"נולדתי וגדלתי בבאר שבע, במשפחה דתית. עוד כילדה, כשהייתי משחקת עם החבורה בשכונה, תמיד לקחתי על עצמי את תפקיד הרופא. בגיל 15 כבר סיימתי קורס מגישי עזרה ראשונה והתחלתי להתנדב במד"א. הרגשתי שזה הייעוד שלי. בגיל 18 התגייסתי לשירות לאומי במטה מד"א בתל אביב, ומאז מד"א זה מקום העבודה שלי.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- המיזם החדש והמפתיע באוניברסיטת בן גוריון
-
היזם החברתי שיקבל פרס יוקרתי באו"ם
"במהלך השירות הכרתי את איציק כהן. הוא היה מורה ומחנך, מבוגר ממני ב־14 שנה, שהחליט להתנדב במד"א לאחר שבמשך שנים התמודד עם אמא חולת לב. נוצר בינינו קשר חברי, שהפך לרומנטי. כשהייתי בת 19 התחתנו. מד"א היה חלק בלתי נפרד מחיינו. עברנו להתגורר באלעד ולאחר מכן בגן יבנה, ובשני היישובים איציק היה שותף להקמת תחנה. נולדו לנו שלושה ילדים, וחיינו חיים מלאי עשייה וסיפוק.
"בדצמבר 2006 מצאנו סוף־סוף זמן לחגוג לאיציק יום הולדת 40. יצאנו למסעדה, ובסוף הערב חזרנו הביתה עם הילדים. הבנים היו אז בני שש וארבע וחצי, והקטנה בת שנתיים. הכנתי לה בקבוק, ואיציק אמר שהוא יוצא לבדוק משהו בחצר.
"פתאום שמעתי חרחורים מוזרים מבחוץ. יצאתי עם הקטנה על הידיים שלי, ומצאתי את איציק שוכב על הרצפה. לקח לי כמה שניות להבין. נכנסתי מיד הביתה, חייגתי 101 וביקשתי שישלחו אמבולנס בדחיפות. כשיצאתי חזרה, פעלתי על טייס אוטומטי. אחרי עשר שנים שלא הייתי בשטח, התחלתי לבצע פעולות החייאה. הייתי ממש בדילמה: ידעתי שמכת חשמל חיונית ברגעים קריטיים כאלה, ושלאיציק יש דפיברילטור באוטו, אבל לא ידעתי איפה הוא חנה וחששתי לאבד זמן. בסוף אמרתי לעצמי: רחלי, עיסויים את יודעת לעשות, אז תמשיכי. עברה לי מחשבה שאיציק עובד עליי: הוא נהג להקניט אותי ולהגיד שאני 'מתנדבת ג'ובניקית שלא יוצאת לשטח'. אמרתי, עוד רגע הוא יקום ויגיד שרצה לבחון אם אני זוכרת לבצע החייאה.
"כשהגיע הצוות, הם נכנסו לחצר והיו המומים. אלו היו מתנדבים שאיציק הדריך, חברים שהיו יושבים אצלנו בבית. הם נתנו לו מכת חשמל, וכשהמכשיר חובר הם זיהו שהוא לקה בדום לב. תפסתי את הראש והבנתי שזה אמיתי. בבית החולים נקבע מותו. הפרמדיק יצא אליי ואמר: 'רחלי, אני מצטער. עשינו כל מה שיכולנו'.
"בהתחלה הדחקתי בשביל שאוכל להמשיך לתפקד. מצאתי את עצמי אישה בת 26 עם שלושה ילדים קטנים, ומהר מאוד הבנתי שאין לי ברירה אלא להמשיך לחיות. קיבלתי החלטה שאני קמה מהשבר, שאין מצב שאני נופלת. הבנתי שקיבלתי את איציק כמתנה גדולה. החלטתי שאתחתן שוב, שאהיה מאושרת ושהילדים שלי לא יהיו מסכנים לעולם. ההחלטה הזו כיוונה אותי מאותו רגע.
"נרשמתי לאתר היכרויות לדתיים, אבל אז הבנתי שכדי לפגוש מישהו, אני צריכה באמת להיפרד מאיציק. במשך שנה הבגדים שלו היו תלויים על הקולב, במקלחת ניצבה מברשת השיניים שלו. את לא יכולה לפגוש מישהו אם לא נפרדת.
"יום אחד בחור מהאתר שלח לי סמיילי. קראו לו אהוד, גרוש ואב לשלושה ילדים, והוא היה שנון ומצחיק. התכתבנו, אחר כך עברנו לשיחות טלפון, וכשהגענו לפגישה, הוא מיד מצא חן בעיניי. ב-2008 התחתנו. החלטנו שלמרות המורכבות, מגיע לנו שיהיה לנו טוב. נשארנו בבית שבו גרתי עם איציק, ובנינו עוד קומה כדי שיהיה מקום לכולם. נולדו לנו שני ילדים משותפים. אהוד הוא אהבת חיי.
"כיום אני מגשימה חלום ועוברת קורס פרמדיקים, ובקרוב אחזור לשטח אחרי כמעט 20 שנה. במקביל, אני משמשת מוקדנית יום בשבוע. לא פעם אני מדריכה בטלפון אנשים שהיקרים שלהם זקוקים להחייאה. כשקורה שאישה מבצעת החייאה שלא מצליחה, ומסביב אנשים אומרים 'איזו מסכנה', אני אומרת שזה לא נכון. אני המשכתי להנשים את איציק עד לרגע שפונה לבית החולים. הידיעה הזו, שעשיתי הכל, מילאה אותי בכוח.
השורה התחתונה:
"החלק הכי חשוך הוא ממש לפני בוא השחר. גם אם נראה שהכל רע, צריך להמשיך קדימה".
_______________________________________________________
חניתה בריל התאלמנה, חלתה בסרטן, פוטרה מעבודתה - והמציאה עצמה מחדש. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
