המגיפה גרמה למותם של אלפי אנגלים - והילדים עשו ממנה שיר

לאחד משירי הילדים המוכרים ביותר באנגלית, "Ring a Ring o' Roses", יש מילים תמימות, ונהוג לרקוד אותו, אף שנכתב בעקבות אסון. האם גם הקורונה תוליד להיט?

עופרה עופר אורןפורסם: 15.03.20 00:15
2020: מתמודדים עם נגיף הקורונה בלונדון. המגיפה שהביאה לכתיבת השיר נמשכה שנתיים ונפסקה בגלל שריפה שפרצה בעיר (צילום: AP)
2020: מתמודדים עם נגיף הקורונה בלונדון. המגיפה שהביאה לכתיבת השיר נמשכה שנתיים ונפסקה בגלל שריפה שפרצה בעיר (צילום: AP)

אחד משירי הילדים המוכרים ביותר באנגלית, "Ring a Ring o' Roses", מטעה במילותיו התמימות לכאורה. הוא נראה כמו שיר נונסנס: אחד מאותם "שירי איגיון" – כלומר, כאלה שאין למילותיהם משמעות, והם אמורים להיות קלילים, הומוריסטיים ומשעשעים. אכן, יש בו חריזה ומקצב, ואלה אופייניים לשירי נונסנס, ונדמה שכמותם, מילותיו מומצאות, בלתי אפשריות ודמיוניות.

 

אחד המשוררים הנודעים שנהגו לכתוב שירים כאלה היה לואיס קרול, שחיבר גם את "עליסה בארץ הפלאות". שיר הנונסנס הידוע ביותר שלו הוא פואמה בשם "ציד הסנרק", שעליו העיד כי עלה בדעתו כך: "הלכתי לי לבד על גבעה ביום קיץ בהיר אחד, כשפתאום צצה לי בראש שורה אחת משיר – 'כי הסנרק היה בג'ום, ניחשתם'. באותו רגע לא ידעתי מה זה אומר (גם עכשיו אני לא יודע)".

 

אבל "Ring a Ring o' Roses", חרף מראית העין שלו, הוא בהחלט לא שיר נונסנס. הנה הוא כאן, בתרגום חופשי שלי:

 

סיבובי ורדים,

בכיסים פרחים,

אַפְּצִ'י, אַפְּצִ'י,

כולנו נופלים.

 

וזה המקור:

 

Ring-a-ring o' roses,

A pocket full of posies,

A-tishoo! A-tishoo!

We all fall down

 

 

את השיר שרו כנראה לראשונה באנגליה בשנות ה-90 של המאה ה-18, ובדפוס הוא הופיע כ-100 שנה לאחר מכן, ב-1881. הוא מוכר ברחבי אירופה ואמריקה במגוון של גרסאות, השונות רק במעט זו מזו. ילדים שרו אותו כשרקדו סביב ילד שניצב במרכז מעגל, ובתום כל סיבוב הילד האיטי ביותר תפס את מקומו של העומד במרכז. אבל נראה שהשיר אינו תמים ומשחקי כפי שהוא נראה, שכן חיברו ושרו אותו כנראה על מגיפת הדבר שהיכתה בלונדון בשנים 1665-6 ושקטלה כ-100 אלף מתושבי העיר – כ-20 אחוז מהאוכלוסייה של אותם ימים. מחלת הדבר לא הייתה חמורה כמו מגיפת המוות השחור, שפגעה באירופה במאה ה-14, ובכל זאת כונתה "המגיפה הגדולה", שכן הייתה אחת המגיפות האחרונות שלונדון ספגה. קדמו לה עוד כמה מגיפות שקטלו רבים ברחבי אנגליה: ב-1603 מתו 38 אלף בני אדם; ב-1625 הלכו לעולמם כ-63 אלף; ו-1636, כ-23 אלף. כשהמגיפה הגיעה עד לונדון הבירה, נס על נפשו המלך צ'רלס השני ועבר לגור במחוז אוקספורדשייר שבדרום-מזרח אנגליה. עימו הסתלקו רבים מתושבי הבירה, וחנויות ועסקים רבים נסגרו.

 

צפו בסרטון בנושא:

 

 

כל האמצעים שניסו לנקוט הרופאים שנשארו בעיר, העלו חרס. הם הורו, למשל, להרוג את 40 אלף הכלבים ואת 200 אלף החתולים שהסתובבו בחוצות לונדון, אבל המהלך רק החריף את המגיפה, שכן אוכלוסיית העכברושים שהפיצה את המחלה (כי נשאה את הפשפשים שגרמו לה) התרבתה. המגיפה הסתיימה רק כשהחלה השריפה הגדולה של לונדון, שנגרמה בשל טעות אנוש: אחד האופים בעיר נרדם על משמרתו, והשריפה כילתה את מרבית הסיטי ובאותה הזדמנות חיסלה את המגיפה.

 

בשיר " Ring a Ring o' Roses" הוורדים שבמעגל אינם אלא כתמי הסומק שהופיעו על לחיי החולים; הפרחים שבכיסים הם ריחניים מאוד, כי אנשים ניסו בעזרתם לגבור על הריח הרע ששרר בכל מקום; "אַפְּצִ'י, אַפְּצִ'י" הם כמובן קולות העיטוש שהשמיעו החולים; והשורה "כולנו נופלים" מתייחסת כמובן לחולים הקורסים ומתים.

 

מרתק לגלות ששיר שנשמע כה עליז ושמתלווה לריקוד ילדים, נושא בחובו בעצם היסטוריה קשה וכאובה. אכן, לא פעם שירי ילדים מסתירים בתוכם אימה וייאוש במסווה חביב ומטעה. ידוע, למשל, שמילותיהם של שירי ערש רבים מאיימות ומפחידות. לדוגמה: "הס, תינוקי/ על קצה הצמרת./ כשהרוח נושבת, העריסה מתנדנדת./ כשהענף יישבר/ העריסה תיפול./ מטה ייפול תינוקי/ העריסה והכל" – שיר שמקורו באנגליה במאה ה-18. או השיר "שכב בני", מאת עמנואל הרוסי ("בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף,/ וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן…/ אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף,/ נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן"), או השיר "לילה לילה" שכתב אלתרמן (ראו סרטון בהמשך), ובו מספרת האם לבתה הקטנה כי אחד השומרים "הָיָה טֶרֶף", שני "מֵת בַּחֶרֶב", והאחרון, "זֶה שֶׁנּוֹתַר", כבר שכח אותה, ובכל זאת היא מפצירה בה: "נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר". מדובר כנראה בסוג של התמודדות עם הפחד של האנשים ששרים: הם מנסים לשכך אותו בכך שהם שרים עליו לילדיהם.

 

 

האם הימים אלה, ימי הקורונה, יולידו גם הם שיר חדש? העיקר שהם לא יביאו אסונות.

 

 

     

    איך נולד שירו של אלתרמן "אליפלט", שאותו ביצעה לראשונה בתו, תרצה אתר? הקליקו על התמונה:

     

     

    "סיפור חיים רוטט, צמא לרוגע". הקליקו על התמונה (צילום: דוד אולמר, cc)
    "סיפור חיים רוטט, צמא לרוגע". הקליקו על התמונה (צילום: דוד אולמר, cc)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עופרה עופר אורן
    |
    |
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים