לפני חודשיים עלתה נילי בלאק (20) לזירת קרב הגמר באליפות העולם בקיקבוקס, שהתקיימה בעיר בלגרד שבסרביה, ולגופה גופייה עם סמל של סופרמן. כעבור מספר דקות היא כבר הביסה את היריבה הקרואטית מריה מלניקה והפכה לאלופת העולם בקטגוריית 60 ק"ג.
"האמת שהרגשתי שניצחתי כבר בשלב חצי הגמר את אליפות העולם", אומרת בלאק. "זה היה הקרב הכי קשה שלי. עליתי בפעם הרביעית בחיי מול הלנה מורטובה מבלארוס, שזכתה שש פעמים באליפות העולם. הגיע הזמן שמישהי אחרת תיקח ממנה את הכתר, לא? אחרי שניצחתי אותה כל השאר היה פיס אוף קייק ובאתי יותר בטוחה בעצמי. כשהייתי חיילת היו מי שזלזלו בהקלות שניתנו לי כספורטאית מצטיינת, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שיום אחד הם ישמעו ממני בחדשות. והנה כעבור מספר חודשים הבאתי את ההישג הזה".
>> בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
וזה בהחלט הישג משמעותי בקריירה שלה שהתחילה לפני 10 שנים. בלאק שנולדה בבולטימור, ארצות הברית, היא שלישית מבין שישה אחים. כשהייתה בת שנתיים עלתה עם משפחתה לישראל. הם השתקעו בבית שמש, והיא מעידה על עצמה שהייתה "ילדה טומבוי ומאוד בעניין של ספורט". היא התאמנה בליגות מקומיות של כדורסל, בייסבול, ואהבה בעיקר פוטבול. "ראיתי את העתיד של החיים שלי בפוטבול. התאמנתי ליד גן סאקר בירושלים וזה היה העיסוק העיקרי שלי".
בגיל 10 אימה לקחה אותה לראשונה לאימון אגרוף תאילנדי, שם היא פגשה את מי שהפך למאמנה עד היום, בני קוגן. בגיל 11 התגרשו הוריה, והאימונים עזרו בהתמודדות עם המצב החדש ואף שימשו כמפלט מהבית. "אימנתי את עצמי וראיתי בבנות הבוגרות יותר בחוג מודל לחיקוי. הגעתי בגיל 11 והן כבר היו בתיכון או בשירות לאומי. רציתי להיות כמוהן ולעשות את מה שהן עושות. לאט-לאט הן הפכו למשפחה השנייה שלי, זה היה עולם לברוח אליו מהגירושים. למדתי מהן מה זו בגרות וזה הפך אותי למי שאני. כולן חברות שלי עד היום והן חלק גדול מהחיים שלי".
את מגיעה מבית דתי. איך המשפחה הגיבה לתחביב שפיתחת?
"זו לא הייתה הפתעה. תמיד הייתי אתלטית וכולם קיבלו את זה באהבה. אבי דתי ואימי חזרה בשאלה, אך למרות זאת אין שום הבדל באופן שבו הם מקבלים את העיסוק שלי באגרוף".
מיליון דולר, בייבי
מי שעוד פרגנו לבלאק על התחביב האינטנסיבי היו המורים וחבריה לספסל הלימודים. "היה לי קשה להתרכז בלימודים", היא מספרת. "בכיתה ז' התקבלתי לבית הספר על תנאי: אמרו לי שרק אם אשפר את הציונים ישאירו אותי. כשהתחלתי להשקיע בתחום של הספורט למדתי איך להצליח ולהשקיע והציונים שלי התחילו גם לעלות. כשאתה מתעסק בספורט המנטליות שלך משתנה ואתה חייב להצליח בכל דבר ובכל תחום. ואז המשכתי לאולפנה וגם שם הרגשתי שמאוד פרגנו".
מה חשבו באולפנה על העיסוק באגרוף?
"לא הייתה לנו מגמת ספורט וזה הפריע לי ולעוד חברה שרצתה לשחק כדורסל. המנהלת הסכימה לשלוח את שתינו לתיכון אחר בבית שמש על מנת שנלמד שם במגמת הספורט, ותבין, זה היה תיכון חילוני. זה היה צעד מאוד אמיץ מבחינתה לשלוח אותנו לשם. האינטראקציה הייתה קצת שונה מאשר באולפנה, אבל גם בבני עקיבא יש בנים".
איך את מגדירה עצמך מבחינת אמונתך?
"אני מגדירה את עצמי כדתייה, אבל אני גם מאמינה שכל איש באמונות יחיה. אני מאמינה, שומרת כשרות ושבת ומנסה לשמור על הקשר הזה".
כיצד הספורט משתלב עם אורח החיים הדתי?
"אני כן מסתובבת עם גופיות, אבל אני לא אלך חשופה לגמרי. יש לי גבולות. בגדול אני חושבת שיש הרבה אנשים ששומרים על הצניעות החיצוניות, במקום לשמור על הצניעות הפנימית. אם יש קרב בשבת אני אעלה ואין עם זה בעיה מבחינתי. אני מאמינה שכל אחת מוצאת את הדרך האמונית שלה. כן מאוד חשוב לי לשמור על אווירת שבת, וזה אומר שכמובן שאני אערוך קידוש, ושמעבר לעלייה לקרבות אני אעשה כל שביכולתי כדי לשמור. אם, למשל, יש שקילה באמצעות משקל דיגיטלי, אני אבקש שאחד מחבריי ממדינות אחרות יהיה זה שיעלה אותי על המשקל".
מהי שגרת האימונים שלך?
"אני מתאמנת כל יום, פעמיים ביום, חוץ משבת. משטר האימונים שלי כולל מעבר לאימוני אגרוף גם אימונים טכניים, אימוני כושר, אימוני כוח, ומשקולות. אני מתאמנת גם בירושלים וגם בתל אביב. אני מתמידה כי יש לי מטרה ומשמעת מכל השנים והדברים שעברתי. ויתרתי על כל כך הרבה, אז למה להפסיק עכשיו?"
על מה נאלצת לוותר?
"על חיים חברתיים. כשהחברים יוצאים בימי חמישי אני לא יכולה להצטרף, כי יש לי אימון בשישי בבוקר. חוץ מזה, עברתי פציעות ופיזיותרפיה. אבל כל דרך היא דרך קשה ואתה חייב לעבור קשיים ומכשולים כדי לעמוד ברגע האמת. אני שמחה על ההחלטה שלי לעשות דברים עד הסוף. הגעתי להישג הזה ואני יודעת שאני מסוגלת לעוד הרבה ולהישג יותר גדול. אני גאה לייצג בכבוד את המדינה הפיצית שלנו ושהדגל יעמוד במקום הראשון".
"אני בעד שבנות יצאו מאזור הנוחות"
ביום שלישי הקרוב (29 בדצמבר) תשתתף בלאק בטקס בחירת ספורטאית השנה של ישראל בקטגוריית "ספורטאית בענפים התחרותיים הלא אולימפיים" במסגרת "פרס הספורט הישראלי 2015" של משרד התרבות והספורט ובחסות הטוטו. בטקס שיכלול לראשונה את שלושת גופי הספורט המרכזיים - התאחדות "אילת" לענפי הספורט התחרותיים הלא אולימפיים, הוועד האולימפי והוועד הפראולימפי, תעניק התאחדות "אילת" מלגות ומענקים לעשרות ספורטאים בענפים התחרותיים הלא אולימפיים.
"אני מאוד מתרגשת", היא מודה, "וברור שאני חושבת שמגיע לי לזכות, הייתי מקום ראשון באליפות העולם!".
כיום, הקיקבוקס לא נחשב לענף אולימפי, ולכן התכניות לעתיד של בלאק הם העפלה למשחקי העולם שיתקיימו בפולין בשנת 2017.
איך זה להיות ספורטאי מקצועי בישראל?
יש הרבה נשים בקיקבוקס?
"לא, אבל אני מרגישה שיש יותר היום מאשר בתחילת הדרך שלי. בגיל 14 התחלתי לעלות לקרבות מול בנים כי היה מחסור בנשים. לאנשים יש תפיסה שמכות זה יותר מתאים לבנים, ואני גם מקבלת הרבה הערות כי יש לי גוף שרירי וחטוב. אני לא בודי-בילדרית, אני פשוט מחוטבת. השתתפתי לאחרונה בתכנית 'המהפך' ולקחתי איתי משם טיפים על איך להתלבש עם נגיעה של נשיות. יש גם המון בנות שעושות את זה כספורט אירובי בחדרי כושר מול השק אבל מפחדות לעלות לקרבות. אם אני יכולה לתת מסר לקוראות, אני בעד שכל הבנות שמפחדות יצאו מאזור הנוחות, יעשו מה שהן רוצות בלי לתת דין וחשבון".
קרה לך שאמרת למישהו 'אל תתעסק איתי - אני יודעת קיקבוקס'?
"(צוחקת) אני לא מסוגלת לראות את עצמי אומרת את זה, ולא השתמשתי בקיקבוקס מעבר לספורט. אבל לפעמים כשאנשים סביבי שומעים את העיסוק שלי הם הרבה פעמים 'אהה, טוב, אני לא אתעסק'".
אפשר לשלב לצד האהבה לספורט גם חיי אהבה?
"ויתרתי על הרבה דברים, וגם לזה אין לי לצערי הרבה זמן כרגע. אני כן מחפשת זוגיות ורוצה חיי אהבה, אבל קשה לי מאוד להתחייב לזה".
מה המוטו שמוביל אותך בחיים?
"יש לי מוטו לכל מצב, אבל העיקרי הוא 'דונט וורי - בי האפי'. זה משהו שסבא שלי תמיד אמר לי, ואחרי שהוא נפטר זה נשאר אצלי".
