השמש תזרח על ''ביכורי העתים'', עד להודעה אחרת: ציור קיר חדש בת''א
low bros הם צמד אחים גרמנים, שנוסעים בעולם ומציירים על קירות לפי הזמנה. השבוע, לפני שהתחילו לרסס את חזית המרכז הזמני, סיפרו לנו על תהליך העבודה
גם אם גרפיטי נתפס כמשפט שמרוסס במהירות על קיר בניין, מתחת לרדאר, ו"אמנות רחוב" היא תוצר של תכנון מקדים ארוך, סקיצות מפורטות והשקעה כספית לא קטנה – הבידול בין הז'אנרים הללו עדין. בעיני זו רק סמנטיקה, ובסופו של דבר, שני הביטויים החזותיים הללו משפרים או מכערים את פני העיר באותו הינף של ספריי צבע.
בעשורים האחרונים אמני הגרפיטי בארץ ובחו"ל זוכים להכרה והילה של אמנים לכל דבר. בערים כמו לונדון, ברלין וניו יורק כבר הבינו מזמן את הפוטנציאל החזותי, התרבותי והתיירותי הטמון בשדרוג אזורים עניים, ובהפיכתם, באמצעי זול יחסית, לאטרקציה.
בתל אביב אין מי שלא מכיר את את ציוריו של רמי מאירי, מראשוני ציירי הקיר בישראל, שמצייר באישור העירייה (למשל, ''הצעקה'', על קיר בית הספר מקס פיין, מול מגדלי עזריאלי). ברחובות פלורנטין, שכונה שהפכה מזמן ללונה-פארק של אמנות רחוב, משגשגים סיורי הגרפיטי - גם אם ציורי הקיר שבה, אלה שלא נעשו בהזמנת הרשויות, מועדים לחיסול (כמו שקרה לציורו המפורסם של יגאל שתיים, של רצח רבין, או ל''מפת פלורנטין'' של אורן פישר).
מאידך, לעיר יש היסטוריה ארוכת שנים עם אמנים שהוזמנו לעטר את המרחבים העירוניים שלה. הראשון היה איוון שוובל, שהוזמן בשנת 1977 לצייר על הקיר המערבי, הארוך, של היכל התרבות.
ציור עצום אחר, שהושלם ממש באחרונה, הוא זה של אלפרדו ליברה גוטיירז המקסיקני, שצייר על בניין הוניגמן לשעבר ברחוב סלמה. כאן ייפתח בקרוב האב חינמי לכותבים, עד לגלגולו הבא של הבניין.
אותו רעיון לובש השבוע קווים וצבעים על קיר הבניין הזמני של מרכז ''ביכורי העתים'' התל אביבי. זוהי מרכזיית בזק לשעבר, שנרכשה בידי קרן השקעות הנדל''ן ריאליטי. הקרן, שקונה מרכזיות במקומות שונים, כמו בשכונת יד אליהו, עושה זאת כדי להסב את ייעודם המקורי של הבניינים ולמכרם בסכומים גבוהים בהרבה. במקרה הזה, עד שתבשיל העסקה, היא משכירה לעיריית תל אביב-יפו את המבנה, והוא משמש כמעונו הזמני של המרכז העירוני לאמנויות הבמה, עד שיעבור למשכנו החדש, המתוכנן להיבנות באחד המגדלים שיקומו ברחוב קפלן.
ומאחר שהכל זמני – מותר להתפרע: העירייה והשגרירות הגרמנית הזמינו צמד אחים גרמנים, קריסטוף ופלורין שמידט (Low Bros בשמם המסחרי), כדי לצייר על קיר הכניסה למרכז. זה הביקור הראשון של האחים בישראל, ובראיון שהתקיים כשהכינו את הקיר לציור, הם נשמעו נרגשים. "תל אביב מזכירה לנו את ברלין", אמרו לנו בחיוך, "ביקרנו כמעט בכל העולם, מראבט במרוקו, בנגקוק, ורשה ועד אוסטרליה. תל אביב מרגישה כמו מיקס של כל המקומות שהיינו בהם".
Low Bros הם שני אחים שלמדו תקשורת חזותית, התאהבו, כל אחד בדרכו ובזמנו, בז'אנר אמנות הרחוב, ולאחר כמה שנים חברו יחד והקימו סטודיו משותף. "בהתחלה עבדנו עם צוות שלם של מעצבים, אבל לאט לאט הבנו שאנחנו מבינים הכי טוב אחד את השני", אומר פלורין (33).
לא קשה לפתור משברים מקצועיים או אי הסכמות של טעם אישי בין אחים?
"להיפך, זה ממש עוזר לנו", משיב קריסטוף, הבכור (36). "אנחנו סומכים אחד על השני, ולרוב הפתרון נקבע לפי מי שמשוכנע יותר בצדקתו – זו תהיה הדרך שבה נבחר ללכת בסוף. נהדר לעבוד ביחד, אנחנו משלימים זה את זה".
איך נראה תהליך עבודה של שני שותפים שווים?
"העבודה לעולם לא מתבצעת באותה דרך, בכל פרויקט אנחנו קצת שונים. אנחנו תמיד מתחילים בדיבור על 'נושא' הבניין, על העיר שבה אנחנו אמורים לפעול ועל הלוקיישן הספציפי שבו אנחנו מציירים. אנחנו שואלים את עצמנו מה אנחנו יכולים לתרום למקום, איך אנחנו משפיעים עליו ואיך הוא משפיע עלינו. את העיצוב אנחנו מחלקים בינינו, אבל העבודה על הקיר משותפת''.
העבודה במרכז ביכורי העתים החלה בסדנה בת יום, שבה השתתפו 17 מתלמידי בית הספר לאמנויות הסמוך. "היה ממש כיף לפגוש אותם", מספר פלורין. "הם בדיוק בגיל שבו אנחנו התחלנו לצייר, והיו מאוד נרגשים לצאת מחוץ לכותלי הכיתה ולעבוד. הראינו להם את החומרים שלנו, שיטות של רישום וציור על קירות, ובגג הבניין הם אפילו התנסו בעצמם".
הסקיצה שתכננו ממשיכה את השפה החזותית המוכרת שלהם: צורות דו ותלת ממדיות, משולבות אלה באלה, השפעה חזקה של דימויים וסגנונות צבעוניים מהעולם החזותי של שנות ה-80, יחד עם ציטוטים ופרשנויות גרפיות של אמנים כמו דיוויד הוקני ומונדריאן. האחים אוהבים להגדיר את הסגנון שלהם "רטרו-עתידני" (RetroFuturistic). ביומיים האחרונים צבעו את הקיר בלבן, היום יחלו בסקיצה מהירה, ובימים הקרובים יושלמו הפרטים בעזרת ספריי וצבעי קיר. העבודה אמורה להסתיים באמצע השבוע הבא.
מה היה הקיר הקשה ביותר שעבדתם עליו?
"בעיר האוסטרלית קיירנס (Cairns), במסגרת פסטיבל מוזיקה ואמנות, התבקשנו לצייר על מגדל עגול בגובה 22 מטר. לוחות הזמנים השתבשו והעבודה הייתה כמעט בלתי אפשרית, אבל בסוף הכל הסתדר ואנחנו מאוד שמחים בה".
איפה היה קיר הגדול ביותר שציירתם עליו?
''בסיאטל, ארצות הברית, גם הוא צויר במסגרת פסטיבל. זה היה קיר מתכתי, והעבודה עליו הייתה מאוד מורכבת, כי הצבע לא נספג במתכת כמו בקירות אבן או בטון. גודלו היה 45 על 40 מטר".
ומה אתם מבקשים לעשות כאן, על קיר ביכורי העתים?
"מהחומרים שהקונסוליה סיפקה לנו על המקום הבנו שאנחנו רוצים לשקף את המהות שלו כמרכז לאמנויות הבמה, שתהיה בציור תנועה. חקרנו קצת על תל אביב, הצבעים שלה, הנוף האורבני שלה, שמחנו לגלות פה לא מעט דקלים. בסופו של דבר, אפשר לראות בציור שלנו כדור מתגלגל המסמל שמש שוקעת בתוך ים-בריכה, הוספנו ורד מפוקסל – סמל חזק ואמוציונלי, שמבטא תשוקה למשהו שלא ניתן לגעת בו. אנחנו אוהבים לבנות את הדימויים שלנו בשכבות ולהעניק עומק ופרספקטיבה עבור המתבוננים. להכניס אותם לנעליים שלנו ולנסות לשקף להם את האופן שבו אנחנו מסתכלים על העולם".
