הילד שפחד לשחק כדורגל נעשה מאמן איגרוף שמלמד ילדים לא לפחד

הכל התחיל בגלל פחד: פחד של ילד שגדל בשכונת מצוקה, שפוחד לעלות לאוטובוס שהסיע אותו לבית הספר, שחושש לצאת לשחק כדורגל בשכונה. "אבא שלי ראה את זה", מספר יוסי שוקרון, "והחליט לשלוח אותי לחוגי ג'ודו וקראטה כדי שאקבל קצת ביטחון עצמי".

עוד בערוץ אנשים:

• קארין ארד חושבת שדיכאון זה טוב
• שי וקסמן מספר על המהפך שעשה אחרי שהרגיש "שמן, מכוער וטיפש"
• מיכל בן ארי-מנור ממליצה על אתרי תיירות שמחוץ למסלולים הרגילים
  

זה קרה כשהוא היה בן תשע, בדיוק לפני 40 שנה. בשנים שחלפו מאז, לא רק שהוא קיבל ביטחון עצמי וחדל לפחד מבריונים בשכונה, אלא שהוא היה לאחד הספורטאים הבולטים שעוסקים בארץ באמנויות לחימה, כשהמומחיות העיקרית שלו היא איגרוף תאילנדי – ענף שנולד בדרום מזרח אסיה בסוף המאה ה-18 ושנחשף בפני שוקרון יותר מ-200 שנה לאחר מכן, בלוס אנג'לס.

מאז נעשה שוקרון מורה מוסמך לאיגרוף תאילנדי והמפיץ העיקרי שלו בישראל, ולאחרונה הוא מוסיף לפעילויות שלו הרצאות בפני ילדים ובני נוער שמדגישות את היכולת של הספורט לחיזוק הביטחון העצמי ולמניעת מקרי אלימות. "אני מסביר לילדים איך לצאת ממצבים של היתקלות פנים אל פנים ברחוב, איך בן אדם יכול להגן על עצמו", אומר שוקרון. "הם מקבלים כלים חשובים ובסיסיים, כולל אימון אחד שחושף אותם לאיגרוף התאילנדי".

הגביעים של שוקרון. "הענף צמח ונכנס לתודעה"(צילום: אלון פרס)

אנרגטי, מרתק, כריזמטי

שוקרון (49) נולד וגדל ברחובות, שם הוא גר גם כיום עם אשתו שרית וששת ילדיהם. בילדותו, הוא מספר, העריץ אייקונים כמו ברוס לי וז'אן-קלוד ואן-דאם, שמילאו את עולמו מאז שנחשף לקראטה והתאהב בתחום. "אהבתי לצפות בסרטים שלהם", הוא אומר, "סרטים של אמנויות לחימה עם טעם של פעם". אבל הוא לא הסתפק בצפייה בסרטים אלא גם עבר אימונים מפרכים. לקראת גיוסו לצה"ל פגש מאמן קראטה אמריקאי שביקר בארץ; השניים התאמנו יחד והתיידדו, והאמריקאי הציע לו להצטרף אליו לאימונים בלוס אנג'לס אחרי שישתחרר מהצבא. "הוא סיפר לי על הרמה הגבוהה של הקראטה בארצות הברית ועל הפוטנציאל שם", נזכר שוקרון, "וכמובן שהסכמתי".

בתום שירותו הצבאי כמכונאי מסוקים וכמדריך קרב מגע, עבד תקופה קצרה כסניטר בבית חולים ואחר כך המריא לארצות הברית. "ההורים שלי קיבלו את זה קשה והיו מודאגים, אבל כמה חודשים אחרי שנסעתי, פרצה מלחמת המפרץ, ויצא שאני זה שדאגתי להם, ולא להפך".

אחרי מספר חודשי אימוני קראטה בלוס אנג'לס הרגיש שחסר לו משהו. "רציתי משהו חדש, מעבר לקראטה. משהו יותר אנרגטי, מרתק, כריזמטי". הוא החל לחפש אמנויות לחימה שלא הכיר בארץ, והופתע לגלות עד כמה המבחר הוא גדול. "בלוס אנג'לס יש מועדונים של אמנויות לחימה כמעט בכל פינה, כמו פיצריות. יש אמנויות לחימה יפניות, קוריאניות, סיניות, תאילנדיות, אפריקאיות. יש אפילו אמנות לחימה תימנית". לאחר ביקורים במועדונים רבים וצפייה באמנויות לחימה מסוגים שונים הגיע למועדון בשם "מואי-תאי אקדמי", ושם מצא את מבוקשו. "זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באיגרוף התאילנדי. שאלתי את אחד המתאמנים: 'מה עושים כאן?' והוא ענה לי: 'הכל - מרפקים, אגרופים, ברכיים, רגליים. אתה לומד לשלוט בכל הגוף'".

ככה זה נראה:

האיגרוף התאילנדי החל להתבסס ב-1767, כשמלך תאילנד ניצח בקרבות קשים את נסיך בורמה באמצעות סגנון לחימה מיוחד משלו. עד מהרה תפס הסגנון שלו תאוצה וזכה לכינוי "איגרוף תאילנדי" - או בשפה התאית, "מואי-תאי", כשם המועדון בלוס אנג'לס שאליו נקלע המתאגרף הישראלי בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת.

"לכל אמנות לחימה יש חוקים משלה", מסביר שוקרון. "בחלקן אסור לפגוע באזורים מסוימים של הגוף. בטאקוונדו, למשל, אסור לאגרף עם הידיים, אלא רק עם הרגליים. באיגרוף תאילנדי עובדים עם כל הגוף, כך שזה אפקטיבי במיוחד, והרגשתי שזה סוגר לי מעגל עם הילד הפחדן שהייתי".

ארבע שנים הוא חי בלוס אנג'לס. כדי לממן את עצמו, נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות. "הגעתי לשם עם תקציב מוגבל מאוד, אז עבדתי בשיפוצים, במסעדה; לפעמים גם ניקיתי את מועדון האגרוף כדי שהמאמן יוותר לי על התשלום החודשי". באזור מגוריו, חצי שעת נסיעה ממועדון האגרוף, חיו יהודים וישראלים רבים, "אז הרווחתי קצת חיי חברה".

שוקרון מקבל את תעודת ההסמכה בלוס אנג'לס. "הרגשתי שזה סוגר לי מעגל"(צילום: אלבום פרטי)

מדליות זה לא הכל

לאחר שהוסמך כמאמן איגרוף תאילנדי וקיבל תעודה, החליט לחזור לארץ והתחיל להפיץ כאן את מה שלמד באמריקה. בתוך זמן קצר העביר שיעור ראשון, שבו השתתפו עשרה תלמידים בלבד. "בתקופה ההיא לא היו בארץ אימונים של איגרוף תאילנדי מסורתי. בהתחלה גם לא היה מקום לאימונים, אז התלמידים הראשונים שלי התאמנו באמצע מסלול ריצה, בחוץ".

תוך זמן קצר קיבל אולם מסודר ממחלקת הספורט של עיריית רחובות, ובשלב הבא פתח את המועדון הראשון לאיגרוף תאילנדי בתיכון דה-שליט בעיר. בהמשך עבר קורס מאמנים במכון וינגייט, השתלם בניהול חדרי כושר ומועדוני ספורט ופתח את העמותה לאיגרוף תאילנדי בישראל. שוקרון גם הקים יחד עם מכון וינגייט מסלול להכשרת מדריכים ושופטים, "וכתוצאה מזה נפתחו מועדונים נוספים בארץ, אורגנו תחרויות ארציות והענף צמח ונכנס לתודעה הישראלית".

היום, אחרי יותר מ-25 שנה בתחום, חשוב לו להדגיש באוזני תלמידיו הצעירים שמדליות זה לא הכל. "אפשר גם לעסוק בתחום הזה בצורה לא מקצוענית: לקיים חיי שגרה ולהתאמן רק כמה שעות בשבוע. כל מה שהתלמידים לומדים כאן יעזור להם לקראת הגיוס לצה"ל ובחיים בכלל. האיגרוף ייתן להם כלים להגנה עצמית, ביטחון עצמי, כושר גופני וכמובן עיצוב וחיטוב של הגוף".

רוב תלמידיו צעירים, בני שבע עד 18, בנים ובנות. חלקם חוזרים להתאמן אחרי הצבא. "יש כאלה שחוזרים כשהם כבר נשואים: הם משאירים את הילדים בבית, מביאים את הכפפות הישנות, פורקים קצת אנרגיות ושומרים על כושר".

לצד ההרצאות שהחל לתת לאחרונה, שוקרון שם דגש מיוחד על טיפוח ילדים ובני נוער ממשפחות מצוקה. "הילדים האלה מרגישים שהמועדון הוא כמו בית שני בשבילם: במקום להסתובב בשכונות, הם מתאמנים ומשתתפים בתחרויות. הם רואים באיגרוף התאילנדי אתגר וכיוון שאפשר להתפתח בו".

_______________________________________________________

איך הפכה תלמידת האולפנה נילי בלאק לאלופת עולם בקיקבוקס? הקליקו על התמונה:

"אם יש קרב בשבת, אני אעלה, ואין עם זה בעיה מבחינתי". הקליקו על התמונה (צילום: אוריה תדמור)