לירון דגן מקיבוץ שער הגולן מוכרת כמעט לכל ילד ישראלי. דמותה הקטנה מצלצלת בפעמון בתהלוכת הילדים המככבת בספרה הקלאסי של מרים רות, ''תירס חם''. רות, בעברה גננת בקיבוץ, טיפלה בקבוצות ילדים נוסח זו שעליה מבוסס הסיפור. מאז חלפו ארבעה עשורים, ובשונה מרוב חבריה לגן ולספר, לירון לא עזבה את הקיבוץ שבו גדלה. שם היא מתגוררת עם משפחתה, בבית שעבר השנה שיפוץ והרחבה.
לירון למדה אדריכלות, אך עובדת כמנהלת חשבונות. בעלה יואב, שגדל בלביא (קיבוץ מצדה השני של הכינרת), הוא יזם מצליח בתחום הדגה. משפחתם מורכבת מרועי (25) וגל (19), ילדיו של יואב מנישואים קודמים, ומעילי (17), עמית (15) ויולי (12), שלושת ילדיהם המשותפים.
בית המשפחה ממחיש את סיפורו של הקיבוץ. לפני שנים, כאשר הילדים ישנו בנפרד מהוריהם, בבית הילדים, חלקו ארבעה זוגות הורים מבנה רכבת, בארבע דירות בנות 28 מטרים רבועים כל אחת. לימים בוטלה הלינה המשותפת, וכל שתי דירות צמודות הפכו לאחת, כדי להכיל את המשפחה כולה. כשגם זה לא הספיק נסגרו המרפסות, בגודל 6 מ"ר, והוכנסו פנימה. עוד שטח נוסף כשנבנו ממ"דים בגודל 11 מ"ר.
יואב ולירון, שהחליטו לבנות את חייהם המשותפים בשער הגולן, גרו בבית כזה, דו משפחתי בן כ-75 מ''ר. על אף שהקיבוץ לא עבר הפרטה והבית אינו בבעלותם, הם החליטו לשפצו ולעצבו לצורכיהם. את השיפוץ הראשון עשו לפני 13 שנים, ובו הוסיפו 45 מ"ר. מאז גדלו הילדים, הצרכים השתנו, והעסק של יואב צבר תאוצה והפך לבינלאומי.
בני הזוג ביקשו פינת אוכל גדולה, שתאפשר לכל בני המשפחה לשבת יחד בצורה נוחה, חדר לבנים הגדולים המגיעים לסופשבוע (או לאורחים מחו"ל המגיעים לפגישות עסקים), ופינת עבודה ליואב. לירון ביקשה גם לשנות את החלוקה הפנימית, כך שהמטבח יגדל ויעבור ללב הבית, וחדר הכביסה יהיה נוח ומרווח.
את התכנון החדש עשה האדריכל כפיר וקס, שעבד בשיתוף פעולה עם מעצבת הפנים מרב זהר. האילוצים שנבעו מהבנייה בטלאים במשך השנים הציבו להם אתגר.
החזית הצפונית של הבית נהרסה, כדי להגדילו בתוספת עם קירות זכוכית, שבה מוקמה פינת האוכל החדשה. וקס החליט לקרות את חדר הזכוכית בגג זהה לגג הקיים, אך במפלס שנמוך ממנו בכ-50 סנטימטרים. "מבפנים החלטנו להלבין את הגג הקיים כדי להפוך אותו למינורי ולהדגיש את התוספת", הוא מספר. ''אך לא נשארנו באותו מישור, כדי שזה לא ייראה כטלאי. העדפנו שיהיה ברור שמדובר בגג חדש''. מבחינת מטראז' לא נוסף כאן הרבה, אך התוספת השקופה, לדבריו, ''התוותה את רוח הבית, את האופי והאווירה".
קורות העץ הגושניות בולטות בצבען הטבעי על רקע הגג הלבן. ''הקורה הקונסטרוקטיבית שנוספה כדי לאפשר את ההרחבה היא אחד המאפיינים הבולטים והמוצלחים פה", אומרת זהר.
משרדו של וקס מתמחה בבנייה ירוקה, אך אילוצי השיפוץ לא אפשרו פה מענה אקלימי נרחב. "העמק הזה הוא אחד החמים בארץ. מה שמאפשר את כמות הזכוכית הזאת הוא הכיוון לצפון-מזרח. רוב היום יש פה אור רך. בנוסף, האלומיניום הוא ברמת הבידוד הגבוהה ביותר האפשרית".
עוד אתגר היה החדר שנוסף בקומה עליונה. גם הוא נפתר בעזרת משחק עם הגג: שיפוע הגג הקיים הוארך כלפי מעלה, כך שהוא מכסה את החדר החדש. חריץ נפער בו, לטובת מדרגות המטפסות למעלה. בסך הכל מתפרש הבית על 175 מ''ר בקומת הקרקע, ועוד 40 למעלה.
מבחוץ נשמר המראה האופייני לבתי הקיבוץ, והמבנה אינו מתבלט בסביבה. "רצינו להישאר מחוברים לסביבה, להרגיע'', מסביר וקס. ''יש פער בין החוץ לפנים, שעוצב בצורה חופשית יותר. בפנים עשינו מה שרצינו, עם פחות התחשבות ב'איך זה יתקבל'".
לרצפה העדיף וקס בטון מוחלק וקריר, משיקולים אקלימיים. אך יואב, ששוהה במסגרת עבודתו הרבה בחו''ל, העדיף "רצפת עץ משומן עם הרבה כבוד", כפי שמנסחת זהר. "כשמתכננים בית באזור חם יש תמיד פער בין הרצון ליצור מראה חמים ומשפחתי, ובין הצורך בקרירות", אומר וקס. "התקרה הגבוהה יוצרת קרירות, כי החום עולה למעלה. גרם המדרגות הוסיף נתיב של אוורור והוצאה של האוויר החם".
הפרקט, קורות העץ וגוני החלודה שחוזרים בבית מוסיפים לו חום. העוגן לעיצוב הפנים היה רצונה של לירון לשלב במטבח אי בצבע מנטה. "משם דברים התגלגלו", אומרת זהר. "בהתחלה הצענו מסגרות בצבע חלודה לחלונות. לירון לא אהבה את הרעיון, אבל הגוון מצא ביטוי באלמנטים אחרים בבית, כמו המחיצה הנמוכה בסלון ואריחי הקרמיקה במקלחת ההורים''.
המשרד של יואב הוא חדרון שקוף בלב הבית. "ליואב יש שיחות ועידה בכל מיני שעות", מספרת לירון. "הוא אוהב לדבר בטלפון בצעקות, ואוהב שזה באמצע הבית. לפני השיפוץ הוא היה יושב בפינת האוכל, עם המחשב. אז שמנו את הדג באקווריום".
גופי התאורה הפזורים ברחבי הבית הם בעיצובו של חיים איבגי. "רצינו משהו שייתן תחושה שציפורים מרחפות בחלל, סוג של תנועה בבית מאוד מסודר", מסבירה זהר. מנורות אחרות קורצות לקיפולי נייר, בהשראת עבודות האוריגמי של הבן עילי.
את כל עבודות העץ והברזל בבית ביצעה חברת "דולמן" החיפאית. לטובת הצילומים התקיים גם שיתוף פעולה עם "iota", מותג טקסטיל ישראלי, המעסיק נשים מאוכלוסיות מוחלשות באריגה ייחודית.
בני הזוג מטיילים רבות בעולם, ובחרו במודע לעבוד עם אמנים ובעלי מקצוע ישראלים. עם זאת, הם לא חיפשו תוצאה שתשדר ישראליות, אלא ביקשו, בראש ובראשונה, להגשים פנטזיה על בית חלומותיהם. רק עיצוב החוץ מקפיד שלא להתנכר לסביבתו הקיבוצית.
הילדים בספר "תירס חם" הם אמיתיים, אך למעט הפזמון, הסיפור הוא בדיה. "עם אלית אני בקשר, היא אומרת שהיא זוכרת שהיינו מתארחים אצל סבא של שחף והוא היה מכין לנו תירס", מספרת לירון. "אני לא זוכרת את זה. שחף גרה בחוף הכרמל ויהב בעמק יזרעאל, אופיר בחו"ל כבר הרבה שנים, צור דווקא חזר לקיבוץ. יש דמיון בין הילדים שהיינו לאיורים של אורה איל, אבל ברור שצריך היה להקצין כדי לתת לכל דמות את האופי שלה". את לירון, למשל, ציירו כילדה שחורה.
- תכנון: כפיר וקס אדריכלים
- עיצוב פנים: מרב זהר - עיצוב מבפנים
- קונסטרוקטור: אבי לוי
- קבלן: עופר פינקלמן
- נגרות: דולמן
- אלומיניום: כוכב אלומיניום
- מרצפות ואריחים: רצף
- מאווררים: סוהו
- גופי תאורה: חיים איבגי, מיטל קוממי - תאורת אוריגמי
- נדנדה, פוף, שטיחים: iota project
- פריטי נוי: פלורליס, קובי עטיה שעוני קיר מעוצבים, ענת מוצרי עץ, דרך הבד
