לאן נעלמה קסניה: מדוגמנית ישראלית למלכת הקיטש של ברלין

אחרי שעזבה את הארץ והשאירה מאחור שלל קמפיינים למעצבים ותפקיד בקסטרו, שסטקובסקיה זוכה לשבחים בעולם עם עמוד אינסטגרם שהפך למותג אופנה ואביזרים

איתי יעקב

|

06.02.17 | 10:03

"אני לא מתגעגעת לימי הדוגמנות שלי". קסניה שסטקובסקיה בקמפיין עבר של המעצב יוסף (צילום: דודי חסון)
"אני לא מתגעגעת לימי הדוגמנות שלי". קסניה שסטקובסקיה בקמפיין עבר של המעצב יוסף (צילום: דודי חסון)
"אני כן מתגעגעת לתקופה ההיא, שנות ה-20 שלי בתל אביב, ימים ללא דאגות, וכמובן, גם לאיך שנראיתי לפני עשר שנים". בקטלוג סתיו-חורף 2007-08 של שרה בראון (צילום: עמית ישראלי)
"אני כן מתגעגעת לתקופה ההיא, שנות ה-20 שלי בתל אביב, ימים ללא דאגות, וכמובן, גם לאיך שנראיתי לפני עשר שנים". בקטלוג סתיו-חורף 2007-08 של שרה בראון (צילום: עמית ישראלי)

שעות ארוכות של שיטוטים באתר eBay הגרמני הובילו את המעצבת והדוגמנית לשעבר קסניה שסטקובסקיה, 38, להקים לפני כשנה וחצי את עמוד האינסטגרם Decor Hardcore, המציע דימויים של חללים ואובייקטים אשר אפשר בקלות לתייג תחת ההגדרות קיטש, טעם רע, או בקיצור: כל מה שאינו איקאה. עם כתבות מפרגנות במגזינים כמו Zeit, Purple ו-Another Magazine, עמוד האינסטגרם שאחריו עוקבים כ-40 אלף איש, ובהם לא מעט אנשי אופנה, הופך בימים אלו למותג חולצות ואביזרים עם הדפסים שיוצרת ואוספת שסטקובסקיה. הפריטים נמכרים כעת אונליין, ובקרוב יגיעו לבוטיקים ברחבי אירופה. "אנחנו במשא ומתן מתקדם עם קולט בפריז", היא מגלה.

 

"אני לא חושבת שהטעם שלי בהכרח פוסט-סובייטי או מבוסס על המקום שבו גדלתי". שסטקובסקיה כיום, עם פריטי המותג שלה (צילום: דודי חסון)
    "אני לא חושבת שהטעם שלי בהכרח פוסט-סובייטי או מבוסס על המקום שבו גדלתי". שסטקובסקיה כיום, עם פריטי המותג שלה(צילום: דודי חסון)

     

    האסתטיקה הצבעונית והלא קונבנציונלית שמציע דקור הארדקור משלבת תמונות של חפצים שמוצעים למכירה באתרי יד שנייה, לצד תמונות של גולשים שנשלחו אל העמוד. המגוון רחב: צילום של כנסיית Tandinchurch מווייטנאם הצבועה בוורוד, מיטה צבעונית המוצבת בתוך קונכיית עץ בצבעי גלידה, אמבטיה בצורת לב, אוטובוס עם כיסאות מרופדים בדוגמת פרחים או שולחן לסלון המורכב מפלטת זכוכית המונחת על בובה של אישה ביונית לבושה ירוק. הדימויים מאתגרים את החלוקה הדיכוטומית בין יפה למכוער, תוך שימוש בהומור נוסטלגי המתרפק על הימים שבהם ספות קטיפה, וילונות סאטן צבעוניים ופורצלנים מוזהבים נחשבו לסטייל.

     

     

    בראיון סקייפ מדירתה הסמוכה לאלכסנדרפלאץ בברלין, העיר אליה עזבה לפני שבע וחצי שנים, מספרת שסטקובסקיה כי הרעיון להקמת העמוד נולד לאחר שהתפטרה מעבודתה כמעצבת הדפסים בחברת אופנה גרמנית, תפקיד זהה לזה שעשתה בעבר בחברת קסטרו. היא נכנסה כשותפה בחנות וינטג' בברלין, וכדי להעשיר את הבוטיק בחפצים ובאביזרים נוספים, מצאה את עצמה מחפשת ב-eBay אחר סחורה חמה.

     

    עוד בערוץ האופנה

     

    עלתה בגיל 15 מרוסיה לישראל, ובגיל 19 החלה לדגמן. בצילומים ליוסף (צילום: דודי חסון)
      עלתה בגיל 15 מרוסיה לישראל, ובגיל 19 החלה לדגמן. בצילומים ליוסף(צילום: דודי חסון)

       

      "הייתי קונה פיצ'יפקעס כמו מאפרות, שטיחונים קטנים או קופסאות סיגריות, והאינסטינקט שלי היה לשמור את התמונות, כי זה היה בעיניי יוצא דופן", היא אומרת, "היתה לי תחושת בטן שזה יכול לעבוד כעמוד אינסטגרם, ולאחר עניינים של זכויות יוצרים שנפתרו, העמוד יצא לדרך לפני שנה וחצי. אנשים תייגו אחד את השני, שלחו לחברים, ולאחר חצי שנה היה ראיון עם Another Magazine שהביא כמות מטורפת של עוקבים. בחודש הבא צפוי להתפרסם ראיון במגזין Purple, כולל תמונות שצילם העורך אוליבייה זאהם".

       

       

      פניה של שסטקובסקיה מוכרות מאוד בענף האופנה הישראלי. בגיל 15 היא עלתה מרוסיה כבת יחידה, ובגיל 19 החלה לדגמן. במשך שמונה שנים שימשה כדוגמנית הבית של המחלקה לאופנה בשנקר, והובילה קמפיינים של המעצבים יוסף, שרה בראון, רינה צין, ברי מאייר ואחרים. במקביל עבדה כמאיירת ומעצבת גרפית במחלקה לתקשורת חזותית של קסטרו והיתה דמות בולטת בחיי הלילה של תל אביב. "אני לא מתגעגעת לימי הדוגמנות שלי", היא מכריזה, "בניגוד לאחרות, ועל אף שעבדתי הרבה, זאת לא היתה בשבילי קריירה, אלא רק הכנסה כספית. תמיד עשיתי עוד דברים במקביל, בין אם לעבוד כברמנית או בקסטרו. אני כן מתגעגעת לתקופה ההיא, שנות ה-20 שלי בתל אביב, ימים ללא דאגות, וכמובן, גם לאיך שנראיתי לפני עשר שנים".

       

      "דוגמנות לא היתה בשבילי קריירה, אלא רק הכנסה כספית". בצילומים לשרה בראון, 2007 (צילום: עמית ישראלי)
        "דוגמנות לא היתה בשבילי קריירה, אלא רק הכנסה כספית". בצילומים לשרה בראון, 2007(צילום: עמית ישראלי)

         

        האסתטיקה של דקור הארדקור מתקשרת לשיח שמייצרים מעצבי אופנה פוסט-סובייטים כמו גושה רובצ'ינסקי ודמנה ווסאליה, מעצב הבית של בלנסיאגה. "אני משתמשת ב-eBay של גרמניה, שמלאה באזרחים מברית המועצות לשעבר, אז הרבה דברים מדברים ללבי", היא אומרת בהסתייגות, "אבל אני לא חושבת שהטעם שלי בהכרח פוסט-סובייטי או מבוסס על המקום שבו גדלתי. אני אוהבת עיצוב טורקי, אסיאתי, אמריקאי. אם הייתי חיה בארץ, הייתי משתמשת במוצרים המתפרסמים באתר יד 2. אני זוכרת שהייתי נוסעת באוטובוס לקסטרו בבת ים, ורואה מלא רהיטים וחפצים זרוקים ברחוב, דברים משוגעים שרק ממתינים שיאספו אותם".

         

        פריטים של המותג דקור הארדקור (צילום: דודי חסון)
          פריטים של המותג דקור הארדקור(צילום: דודי חסון)

           

          הצעד הבא של דקור הארדקור הוא להתפתח כמותג אופנה, אביזרים ומוצרי נייר. בעתיד צפוי גם להתפרסם ספר עם שלל דימויים מהעמוד ודימויים חדשים. "יש לי שותף עסקי שעוזר לי בעניינים הבירוקרטיים, ואנו מגייסים כסף כדי להשיק את הספר לקראת האביב. מעבר לזה, אין לי תוכנית חומש מפורטת. עד עכשיו, כל מה שקרה עם העמוד נולד במקרה".

          ______________________________________________________

           

          ואיך הפכה פריס ג'קסון, בתו של מייקל ג'קסון, לדוגמנית של שאנל? 

          לחצו על התמונה לצילומי הקמפיין של פריס בפריז (צילום: Gettyimages)
          לחצו על התמונה לצילומי הקמפיין של פריס בפריז (צילום: Gettyimages)

           

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד