איך עוברים תהליך גמילה ממסכים כשהם נמצאים בכל מקום 24/7?
אפאטיות, חרדות, חוסר תפקוד. השפעות ההתמכרות של ילדים למסכים יכולות להיות קיצוניות והרסניות, אבל איך נגמלים ממשהו שנמצא בכל מקום? כתבה שניה בסדרה
"הגיע אלי נער בן 15 שהפסיק לגדול, כי גלש עד שעות הלילה המאוחרות ופספס את מועד הפרשת הורמון הגדילה. פגשתי גם ילדה מהצפון שעברה משבר ומצאה מפלט במסכים ולבסוף נזקקה לשנתיים של שיקום ארוך בתנאי פנימייה וגם נער מוצלח בן 16 שהצבא סרב לגייס, אשר כיום בגיל 21, נמצא רוב הזמן בחדרו, תלוי בהוריו ומקבל תמיכה מביטוח לאומי", צור וויש, מטפל בהתמכרויות דיגיטליות אצל ילדים ובני ונוער – מספר על המקרים הקשים שמגיעים אליו. כולם התחילו מגלישה באינטרנט ובטלפון הנייד ומשימוש במשחקי מחשב.
הפרעות אכילה, חרדות ובעיות תפקוד
"מדובר בהתמכרות מאוד מסוכנת ובעלת השלכות הרסניות לא פחות מסמים או מאלכוהול", מסביר וויש. "בנוסף לנזקים לראייה, צבע עור שונה והפחתת מסת שריר, ילדים ובני הנוער המכורים למסכים גם ממעטים להתקלח, לצחצח שיניים (אם בכלל), סובלים מאכילת יתר או תת-תזונה ובמקרים קיצוניים גם מבלים שעות על גבי שעות בחדר מצחין, עם ריח של שתן וזיעה, חרדים לצאת מהבית ולתפקד באופן נורמטיבי".
גם תמיר ליאון - אנתרופולוג יישומי, מזהיר מפני תופעת ההתמכרות, שיכולה להפוך לקיצונית ביותר. "בקיץ האחרון פורסמה כתבה בעיתון ניו יורק טיימס", הוא מספר. "בה דווח על אמא שנכנסה לחדרו של בנה ומצאה אותו במצב קטטוני (הקפאה), כשמולו הטאבלט עם משחק המיינקראפט. אחרי ניסיונות שונים, היא נאלצה לקחת אותו לבית חולים, שם טופל עד שחזר להכרה וקיבל המשך טיפול גמילה ושיקום. גם בכתבה זו דובר על כך שהשפעת משחקי המחשב והאינטרנט על מוחו של האדם זהה לזו של קראק – הסם המסוכן ביותר".
השיח והמחלוקת בנושא השימוש במסכים הולך וגובר. פרק בסדרה 'סופר נני' ששודר השבוע, הוביל לתגובות נסערות לכאן ולכאן: "מכת מדינה", "לא יקרה שום דבר אם הילדים ירבצו קצת מול הטלוויזיה", "המסכים הפכו להיות הבייביסיטר של ההורים,שעסוקים בהישרדות", "אי אפשר להתמכר למסכים" ועוד.
סיפרנו לכם על ההתמכרות הקשה הזו בכתבה הקודמת בסדרה ודיברנו שם על דרכים שיעזרו לכם להבין האם הילד שלכם מכור למסכים ואיך כדאי להתייחס לכך. הפעם נספר על המקרים הקיצוניים שמגיעים לטיפול ועל הקושי להיגמל ממשהו שנמצא בכל מקום. "מושא ההתמכרות נמצא בסביבתנו 24/7 ולכן, תהליך הגמילה מהווה אתגר מאוד מורכב", מספר וויש. "גם העובדה כי ההורים עצמם גולשים שעות נוספות ולא תמיד משמשים דוגמא אישית טובה, עלולה לגרום להדחקה של נושא ההתמכרות ולפגיעה בטיפול עצמו. אם לפני מספר שנים הגיל הממוצע של המטופלים שלי היה 15-18, כיום הגיל הממוצע עומד על גילאי 9-10. מדובר על שינוי גדול ומשמעותי בזמן קצר, הנובע ישירות מהשימוש בטלפון הסלולארי, פלטפורמה ניידת ששינתה את הרגלי השימוש והצריכה".
להרגיש בלי אימוג'י?
אז איך עוזרים לילד שהגיע למצב קשה של התמכרות? "בשלב הראשון, אני מנסה להבין את הילד/ה או הנער/ה היושבים מולי, ללא עמדה שיפוטית" מסביר וויש. "חשוב להכיר את הצורך שהשימוש במסכים משרת ואיזו משמעות זה מייצר: חוסר בביטחון עצמי, הרגשת בדידות, שעמום גדול, אובדן דרך, בלבול ועוד. צריך להבין גם את ההורים, שבאמת לא יודעים מה לעשות וגם את הילד, שאינו מונע מתוך רצון להזיק או להרוס".
וויש מדגיש כי הטיפול לא מתחיל ונגמר בנושא המסכים. "חשוב לזכור כי ההתמכרות למסכים היא כמעט תמיד הסימפטום ולא הבעיה עצמה. ברגע שניתן מענה למקור הבעיה ונציע תחליף, נוכל להתחיל בתהליך של שיקום עד להבראה, גם כאשר מדובר בחזרה לשגרה בסביבה דיגיטלית, הכוללת בתוכה את מושא ההתמכרות. טיפלתי בילד בן 12 מהשפלה, שהוריו התגרשו. הטריגר לבריחה למסכים היה לידתו של אח למחצה מאביו. השינוי בתא המשפחתי גרם לילד טלטלה רגשית. הוא הרגיש שכעת יש לו תחליף והמסכים אפשרו לו לברוח ולשכוח. מעבר דירה, גירושים, מחלת בן משפחה קרוב וסיטואציות דומות אחרות, יכולות לעודד תהליך של התמכרות למסכים שנמצאים במרחק נגיעה ובכל מקום.
"בשלב השני חשוב לחזק את המטופל, שבנוסף למצבו, נמצא גם באינטראקציה של תוכחה וקונפליקטים עם הוריו. חשוב להזכיר לילד מהן נקודות החוזקה שלו ולחבר אותו למשאבים שלו. בשלב הבא, אנסה ליצור אצלו מוטיבציה פנימית שתוביל גם להתחייבות. השיחה איתו מציפה את המחיר שהוא משלם כאשר הוא נמצא רוב שעות היום מול המסך. לאחר שהמטופל מחויב לתהליך, נגבש אלטרנטיבות לשימוש במסכים ונייצר מציאות חדשה ומאוזנת. אין כוונה להפסיק לגמרי את השימוש באלמנטים מעולם הדיגיטל, המהווים חלק מבורך מחיינו ויכולים גם לשרת אותנו נאמנה, אלא ליצור איזון ושימוש מוגבל.
"חשוב לזכור, בנוסף, כי ילדים ובני נוער אשר בילו שנים מול המסך, עלולים לאבד גם מיומנויות חברתיות בסיסיות: כיצד לקיים שיחת חולין, הבנת שפת הגוף של הסביבה, שמירה על מערכות יחסים וחברויות, היכולת לדחות סיפוקים ועוד. חשוב לתת מענה גם לנושא הזה, במסגרת טיפול פרטני או קבוצתי".
אז איך נגמלים ממשהו שנמצא בכל מקום?
למרות חשיבות הטיפול במצבים קיצוניים, לא תמיד צריך לרוץ לטיפול. לפעמים כמה כלים פשוטים בבית יכולים לעזור לילד לא להגיע להתמכרות חמורה. הנה כמה עצות של תמיר ליאון - אנתרופולוג יישומי:
- חשוב לאמן את הילד כיצד ליצור תקשורת בינאישית, ללא תיווך מסכים, במטרה לבסס שיגרה הכוללת זמן מסך מוגבל. החינוך הבלתי פורמאלי, כגון: תנועות הנוער, הפעילות במתנ"סים ובמרכזים הקהילתיים ופעילות ספורטיבית, כמו ג'ודו וטניס, מאפשרים פעילות בקבוצה ואימון במיומנויות חברתיות הנשחקות במהלך הגלישה או השימוש במשחקי מחשב.
- שינה רצופה של 8 שעות בלילה יכולה למנוע התנהגות ממכרת ומשפיעה לחיוב על היכולת לדחות סיפוקים ועל רמת העצבים.
- חשוב לאכול ארוחת בוקר בריאה ומזינה ולהימנע מאכילת לילה ומממתקים. השכילו לבנות אינטראקציה גם בבית. הקפידו לקיים ארוחות משפחתיות ללא המסכים, תוך יצירת תרבות דיבור, שיח נעים והקשבה.
- ילד הולך לבית הספר ללא טלפון נייד! רוצים להיות איתו בקשר? ציידו אותו בטלפון זול עם פונקציה לשיחות נכנסות או יוצאות בלבד.
- הגדירו זמן מסך - הדבר יכול למנוע עימותים וגם לעזור לילד, שעלול לאבד תחושה של זמן מול הטלוויזיה או המחשב.
- הכריזו על יום ללא מסכים ונסו למלא את הריק שנוצר בפעילויות משפחתיות, חברתיות ואישיות, שאינן כוללות צפייה בטלוויזיה, שימוש במחשב, גלישה או שימוש בנייד. זכרו כי ההורה אינו ילד ולכן, אינכם חייבים להשתתף בחגיגה.
- חשוב שתתנו דוגמא אישית ותניחו את הנייד בצד כאשר אתם נמצאים ליד הילדים.
- גם אם יהיו מריבות והתקפי זעם, שלעתים מלווים תהליך של גמילה, השליטה תתחיל לחזור לידכם וגם תמנעו מצב הרבה יותר מורכב ומסוכן בעתיד.
