למי צלצלו הפעמונים של ג'ון דאן, ואיך הם השפיעו על מטאליקה

    טקסט קצר שכתב כומר אנגלי במאה ה-17 בעקבות מותו האכזרי של אחיו, נעשה שיר מפורסם שהיווה השראה ליצירות רבות אחרות, בהן ספר, נאום ולהיטי רוק

    עופרה עופר אורןפורסם: 07.05.17 04:20
    ג'ון דאן. אילו האפיפיור היה מאפשר להנרי השמיני לבטל את נישואיו, שירו לא היה נכתב (ציור: rex/asap creative)
    ג'ון דאן. אילו האפיפיור היה מאפשר להנרי השמיני לבטל את נישואיו, שירו לא היה נכתב (ציור: rex/asap creative)

    הנרי השמיני, שהיה מלך אנגליה בעשורים הראשונים של המאה ה-16, התאהב בצעירה יפהפייה, אן בוליין, שבניגוד לשאר נשות החצר, לא הסכימה להתמסר לו ולהיות אחת מפילגשיו. כדי שיוכל לשאת אותה לאישה, החליט המלך לבטל את נישואיו לאשתו הראשונה, קתרין מארגון. הוא עשה זאת לא רק כדי להשביע את תשוקותיו, אלא גם כדי שאהובתו תלד לו בן יורש. לצערו, האפיפיור לא נעתר לבקשתו לבטל את הנישואים, ובתגובה החליט המלך לנתק את ארצו מהכנסייה הקתולית והקים זרם חדש בנצרות – האנגליקני.

     

    בוליין, כמו גם ארבע הנשים הנוספות שנשא המלך אחרי שמאס בה והוציא אותה להורג, לא הצליחה ללדת לו בן שימלוך אחריו. בתם המשותפת, אליזבת, היא זו שירשה מאביה את הכתר, ואחרי שעלתה לשלטון, הוציאה אל מחוץ לחוק את המתנגדים לכנסייה האנגליקנית. אחד הקורבנות לצווים החדשים היה צעיר בשם הנרי דאן, שהואשם בכך שהסתיר בביתו כומר קתולי. בעקבות עינויים שעבר, הסגיר את בן חסותו. הכומר הוצא להורג בעינויים קשים ביותר, והנרי דאן נכנס לכלא ומת שם ממחלה.

     

    ג'ון, אחיו של הנרי, היה אז בן 21. האחים דאן נולדו אמנם למשפחה קתולית, אבל מותו של הנרי ערער את האמונה הדתית של ג'ון. במהלך השנים הוא התרחק בהדרגה מהכנסייה שאליה השתייכה משפחתו, וכשמלאו לו 40, החל לפרסם מאמרים בגנותה. בתחילה סירב להישבע אמונים לכנסייה האנגליקנית, אבל אחרי לחץ עז מצד המלך ג'יימס (יורשה של אליזבת), הצטרף אליה ואף התמנה לכומר. קטע מתוך כתביו נהפך לאחד השירים הנודעים ביותר בשפה האנגלית, ושורות מתוכו צוטטו בשמות של יצירות נודעות לא פחות. השיר נקרא "למי צלצלו הפעמונים" (כאן בתרגומי):

     

    אישׁ אֵינֶנּוּ אִי,

    כֹּל כֻּלּוּ לְבַדּוֹ,

    כֹּל אָדָם הוּא חֶלְקַת יַבֶּשֶׁת

    חֵלֶק מֵעִקָּר.

    אִם רֶגֶב נִשְׁטָף אֶל הַיָּם,

    אֵירוֹפָּה מִתְמָעֶטֶת,

    כְּמוֹ הָיָה זֶה צוּק,

    כְּמוֹ אֲחוּזָה שֶׁל רֵעֲךָ,

    אוֹ גַּם שֶׁלְּךָ. כֹּל מָוֶת שֶׁל אָדָם מַפְחִית אוֹתִי,

    שֶׁכֵּן חֶלְקִי בָּאֱנוֹשׁוּת,

    לָכֵן לְעוֹלָם אַל תִּשְׁאַל – לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים.

    לְךָ הֵם צִלְצְלוּ.

     

    הקשיבו לשיר באנגלית:

     

     

     

    צפו באלטון ג'ון מנסה להלחין את השיר:

     

     

    כולנו קשורים זה בזה

     

    כפי שאפשר לראות, השיר אינו מחורז, ואין בו קצב סדור, בניגוד לקונוונציה השירית שהייתה נהוגה במאה ה-17, כשהשורות הללו נכתבו. למעשה, הוא כלל לא נועד להיות שיר: זוהי מובאה מתוך חיבור בשם "הרהורים", שכותרתו היא "הפעמון המצלצל חרש למען אדם אחר אומר לי: נגזר עליך למות".

     

    ג'ון דאן נוגע בקרבה ההדוקה שיש בעיניו בין אדם לזולתו, ולא רק בין בני אדם: הכל קשור, עד כדי כך שאפילו רגב אחד של אדמה שנופל לים מקטין את גודלה של יבשת שלמה; קל וחומר, אדם שהולך לעולמו. לפיכך, צלצול פעמוני הכנסייה המכריז על מותו של אדם אחד אינו נוגע רק בו, שהרי כולנו קשורים זה בזה.

     

    רעיון דומה מובע בשיר "רקמה אנושית אחת", שמוטי המר כתב והלחין, וחוה אלברשטיין מיטיבה לבצע:

     

    כשאמות, משהו ממני, משהו ממני

    ימות בך, ימות בך.

     

    כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי

    ימות איתך, ימות איתך.

     

    כי כולנו, כן כולנו

    כולנו רקמה אנושית אחת חיה

    ואם אחד מאיתנו

    הולך מעימנו

    משהו מת בנו -

    ומשהו, נשאר איתו

     

    אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע

    את האיבה, אם רק נדע.

     

    אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו,

    על אף עלבוננו, לומר סליחה.

    אם נדע להתחיל מהתחלה.

     

    כי כולנו...

     

     

    מעבר לאמירה כי "כולנו רקמה אנושית אחת", כלומר – קשורים זה בזה - מספר לנו שירו של דאן דבר נוסף: הגורל של כולנו זהה. גם אם הפעמון מצלצל לאדם אחר, אל לנו למהר ולשמוח או לחוש הקלה: הרי במוקדם או במאוחר נימצא באותו מקום. האמירה הזאת, "אַל תִּשְׁאַל – לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים/ לְךָ הֵם צִלְצְלוּ", דומה לתנועת אצבע מתרה, והיא מלווה, כך נדמה, במעין חיוך אירוני ומפחיד: אל לנו "להתנשא" מעל המתים, לשכנע את עצמנו שגורלנו טוב משלהם, או שאנחנו חסינים.

     

    את השאלה הרטורית "למי צלצלו הפעמונים?" אימץ הסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי ככותרת לרומן שראה אור ב-1940 ושעלילתו מתרחשת בימי מלחמת האזרחים בספרד. בבחירת הכותרת ביקש המינגוויי לומר לקוראיו כי המלחמה אינה חשובה רק לספרדים, אלא צריכה לעניין את העולם כולו. אותן מילים מופיעות גם במספר שירים, בהם של מטאליקה והבי ג'יז. גם השורה "איש איננו אי" העניקה השראה ליצירות רבות, בהן סרט קולנוע ושירים. מרטין לותר קינג ציטט את המילים הללו באחד מנאומיו.

     

    הקשיבו לשיר של מטאליקה:

     

     

    ושל הבי ג'יז:

     

     

    ייתכן מאוד שאילו שיתף האפיפיור פעולה עם הנרי השמיני, אילו איפשר לו לבטל כחוק את נישואיו לקתרין מארגון - אנגליה לא הייתה נפרדת מהכנסייה הקתולית, הנרי דאן לא היה מקריב את חייו למען אותו כומר, ואחיו ג'ון לא היה כותב את הרהורי הדת שנהפכו לשיר מוכר כל כך.

    ____________________________________________________

     

    מיהו המשורר המפורסם ששירו הזניק את הקריירה של צביקה פיק? הקליקו על התמונה:

     

    "המבקרים לא הבינו מה זה 'הוא הזמין אותה לגלידה'". הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)
    "המבקרים לא הבינו מה זה 'הוא הזמין אותה לגלידה'". הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים