הילד טוען ש"לכולם יש אופניים חשמליים"? כך תתמודדו עם הלחץ
אף אחד לא רוצה שירדו על הילד שלו וכך הורים נכנעים ללחץ חברתי ולטרנדים, אבל מה עושים כשמדובר בטרנד מסוכן כמו אופניים חשמליים? למחנך אבינועם הרש יש רעיון
חזרנו השבוע מהספארי ברמת גן ואחרי שראיתי בשלטים שרוב החיות חיות בלהקות, נזכרתי איך לפני כמה שנים היה לי תלמיד בכיתה ה', שבניגוד לקבוצה של תלמידים שההורים שלהם קנו להם הוברבורד הוא המשיך ללכת לבית הספר ברגל.
הכריש ודג הרקק
פעם אחת, בהפסקה, הקניט אותו אחד התלמידים ואמר: "אתה לא שם לב שאתה חריג? כמעט לכולם כאן יש 'הוברבורד' ורק לך אין". נפעמתי מהתשובה הטבעית והכל כך מרשימה שענה לו התלמיד בלי ה'הוברבורד': "אתה יודע שגם דגי רקק חיים בלהקות ועושים הכל ביחד? אבל אתה יודע מי בניגוד אליהם חי לבד ולא הולך כמו קוף אחרי החברים שלו? הכריש הלבן. אז תמשיך לנסוע עם ה'הוברבורד' שלך כמו דג רקק ואני אמשיך ללכת לי לבית הספר כמו כריש לבן".
בערב לא יכולתי להתאפק והתקשרתי להורה של אותו תלמיד, כדי לשתף אותו בתשובה הנהדרת של בנו. הוא הודה לי וענה: "האמת היא שהוא כבר חודשיים יושב עלינו ורוצה שנקנה לו את ה'הוברבורד' הזה, אבל אמרתי לאשתי 'אין מצב'. לקחתי את הילד, התיישבנו מול הספה, פתחתי לו ערוץ 'נשיונל ג'אוגרפיק', והסברתי לו מה ההבדל בין מלכי הטבע כמו הכריש הלבן, שהוא מספיק חזק כדי לשחות לבד, לבין דגי הרקק, שחייבים להיות ביחד, דווקא בגלל שהם קטנים והם יודעים שאין להם סיכוי לבד מול הכריש הלבן. ויודע מה קרה בסוף התוכנית? וועלק הילד בעצמו כבר הבין הכל, ויתר על העניין, ואמר לי: 'אבא, עזוב. אם אני ארצה את ה'הוברבורד', זה יהיה בגלל שאני רוצה ולא בגלל שככה עושים כולם'".
האתגר האמיתי: לחץ חברתי
בעקבות הטרגדיות האחרונות, התקשורת עסקה במגוון הפתרונות האפשריים למיגור התופעה: אכיפת יתר של המשטרה בבתי הספר, קנסות ועוד, אולם בעיניי כל הפתרונות הללו מתייחסים אך ורק לסימפטום ולא לעצם האתגר: הלחץ החברתי.
מגיע נער להורים שלו, מצוייד בטיעון מיליון הדולר: "לכל החברים שלי יש קורקינט / הוברבורד / אופניים חשמליים. לא בא לי להיות האחרון בכיתה שאין לו. תקנו לי גם". בהתחשב בעובדה שאף הורה לא רוצה לאתגר את מצבו החברתי של הילדים שלו, הסיכוי שהילד יקבל את האופניים החשמליים שלו הוא גבוה מאוד. אולם, השאלה החינוכית החשובה ביותר שטרם נשאלה היא: באילו כלים אנחנו מציידים את הנוער בכדי להתמודד עם אותם לחצים חברתיים. וזה לא משנה לצורך העניין אם מדובר בקורקינט, טיול מטורף לחו"ל או כל טרנד אחר שמציף את הנוער וגורם לכל השאר ליישר קו בהתאם ל'אפקט העדר'.
אז מה לעשות אם הילד ניגש ומבקש לקנות לו חפץ כלשהו רק בגלל שככה יש לכולם? אפשרות אחת היא פשוט לתת לו את מה שהוא רוצה, עד שהוא כמובן יגיע שוב עם הטרנד הבא, אולם האפשרות השנייה היא מעניינת יותר. יש לנו כאן הזמנה לשיחה חשובה ביותר, שאמורה להקנות לילד כלים אמיתיים לחיים ולהסביר לו מה בעצם ההבדל בין כרישים לבנים לבין להקות של דגים ומדוע החיים מזמנים לנו מגוון מצבים יומיומיים, שבהם אנחנו צריכים להחליט האם ליישר קו וללכת לכיוון מסוים רק כי כולם הולכים או שנוכל לראות בטרנד הזה הזדמנות נהדרת לעבוד על האישיות העצמאית שלנו וללכת עם הקול הפנימי שלנו ועם מה שאנחנו באמת רוצים ומאמינים בו.
אל תזלזלו באינטליגנציה ובאישיות של הילדים שלכם. אם תשקיעו בשיחה הזו מספיק משאבים וזמן, עם סיפורים ודוגמאות מהחיים על מנהיגים ואנשים ששחו כנגד הזרם, אתם יותר מתופתעו לגלות עד כמה הילדים שלכם יתחברו לרעיון הגדול של מימוש הייחודיות והעצמאות המחשבתית שלהם.
הטור מוקדש לעילוי נשמתו של ארי נשר ז"ל.
נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.
