כשלינדה דקל שיפצה את ביתה בפעם הראשונה, לפני כ-12 שנה, סגנונה היה סולידי ופלטת הצבעים מונוכרומטית. עכשיו, בסיבוב נוסף של עיצוב, היא החליטה להעז ולפרוץ מגבולות שמרנותה, בחרה פלטה של צבעים עמוקים והשתמשה בה בנדיבות.
זהו בית ישן בשכונת נווה איתמר שמצפון-מזרח למחלף נתניה, הקרויה על שם בנו של מחייה השפה העברית, אב"י. היא הוקמה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ובהמשך סופחה מוניציפאלית לעיר הסמוכה. גודל מגרש ממוצע היה 625 מטרים רבועים, ובשנים האחרונות הבתים הישנים, הקטנים יחסית, נהרסים לטובת וילות חדשות, גדולות-עד-מפלצתיות.
לינדה ובעלה מייק (איש תאורה שעיצב, בין היתר, את התאורה של גשר המיתרים) רכשו את הבית כשנולד בכורם. מאחר שהורחב בשנות ה-70, הבית בן 150 מטרים רבועים. לפני שנכנסו לגור ניצחה דקל על פרויקט השיפוץ, שבו גם החליפה חלונות וחשפה את קורות העץ בסלון. ההנאה מהתהליך הובילה אותה ללמוד עיצוב פנים, ובשלוש השנים האחרונות היא עוסקת בתחום. בינתיים נולדו עוד שני ילדים; לאמה (7) חדר משלה; איתן (12) ונדב (9) חולקים חדר. הצורך במרחב והשינוי באופי השכונה הביאו להחלטה למכור ולעבור.
מבחינת דרכה המקצועית, החליטה דקל להוסיף על הידע הטכני שרכשה בלימודי עיצוב הפנים ונרשמה לקורס הום סטיילינג אצל המעצב גילי אונגר. בסוף הקורס מתבקשות המשתתפות להגיש פרויקט גמר שמבטא אמירה אמנותית ואישית יותר, והן מיישמות זאת, בדרך כלל, על ביתן הפרטי. דקל התלבטה: היא רצתה להשתתף בהגשה, אך ביקשה להימנע מהוצאות גדולות על הבית, שעמד למכירה.
לכן בחרה לעשות שינויים שישיגו השפעה מקסימלית בהשקעה כספית מינימלית – בעיקר צבעי קיר דומיננטיים, טפט שמוקם היטב וריענון הספות באמצעות כיסוי חדש. לסעיפים האלה הוסיפה מעט פריטים חדשים, שיוכלו לנדוד עם המשפחה לתחנתה הבאה. בסך הכל הוציאה על מתיחת הפנים של הבית 30 אלף שקלים, והתוצאה ניכרת לעין.
נקודת המוצא היתה קמין עצים בנוי ונוכח מאוד, הנמצא בעיבורו של הבית, בין הסלון לפינת האוכל. דקל לא חיפשה דרכים לטשטש את המאסיביות שלו (2.25 מ''ר שטחו), אלא בחרה דווקא להדגיש אותו בגוון חמרה אופנתי, ולנצל כל אחת מפיאותיו.
מגרעת הלבנים הפונה אל הסלון נצבעה בשחור (החוזר ומופיע בעוד מקומות ברחבי הבית). עצי ההסקה מונחים תחתיה – שימושיים בחורף ודקורטיביים בקיץ. על משטח החמרה מעל לא תלוי דבר, מה שמבליט את שילובי הצבע והא-סימטריה.
כנגד הדופן הפונה לגינה נשענה שידת עץ פשוטה, שעליה בר משקאות צנוע. היא הוחלפה בשידה מעוצבת עדכנית, שנצבעה בגוון זהה לזה של הקמין (רק עם ברק), וקיבלה רגליים קישוטיות שהוזמנו מחו"ל (prettypegs).
במטבח הפעם לא נעשה כמעט דבר: לפני כשנתיים דקל החליפה את ארונותיו העליונים, את דלתות הארונות התחתונים ואת אריחי הקרמיקה. התכול-אפרפר שבחרה אז היווה את נקודת המוצא לבחירת הצבעים החדשים בבית; כל גוון שנוסף משתלב אתו בהרמוניה. התוספת היחידה למטבח היא יחידת מדפים מברזל שחור, שנתלתה וסגרה פינה ריקה.
ההשקעה הכספית הגדולה ביותר במרחב הציבורי היתה בשטיח (פירוט עלויות תמצאו בסוף הכתבה). שולחנות האוכל והקפה נשארו כשהיו. כסאות האוכל הוחלפו, ועל הספות הכהות הולבשו שמלות חדשות ובהירות, עם כריות התואמות את צבעי הקירות.
בפינות שונות של הסלון הוצבו שולחנות צד מחנויות שונות וברמות מחירים שונות, עם פריטי נוי. כל התמונות הוזמנו ברשת בעשרות שקלים בודדים לתמונה, ומוסגרו. המנורות שעל הקירות נצבעו בשחור בעזרת ספריי פשוט. רק שתי מנורות חדשות הוזמנו מהמעצב שרון מאור, האחת לקיר הטפט והשנייה לפינת האוכל.
הטפט שהודבק על קיר המבואה שייך לרמת המחירים הנמוכה ביותר. ''כאן בחרתי להיות נאמנה לאהבה הישנה שלי לשחור-לבן", אומרת דקל, ''עם דוגמה גיאומטרית". כנגד קיר הטפט הציבה ספסל עץ שצבעה בעצמה בגוון החמרה של הקמין, וכנגד הקיר הניצב לו העמידה שידת וינטג' משוק הפשפשים, שקנתה עם בעלה כשגרו ביפו, בשנות נישואיהם הראשונות. "האקלקטיות העדינה היא תוצאה של אהבה למה שיש כאן, ושל חוסר הרצון להתחייב לרהיטים שאולי לא יתאימו לבית הבא", היא אומרת.
גם חדר השינה של בני הזוג קיבל מראה חדש בזכות צבע החמרה, המכסה את כל הקיר שמול המיטה, כולל שידת המגירות. שאר הקירות אפורים, והמפגש עם התקרה הודגש בקרניז עדין. שידות הצד, מנורות הקריאה, הכריות והווילונות חדשים.
בחדרם של הבנים ביקשה דקל לא רק לעדכן את העיצוב, אלא גם להשיג עוד מקום אחסון בלי לפגוע במרחב. לכן החליטה לוותר על מיטות נוער רגילות, התופסות מקום רב, ובנתה במת שינה מ-OSB, שעליה המזרנים ובתחתיתה מגירות גדולות.
לוחות השבבים הדחוסים ממשיכים ומכסים חלק מהקיר. הם מסמנים את ראשי המיטה בקווים חזקים וסימטריים, ומטפסים עד לתקרה. חלקת הקיר שנותרה חשופה נצבעה בצהוב-אוקר, כמו גומחת העבודה שממול. החלוקות והצבעים מייצרים תחושה של עיצוב מוקפד, למרות ההשקעה הנמוכה.
דקל גדלה בקנדה עד גיל 15, אז חזרה משפחתה בתשובה ועלתה ארצה. המעבר לישראל בגיל ההתבגרות היה עבורה חוויה לא פשוטה, ובגיל 18 היא טסה לקנדה בגפה ולמדה אמנות ב- OCAD (Ontario college of art and design), עם התמחות בקרמיקה. בת 23 חזרה לארץ ופתחה סטודיו בשוק הפשפשים, שפעל עד המעבר לנתניה. "קצת קשה לי להביע את עצמי במילים", היא מבארת. "האהבה לאומנות נשארה, ועכשיו אני מביאה אותה לידי ביטוי בעיצוב פנים".
כמה, מאיפה:
- כיסוי ספות – 900 שקלים, ''איקאה''
- שטיח בסלון – 5,800 שקלים, ''ג'וזפון''
- מנורות – 4,900 שקלים, סטודיו שרון מאור
- שידה בסלון ובמה בחדר הבנים – 4,700 שקלים, ''אקסטרים ארט נגרות אומן''
- כסאות אוכל – 2,800 שקלים, cassias
- וילון בחדר שינה – 900 שקלים
- יחידת מדפי ברזל במטבח – 1,000 שקלים
- טפט – 1,000 שקלים (כולל עבודה), ''יוריסטה סנטר''
- תמונות – 600 שקל (כולל הדפסה), ''אטסי''
- מסגור – 1,200 שקלים
- ריהוט משלים ופריטי נוי – 6,000 שקלים - איקאה, טולמנ'ס דוט, two.m, IDdesign
- צבע – 1,500 שקלים
-------------------------------------------------------------------
ואיך נראה ביתה של אחת הילדות מהספר ''תירם חם''? לחצו על התמונה:
