חמש שאלות לסופרת רות אורן: "עם כל ספר אני מגשימה לעצמי חלום"

השבוע הרחקתי לכת ויצאתי לטיול בכפר. טוב, זה היה רק באופן וירטואלי, אבל חזרתי עם ניחוחות של פרחים ובוץ בנעליים. רות אורן היא סופרת ילדים ומשוררת, אמא של נורית ודנה (ושל מיקו החתול) ומושבניקית מלידה. בעבר עבדה כספרנית וכיום היא סופרת במשרה מלאה ומקדישה את כל זמנה לכתיבה ולמפגשים עם קהל הקוראים שלה (ולמשפחה, כמובן).

שירי הפעוטות שכותבת רות מתנגנים על הלשון, ונשמעים כמו קלאסיקה מרגע צאתם לאור.

תִּרְאוּ אֶת מַר סַבְיוֹן הַסָּב -

לְבָנוֹת שַׂעֲרוֹתָיו.

אִם תִּנְשְׁפוּ עֲלֵיהֶן - פוּ!

הֵן מִיָּד יִתְעוֹפְפוּ!

ספר הילדים האחרון שכתבה (והעשירי במספר!) נקרא "נופית מחפשת בית" והוא מספר על חשופית שיוצאת למסע במטרה לנסות למצוא לה בית כמו לבעלי חיים אחרים. את הסוף - האם מצאה? ומה חשבה על כך? – היא לא מגלה... הספר יוצא לאור בימים אלו בהוצאת ספריית הפועלים, בעריכתה הקפדנית של נרי אלומה ומלווה באיורים מרהיבים של נעם ויינר.

1. איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילדה?

אחד הספרים האהובים עלי כילדה היה "האריה, המכשפה וארון הבגדים", מאת ק.ס. לואיס. ממלכת נרניה הילכה עלי קסם. במיוחד אהבתי את האריה אסלן. החלום שלי היה להיכנס לתוך ארון מעילים ולגלות מאחוריו ממלכה קסומה, כמו נרניה.

2. האם הילדים שלך נותנים לך השראה לכתיבה?

בנותיי שימשו לי השראה לכמה מספריי. הספר "אתי ספגטי" נכתב על נורית, בתי הבכורה, שכאשר הייתה בת ארבע או חמש רצתה לאכול כל היום רק ספגטי. הספר "מעשה באביגיל שאבדה לה שנת הליל", נכתב בהשראת דנה, בתי הקטנה, שהתקשתה להירדם ואילו הספר "רוני ורוני" נכתב בהשראת בתי נורית, האחיין שלי עידו והחוויות שהם עברו יחד. יש בספר אפילו פרק בו הם בונים יחד בית עץ, ממש כמו זה שבתמונה.

נורית ועידו על בית העץ בחצר הבית(צילום: אלירן אורן)

3. האם את כותבת לילדה שהיית פעם או לילדים של ימינו?

אני כותבת על עצמי, ילדה של פעם, שגדלה במושב בשנות ה-70 וה-80, ימי טרום מחשב וריבוי ערוצים ומסכים, ילדה שאהבה לקרוא ולכתוב, אהבה בעלי חיים ולטייל בשדות ולבקר במשתלה של הוריה. אני מאמינה שכל זה מדבר גם אל הילדים של היום, בעיקר אל הקטנטנים שמגלים את העולם, וכל סביון בשדה שהופך פתאום לסבא וחיפושית שמטפסת על הרגל מעוררים בהם פליאה.

4. מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?

מאחר שרוב ספריי מיועדים לקטנטנים, ההורים שלהם הם אלו שמעבירים לי את התגובות. מאוד התרגשתי לקבל סרטונים של בני שנתיים שיודעים לדקלם בע"פ ספר שירים שלם שלי!

ההשראה לספר מהבית של רות

5. כשהיית ילדה – מה רצית לעשות כשתהיי גדולה?

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי לכתוב שירים וסיפורים וחלמתי להיות סופרת. אני ממש זוכרת אותי כילדה בגן מחכה בקוצר רוח ללמוד כבר את ה-א"ב, כדי שאוכל לכתוב. את השיר הראשון שלי פרסמתי בכיתה ב' בעיתון ביה"ס. אחר כך התפרסמו שירים וסיפורים שלי בעיתון הילדים "הארץ שלנו". כשהייתי חיילת השתתפתי בסדנה לכותבים לילדים בהנחיית נורית זרחי הנפלאה. כתבתי ושמרתי הכל. חלק היו שירי בוסר. הספר הראשון שלי, "מי יושב על הגבעה?" עם שירי ילדים על נופר מן הכפר יצא לאור ב-2002, כאשר בתי הבכורה נולדה, וכך הגשמתי את חלומי היחיד מאז ומתמיד, ואני ממשיכה ומגשימה אותו עם כל ספר חדש שנולד.