", אומר פרופ' בר. "המוח שלנו הוא פרו־אקטיבי, הוא מסתכל רוב הזמן קדימה בכך שהוא לוקח את העבר ומנסה לנתח את המידע שברשותו, כדי שנוכל לא רק לשרוד אלא גם ליהנות מהחיים. למעשה, המוח שלנו לא 'מחכה' להיות מופעל על ידי הסביבה אלא יוצר חיזויים הצופים את העתיד הרלוונטי.
"כשמידע חדש מתקבל אנו מקשרים אותו ישירות לייצוגים שכבר קיימים במוח ויוצרים אנלוגיות. כך למשל, את רואה כיסא חדש שלא ראית בחיים ויודעת שזה כיסא, איך להשתמש בו, כמה הוא עולה ואפילו כמה הוא שוקל רק בזכות האנלוגיה לכיסאות אחרים שראית - כך בעצם המוח ממזער הפתעות. אנו מנסים להבין את המידע החדש הנכנס על ידי כך שאנו קושרים אותו למידע שכבר יש לנו על חפצים, אנשים ומצבים.
"אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות, מכאלה שהן פשוטות יחסית, כמו האם לאכול עוגה או ברוקולי, ועד להחלטות מורכבות יותר כמו האם לסיים מערכת יחסים או איזה כיוון מקצועי לבחור. כשאנחנו לא עושים כלום, תקועים בפקק או בוהים בתקרה, המוח עסוק - הוא מנצל את הזמן כדי לעשות סימולציות למצבים עתידיים בלי שתהיה לו הפרעה מבחוץ או משימה שהוא צריך להתמודד איתה. חלק מהסימולציות האלה הן מודעות וחלקן לא, והן מאפשרות למוח שלנו לקחת אותנו למקומות אחרים. רובנו אוהבים אמנם להיות עסוקים, אבל לפעמים זה מונע מאיתנו להגיע למקומות מעניינים ומשמעותיים יותר".
בחינה פיזיולוגית של הפעילות המוחית מוכיחה את ההסבר של פרופ' בר. "באחד המחקרים הסתכלנו על המוח במכשיר MRI וביקשנו מהנבדקים לבצע מטלות, חלקן פשוטות וחלקן מורכבות", הוא מספר. "גילינו שגם בהפסקות בין תמונה לתמונה, כאשר המוח לא מתבקש לעשות כלום, הוא עדיין מאוד פעיל. מאחר שהמוח צורך כ־20% מהאנרגיה של הגוף, אין סיבה שהוא יצרוך כמות כזאת של אנרגיה אלא אם כן יש לכך סיבה. הדבר הוביל לכך שגילינו כי יש רשת גדולה מאוד של אזורים במוח שפעילה בתור ברירת מחדל (Default Network). ברגע שהבנו שהמוח פעיל כל הזמן, התחלנו לשאול מה הפונקציה של הרשת הזאת, של אותם אזורים הפעילים בזמן מנוחה, וגילינו שרשת ברירת המחדל עסוקה בתכנון. ביקשנו מנבדקים במצב מנוחה לתכנן דברים כמו ארוחת ערב, ואז גילינו שאותם אזורים במוח שהיו פעילים במצב מנוחה פעילים גם כשאנו עוסקים בתכנון.
"חוקרים שונים מסתכלים על התפקידים של הרשת הזאת או מגדירים אותה באופן שונה. יש שיגידו שבאמצעותה אנו מנסים להבין את הזולת או את הפעולות שלו, ויש שיגידו שבאמצעותה אנו מנסים להגדיר או להבין את עצמנו, אך לדעתי אפשר לעשות רדוקציה לכל הפעולות המיוחסות לרשת ברירת המחדל ולטעון שכשהמוח בריא (ולא נמצא בדיכאון למשל, כי במצב זה הוא פועל באופן אחר), הוא כל הזמן חושב קדימה".
2. הן עוזרות לזיכרון להתגבש
מעבר לתרומתן של ההפסקות להיערכות לעתיד, פרופ' בר טוען שיש גם חשיבות רבה להפסקות ככלי מסייע בגיבוש הזיכרון, דבר שיכול בהמשך לתרום לסימולציות שנעשה ולתכנון העתיד. "במחקר שנערך בתחום הזיכרון הראו לנבדקים רצף תמונות שהופיע מולם בלי הפסקה בין תמונה לתמונה", הוא מספר. "נמצא כי הם ידעו לזהות מה יש בתמונה אך שכחו זאת מיד אחר כך, ואילו כאשר ניתן להם הפרש של שליש שנייה בין תמונה לתמונה - הם זכרו מה היה בה.
"מחקר זה מראה כי הזיכרון צריך להתגבש ולהתייצב כדי להתקבע בתודעה, כך שנוכל להשתמש בו אחר כך. הזיכרון רגיש ושברירי, ואם מפריעים לו להתגבש, הדברים מתערבבים אלה באלה. כך למשל, אם נצפה ברצף של סרטים בזה אחר זה, ככל הנראה לא נזכור אותם, אבל אם נעשה הפסקה בין סרט לסרט, סביר שנזכור באופן ברור יותר את מה שראינו וחווינו. זו גם הסיבה לכך שלשינה יש תפקיד קוגניטיבי חשוב - ההפסקה שהיא מייצרת מאפשרת לזיכרון להתגבש, אך גם לעבור סינון ולאפשר לנו לשכוח את הדברים הפחות חשובים".
הפסקות, בהקשר של גיבוש הזיכרון, יכולות לשמש לדבריו גם לטיפול בטראומות אבל בדרך הפוכה, של מניעת הפסקה. "אחד הכיוונים המעניינים בתחום הזיכרון הוא חקר הטראומה", הוא מסביר. "כאשר האדם שוכב באמבולנס אחרי תאונה או אירוע טראומתי אחר, זה הזמן שבו הזיכרון של הטראומה מתגבש אצלו במוח. ברגע שהזיכרון מתגבש, קשה להתערב בו או לשנות אותו, כך שבמקרים מסוג זה ההפסקה עלולה לקבע את הזיכרון הרגשי הלא נעים".
3. הן מחזקות את היצירתיות
היבט חשוב נוסף שיש להפסקות הוא בכך שהן מאפשרות לנו להתבונן במה שעשינו, ללמוד מזה ולהשתפר. "בחיי היומיום אנו עוברים מפעילות לפעילות", מסביר פרופ' בר. "אנחנו בעצם שחקנים בחיים שלנו, מעין דמות שחווה חוויות ומתבוננת בעצמה חווה את החיים. במצב שבו אנו כל הזמן עסוקים ולא מסוגלים להתבונן בעצמנו חווים ומנהלים את החיים, היעילות שלנו תרד. עלינו להתבונן במה שעשינו כדי לעשות אותו טוב יותר בפעמים הבאות.
"מחקרים מראים שכאשר המוח שלנו עמוס מדי, אנו יצירתיים פחות. ערכנו כמה ניסויים שבהם ביקשנו מהנבדקים להעלות אסוציאציות חופשיות, אך הטלנו עליהם משימות שונות – מחלק ביקשנו לזכור רצף של שבע ספרות, ומאחרים ביקשנו לזכור רק רצף של שתי ספרות. נתנו להם מילה כמו 'נעל' וביקשנו שיגידו מהר את המילה שעולה להם בהקשר הזה. נמצא כי משתתפים שהתבקשו לזכור פחות דברים, העלו אסוציאציות מקוריות ומעניינות יותר מאלה שהמוח שלהם היה עמוס בניסיון לזכור רצף של שבע ספרות, ואף גילינו שזמן התגובה של אלה שנאלצו לזכור סדרה ארוכה של ספרות היה ארוך יותר. מכאן אנו מבינים שהפסקות, כלומר אותם פרקי זמן שבהם המוח אינו עמוס במשימות, תורמות לפיתוח חשיבה זורמת ויצירתית ומאפשרות לנו לחשוב באופן פחות צפוי וקונבנציונלי".
מולטיטסקינג? תעבירי למונו
נוהגים לייחס לנשים תכונה נחשקת בשם מולטיטסקינג, זו שמאפשרת להן לזפזפ בהצלחה בין ריבוי משימות ותפקידים, אך לדברי פרופ' משה בר, מבחינת המוח מולטיטסקינג אינו אלא מיתוס שאינו מתקיים במציאות. "כשאנו מבצעים שתי פעולות בו זמנית אנו פוגעים באיכות הביצוע של שתי המטלות. למעשה אנו קופצים ממטלה למטלה במרווחים קטנים, ומאחר שמידת הקשב שלנו מוגבלת, עדיף לעשות דבר אחד בכל פעם.
"עם זאת, אנחנו אף פעם לא עושים רק דבר אחד. אם נסתכל על תפקוד המוח נראה שאנו יכולים לבצע בו זמנית שתי מטלות שאינן קשורות זו בזו, כמו לדבר ולסרוג או ללכת ולקרוא, אבל ככל שהמטלות קרובות זו לזו מבחינת הכישורים שהן דורשות, כמו למשל לדבר ולקרוא, יהיה לנו קשה יותר לבצע אותן כי הדבר יוצר עומס על אותו אזור במוח".
איך לשפר את חייכם בעזרת רביצה ובהייה ללא מטרה?
