לד"ר מירב בר שמעון לא הייתה לכאורה שום סיבה להתלונן: היה לה תפקיד יוקרתי בתחום של פיתוח תרופות נגד סרטן, היא ניהלה צוותים, פרסמה מאמרים בכתבי עת בינלאומיים וזכתה להערכה רבה. ואף על פי כן, לפני שלוש שנים החליטה לעצור הכל ולעשות שינוי; אחרת, חששה, תחלה בסרטן בעצמה - והיא ממש לא מגזימה, לטענתה. "כשאדם נמצא במקום שלא טוב לו בו, יש לו סיכוי לקבל סרטן ולסבול מבעיות לחץ דם", היא אומרת. "אני כל השנים הייתי בלחץ מטורף, וכל הזמן הייתי חולה. ביום שהגשתי את מכתב ההתפטרות, הכל נפסק".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- צביקה פיק זכה לתערוכה משלו, והמעריץ לירון לב מיהר לבדוק אותה
אבל לא היה זה רק הלחץ ששבר אותה. עשרות שנים היא עסקה בתרופות, אבל בחייה הפרטיים השתדלה להשתמש בהן כמה שפחות. ד"ר בר שמעון ראתה את ההשקעה האדירה בפיתוח של תרופות מאריכות חיים לחולים סופניים, ולא התחברה למה שנראה לה כהארכת הסבל. "פיתוח תרופות הוא שליחות, אבל עדיף להשקיע את המשאבים במניעת המחלות", היא אומרת. "ראיתי מספיק אנשים שדעכו מסרטן, הוציאו הון על תרופות, ובשביל מה? לשרוד עוד כמה שבועות במצב קשה? אני מעדיפה לעזור להם לפני המחלה. היום כולם מבינים ששינוי באורח החיים משפיע יותר מכל פריצת דרך רפואית".
בר שמעון החליטה לשנות, וכיום היא עצמאית שנותנת הרצאות ומנחה קבוצות במספר נושאים, בהם הובלה של תהליכי שינוי, חקר המוח, יעילות בעבודה, ניהול הרגלים, מיומנויות ניהול ליזמים ולעסקים קטנים ועוד. חייה לא נעשו קלים יותר, אבל היא מאושרת, לדבריה. "אני חוזרת הביתה ב'היי'. לאנשים תמיד יש התנגדות לשינוי, אבל אני חושבת שאנחנו ראויים לחיים טובים יותר. אנשים ניגשים אליי אחרי סדנאות ואומרים שהערתי בהם חלום רדום, שגם הם עברו שינוי בחייהם, וזה ממלא אותי אושר רב".
להתיידד עם המוח
ד"ר בר שמעון (52), נשואה ואם לשניים, תושבת גדרה, היא בעלת תואר ראשון בכימיה ותואר שני בביופיזיקה מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שם גם הכירה את בעלה, דודי, שלמד הנדסת מכונות. דוקטורט בביוכימיה ופוסט דוקטורט במבני חלבונים עשתה במכון ויצמן. הייתה לה אפשרות לפתח קריירה אקדמית, אבל היא בחרה לצאת לשוק.
"אני אדם מעשי עם רגליים על הקרקע, ולכן תמיד חיפשתי מחקרים שיובילו לתרופות ולפתרונות, לא מודלים תיאורטיים", היא אומרת. "הבעיה היא שפיתוח תרופה לוקח בין 12 ל-14 שנים, ורק מעטות מגיעות לשוק. יש עשרות פרויקטים, שרבים מהם נסגרים, לפעמים ברגע האחרון, ואחרי שהושקעו בהם מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה".
במהלך שנות עבודתה ניהלה במשך ארבע שנים יחידת מחקר במכון הוולקני, ולאחר מכן עבדה שמונה שנים בחברת תרופות כמנהלת יחידה אנליטית. "עבדתי בחברה מאוד טובה ולא יכולתי לאחל לעצמי תפקיד טוב יותר. הרציתי בכנסים בארץ ובחו"ל, יצרתי שיתופי פעולה עם האקדמיה והתעשייה וכתבתי מאמרים. העריכו אותי, אבל הייתי בכלוב של זהב, ובשנתיים האחרונות הרגשתי ריקנות ושאין לי שמחה בלב. חשבתי שזה קשור לגיל המעבר ולהורמונים שמשפיעים על מצב הרוח. ניסיתי שינוי תזונה, סדנאות העצמה, אבל זה לא פתר את הבעיה. סבלתי מדלקות ריאות ומברונכיט; כל הזמן הייתי על אנטיביוטיקה, ומאוד מבולבלת, ואז הגעתי לקורס הכוון תעסוקתי בעמותת נט"ע – המרכז לפיתוח קריירה - ושם עשו לי סדר בראש. הבנתי שאני צריכה ללכת לתחום של ייעוץ והדרכה, והחלטתי לעזוב".
איך הגיבו בעבודה?
"אנשים היו בשוק. המשרה נשארה ריקה במשך שנה שלמה כי כולם היו בטוחים שאחזור. המנהל שלי הציע לי חופשה ללא תשלום לשנה, אבל אני הגעתי לשיחה איתו מאוד שלמה, ומאז לא התחרטתי אפילו יום אחד".
השאלה העיקרית שאיתה התמודדה הייתה איך לשנות כיוון בלי לוותר על הידע שצברה במהלך השנים. "חשבתי שלא ייתכן שאחרי שלמדתי כל כך הרבה שנים, אזרוק את הידע שלי לפח. שאלתי את עצמי איך אני יכולה להביא את שנות המדע לידי ביטוי, והתחלתי ללמוד על חקר המוח. אמנם, מעולם לא עסקתי בתחום, אבל יש לי יכולת לקרוא מחקרים אקדמיים ולהעביר את תוכנם לאנשים בגובה העיניים".
למה דווקא חקר המוח?
"המוח הוא כמו פלסטלינה, ואם מבינים איך הוא עובד, אפשר לעשות בו מה שרוצים: לשנות הרגלים, לצאת מהתמכרויות, להוריד חרדות ולחץ. הכל נמצא בראש שלנו – המחשבות, הפעולות והרגשות. במקום להילחם בו, אפשר להתיידד איתו. זה תחום מרתק, ואני מביאה כלים מעשיים שפיתחתי ומסבירה הכל בגובה העיניים".
תני דוגמה.
"יש מודל ידוע שמסביר שהתמכרות או הרגל מקורם במנגנון במוח שעובד כלולאה. כשאנשים מבינים את המודל ומזהים את הלולאה, הם יכולים לשבור אותה ולעשות שינוי. יש גם מחקרים חדשים שמראים שהדרך שבה המוח שלנו מתרגם לחץ, מביא לנזק בריאותי, וששינוי חשיבה משפיע על הפרשת ההורמונים בגוף. מכל זה אפשר להסיק מסקנות חשובות וליישם אותן".
לא לתת לפחד לנהל אותנו
בהרצאות שהיא מעבירה, המילה "שינוי" מופיעה לעיתים תכופות, אבל ד"ר בר שמעון אינה מתעלמת מהמחירים שזה עלול לגבות. היא עצמה שילמה מחיר לא קל כשנפרדה מסטטוס של שכירה בעלת תנאים טובים ונעשתה עצמאית.
"זה מצריך סוויץ' משמעותי בחשיבה, וגם מבחינה רגשית", היא מודה. "יש חוסר ודאות ותקופות שאין עבודה, אבל זאת פריבילגיה לנהל את עצמך. כשהייתי שכירה, היו מכתיבים לי את הזמן. ישבתי שעות בישיבות חסרות תכלית, וזה הטריף אותי".
איך השפיע השינוי על הבית והמשפחה?
"הייתה תקופה של צמצום. בעיקר ויתרנו על מותרות כמו נסיעות לחו"ל. למזלי, בעלי שכיר, וקיבלתי ממנו ומהילדים תמיכה אדירה. מה שעשיתי היה גם מסר עבורם, שאמר שהפחד לא צריך לנהל אותנו. היום אני מרוויחה הרבה פחות כסף, אבל הרווחתי שמחת חיים. יש לי סיפוק אדיר ויותר זמן להיות עם הילדים, עם הוריי, ואפילו לישון בצהריים".
______________________________________________________
"תעלי לארץ", ביקשה סבתה, והכנרת הבינלאומית היפהפייה נחתה בקיבוץ בנגב. הקליקו על התמונה:
