על כותרת המכתב הרשמי שקיבלו לפני כחודשיים מנהלי ומפעילי חוגי הערב וההרקדות במרכז "ביכורי העתים" בתל אביב, התנוססה הסיסמה המוכרת "עיר ללא הפסקה". אבל עליהם נגזרה הפסקה מאוד לא נעימה.
במכתב, הודיעה להם סיגל פרץ, מנהלת המרכז, על הפסקת ההרקדות ב-1 בדצמבר, עקב הריסת המבנה לטובת בית ספר. העירייה, כך מבטיח המכתב, "תבנה למרכז מבנה חדש ומודרני שייתן מענה להתפתחותו המקצועית ולהתרחבותו". עד שזה יקרה, בתאריך לא ידוע, נותרו מאות רקדני הטנגו, הלמבדה והאימפרוביזציה בלי בית ורצפה לחולל עליה.
מרכז ביכורי העתים ברחוב שפרינצק, הסמוך למתחם השוק הסיטונאי, הוא מרכז ללימודי אמנויות הבמה ותקשורת דיגיטלית, המשמש בית לאירועי תרבות, פעילות קהילתית וחוגים. בראשית 2017 עתיד המבנה להיהרס, לטובת הקמתו של בית ספר. חלק מפעילויות המרכז הועתקו למקומות אחרים, אך לפעילויות הערב במרכז, בהן משתתפים מאות רקדנים מדי שבוע, לא נמצא מקום. לפחות לא בשלב זה.
"אני לא מבינה איך הורסים מוסד כזה, שנותן שירות לקהילה גדולה של תושבים ושקיים כבר 50 שנה", אומרת סילביה רכשמיר, מפעילת בית ספר לטנגו במרכז. "אין בתל אביב תחליף לביכורי העתים. איך הורסים מקום כזה בלתי לתת מקום חלופי עד שיבנה מקום חדש? אנחנו מבקשים מהעירייה לעזור לנו, אנחנו נמצאים במצוקה גדולה".
רכשמיר עלתה מארגנטינה ב-1999. מאז 2001 היא מרכזת קהילה של רקדני טנגו ארגנטינאי, בשיעורים, סדנאות ומסיבות טנגו, במפגשים שבועיים ודו-שבועיים במרכז. בימים הקרובים, בהיעדר מקום חלופי, תסתיים הפעילות הענפה שלה ושל רקדניה. בנוסף אליה, מתקיימת ב"ביכורי העתים" פעילות קבועה בשעות הערב, של רון דוברובינסקי ובית הספר "הולי לינדי לנד", שריכז מאז 2007 קהילה של רקדני סווינג; ליזה ליסטבינסקי, שריכזה מאז 2005 קהילה של רקדני זוק למבדה; ודב שוב, שסביבו התקבצה קהילה של אוהבי אימפרוביזציה.
צעד קדימה, שניים אחורה
הבית המתנדנד של "ביכורי העתים" היה אמור להיות יציב ומרשים. בתוכנית המקורית, הוא היה אמור להעתיק את פעילותו למבנה הציבור הגדול שיקום, בתכנון קימל-אשכולות אדריכלים, במתחם השוק הסיטונאי. אלא שייעודו כמבנה ציבור הוסב, כפי שנחשף ב-XNET, מאז 2012, שלוש פעמים ביוזמת העירייה: תחילה הוא תוכנן כגלריה עירונית, אחר כך כמשכנו של תיאטרון גשר (התיאטרון לא עמד בדרישות התקציב להקמת הפרויקט), ואז הוחלט שישמש כמעון חדש למרכז ביכורי העתים. אך גם הרעיון הזה נגנז, והמתחם כולו נותר בלי מבנה ציבור. לכן, העירייה נדרשה למצוא מקום חלופי לפעילויות המרכז.
במסגרת משחק הכיסאות הזה, הוחלט כי הפעילות של ביכורי העתים תועתק זמנית למבנה ברחוב לינקולן 16 (פינת סעדיה גאון, מאחורי חנות "ויקטורי"), עד שמשכנו הקבוע, במגדל שיקום ברחוב הארבעה פינת ליאונרדו דה וינצ'י (בתכנון ישר אדריכלים), יהיה מוכן. המבנה ברחוב לינקולן שימש בעבר כמתקן תקשורת של "בזק", ועל פי התוכנית ההיא, לביכורי העתים הוקצו בו כ-1,000 מטרים רבועים שאותם שכרה העירייה לחמש שנים. אלא שבמבנה הזה, בשל מגבלות רישוי, ניתן לקיים רק פעילויות בוקר ואחר צהריים, אך לא פעילויות ערב.
"בהתחלה", אומר רון דוברובינסקי, מנהל בית הספר לסווינג, "היתה תקווה שהמבנה בלינקולן ייתן מענה לפעילות. אחר כך הודיעו שאין לנו פתרון, ותודה, ניפגש בעוד חמש שנים בדה וינצ'י. לא היה לי חוזה לחמש שנים. יש בינינו לבין המרכז הסכם פעילות. לצערי, אני לא מופתע שזו ההתנהלות".
לדברי העירייה, פעילויות המרכז מצאו בית חלופי: בית הספר למחול ולתיאטרון לילדים ונוער הועתק למבנה בלינקולן; פעילות המסלול להכשרת רקדנים הועתקה למרכז דב הוז; פעילות התקשורת הדיגיטלית עברה לסינמטק ופעילות האומנות הפלסטית למרכז מגיד. "למפעילי פעילויות הערב", נמסר בתגובת העירייה, "הוצעו חלופות בבית צ'רנר ובבית פרנקפורט, אך אלו נדחו על ידיהם. העירייה מצרה על כך שטרם נמצא פתרון לפעילות זו ובמסגרת מאמציה תמשיך לנסות ולאתר מיקומים נוספים".
"ממש לא! מעולם לא הוצעו לי המקומות החלופיים האלו", אומר דוברובינסקי, "אנחנו מנסים לדאוג לעצמנו. נכון לעכשיו, ודי ברגע האחרון, שכרנו סטודיואים חלופיים; אחד ברמת גן והשני בדרום תל אביב. מחוסר ברירה פיצלנו את הפעילות שלנו. זה לא יקר באופן משמעותי, אבל העניין המרכזי הוא שאין לנו בית".
רכשמיר, שפעילותה במרכז מונה כ-100 תלמידים בחוגים, וכ-130 משתתפים בהרקדות הפתוחות, עדיין לא מצאה מקום חלופי. "סרקתי את תל אביב מצפון לדרום וממזרח למערב. עכשיו כבר אמצע השנה, אין מקומות פנויים, אף אחד לא מחכה לנו".
צריך שניים לטנגו
במכתב ששיגרו מורי חוגי הערב וההרקדות לראש העירייה, למנכ"ל העירייה ולמנהלת המרכז, הם כתבו: "אנו למעשה קולם של רוקדים רבים שאינם מבינים כיצד ניתן לסגור מרכז תרבות ללא הצעה לחלופה. אני וחבריי מאמינים שרצון העיריה הוא לשמר על האירועים התרבותיים העונים לצרכי הציבור הרחב - ובמקרה שלנו מדובר במאות רקדנים תל אביבים. אנו גם מאמינים שאם כבודו יתערב - יגדל הסיכוי בהרבה שיימצא לנו מקום חלופי. נשמח מאוד לקבוע פגישה אתך בהקדם האפשרי". בקשתם לפגישה עדיין לא נענתה.
גם מאות התלמידים לא נשארו אדישים. 830 מהם חתמו על עצומה שבה הם מבקשים מעיריית תל אביב-יפו לתמוך בפעילות התרבותית-חברתית שלהם, ולעזור למצוא מקום חלופי ראוי, כדי להמשיך ולקיים פעילות "שמהווה מקור לשמחה והנאה לאלפי תושבים". גם העצומה עדיין לא זכתה למענה.
כך, כשחדלה המוזיקה להתנגן במשחק הכיסאות שמנהלת עיריית תל אביב-יפו עם מוסדות הציבור שלה, נותרו פעילויות הערב של מרכז ביכורי העתים לעמוד במבוכה. וכל זאת בזמן שסמוך לשם, בפינת הרחובות לינקולן-יהודה הלוי-כורש, מתנהל מאבק על מבנה ציבור שבינתיים עומד ריק - משטרת הג'קוזי.
-------------------------------
אז לאן נעלם מבנה הציבור של השוק הסיטונאי? לחצו על ההדמיה
