לפני כחודשיים פרסם עמוד הבית של מגזין הרפר'ס בזאר הבריטי תיק של מותג התיקים התל אביבי Complet (קומפלה), עם כותרת המצביעה על האצולה ממנה מגיעה אחת משלוש השותפות במותג: הסנדק של ליאונורה פורר-אגמון, מנהלת התפעול והקריאייטיב דירקטור של קומפלה, הוא לא אחר ממעצב האופנה האיקוני הובר דה ז'יבנשי, שיחגוג בחודש הבא יומולדת 90.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- מה עושה היום פריס הילטון?
- מה עומד מאחורי המהפך הבלונדיני של דפנה לוסטיג?
- מה חושבת המעצבת טלי חזן על הדיאטה של ליהיא גרינר?
פורר בת ה-29, שנולדה למשפחת אצולה מקומית, כבתם של אספן האמנות רוני פורר ואשתו דאז, גלית פלטק (בתו של איש העסקים אבנר פלטק), נעה בכיסא באי נוחות כשהיא נשאלת האם השורשים הנאצלים שלה מסייעים לה למנף את המותג בתקשורת. "זה טבעי וצפוי שידווחו על זה", היא אומרת לאחר מחשבה ארוכה. "אבל הופענו גם בהרבה מקומות שבהם לא היה לכך אזכור. כנראה שזה תפס את ההרפר'ס בזאר, אבל אני חושבת שיש בי מעבר לזה, ואני עומדת כאן בזכות עצמי".
לעזרתה יוצאת שותפתה, המעצבת ומנהלת הפיתוח של המותג, סיון מושקוביץ', 33, מי שהקימה את המותג ב-2012, עוד בטרם הצטרפה פורר בתחילת 2013. "אנחנו בונות פה עסק, ויש כללים למשחק, ואם רכילות זה חלק מהכללים - נשחק אותם", היא אומרת ללא התנצלות בקולה. "יש המון מעצבים מוכשרים שסיימו בתי ספר טובים, ויש בשוק המון מותגים שנאבקים על פרסום. בסופו של דבר, מי שכותב בהרפר'ס בזאר רוצה שיקראו את הכתבה שלו, ולקבל עליה הקלקות באינטרנט. אין בזה שום בושה".
השותפה השלישית, אמילי ווייט-מרידור, 34 - גם היא מגיעה מרקע בולט, ככלתם של השר לשעבר דן מרידור והכלכלנית ליאורה מרידור, הצטרפה למותג רק בקיץ שעבר, בתפקיד מנהלת השיווק והמכירות הבינלאומיות, וכעת היא מסכמת את הדיון בנונשלנטיות: "ז'יבנשי הוא אחד מאבני הדרך של עולם האופנה, והוא רלוונטי לתעשייה בה אנחנו עובדות".
שמות המשפחה המיוחסים של השותפות הם פיקנטריה שעולה בכל שיחה איתן, אך מאחוריהם נמצאות בסופו של דבר שלוש נשים צעירות שעובדות קשה מאוד בכדי לבסס מותג תיקים ישראלי בשוק הבינלאומי. לפני שלוש שנים סימנו כאן ב-Xnet את המותג שלהן כאחד ממותגי האביזרים המבטיחים בישראל, וכעת אנחנו חוזרים אליו כשפירותיו מבשילים. מסטודיו קטן בדירתה היפואית של מושקוביץ' ובעבודה מול יצרנים מקומיים, צמח קומפלה והפך למותג המייצר כבר שנתיים במפעל קטן באיטליה מעורות מקומיים, ולסטודיו לא גדול בדרום מזרח תל אביב. לפני כשבועיים פרסם גם האתר הנחשב Business of Fashion כתבה מחמיאה על המותג, הכוללת השוואה למותג האביזרים חביב הסלבס מנסור גבריאל, שמחזיק ברשימת המתנה ארוכה על התיקים שלו, ובספטמבר האחרון הן הציגו את קולקציית אביב-קיץ 2017 בעיצובן בשואו רום הפריזאי BOOM, עם תצלומים של מיכל חלבין בכיכובה של כוכבת הפופ הישראלית-בינלאומית פטיט מלר, שמתאימה בול לשפה הצבעונית והצעירה של המותג.
הלקוחה הישראלית משתעממת מהר
בשיחה עמן, המתקיימת בסטודיו עמוס ארגזים שזה עתה הגיעו מאיטליה, מספרת מושקוביץ' כי עם הקמת המותג לפני חמש שנים התכנון היה לפרוץ החוצה מכאן. "הבנו שכדי למכור בעולם אנחנו חייבות להוציא את הייצור מכאן", היא מודה. "עם איכות ישראלית אתה לא יכול לעמוד בבארניס או בלומינגדיילס, לצד מותגים במחירי ביניים שמייצרים באיטליה". יום בהיר לפני שנתיים הן החליטו שהגיע הזמן לצאת, ולאחר מחקר באינטרנט אחר מפעלים, וכמה שעות נסיעה על רכב עם הילוכים בכבישים עקלקלים, מצאו מפעל שהתאים למידותיהן. המעבר לייצור באיטליה הקרין גם על אופי העיצוב והשיווק. "אם בישראל הייתי מבקשת מהיצרן שיתפור לי עשר יחידות לשבוע הבא, כאן אני חייבת להזמין מראש מינימום של צבעים ודגמים", היא מסבירה. "זה מייצר לוח זמנים מסודר, וכבר סיימתי לייצר את החורף הבא".
עכשיו, כשתיקי העור של המותג, כמו דגמי הבסט-סלר "ואלרי" ו"איב", היו תפורים לעילא ונמכרו יפה בישראל ובאתר האונליין של המותג – הגיע רגע האמת, אך הקפיצה הבינלאומית בוששה להגיע. אל הוואקום הזה נכנסה במלוא המרץ בחצי השנה האחרונה ווייט-מרידור, בוגרת לימודי אופנה בפרסונס וכלכלנית בהכשרתה, שעבדה בעבר בפירמת ההשקעות האמריקאית JB Morgan. בהמשך עבדה ווייט-מרידור במשך ארבע שנים במחלקת המכירות והשיווק של דיאן פון פירסטנברג בניו יורק, ושנתיים נוספות בהקמתו המחודשת של קנזו בפריז. אבל אז היא החליטה להגר לישראל יחד עם בעלה, עו"ד מתן מרידור, ולפני שלוש שנים נחתה בתל אביב.
הרזומה העשיר והמבט החיצוני שלה על תעשיית האופנה הישראלית, הפך אותה לנכס עבור מותגים ישראליים, ועוד בטרם הפכה לשותפה בקומפלה, עבדה במשך שנתיים עבור המותג דניאלה להבי. "להגיע מהשוק הבינלאומי לתעשיית האופנה בישראל, זה הלם תרבות. הלקוח כאן שונה מאוד מכל לקוח אחר בעולם", היא אומרת. "הלקוחה הישראלית משתעממת מהר מאוד, ומבקשת כל הזמן דגמים חדשים, וכמובן, לא מהססת לבקש הנחה".
יש פה הרבה כישרונות, אבל מעט מדי ידע עסקי
Complet עדיין לא נמכר בבתי כלבו ובוטיקים בחו"ל, אך לדברי ווייט-מרידור הם נמצאים היום במשא ומתן מתקדם עם מספר נקודות מכירה. לשלוש השותפות ברור כי רק התמדה והצגה בתערוכות עיצוב בשוטף יגבירו את החשיפה של המותג ויחזקו את מעמדו. השאלה המסקרנת ביותר בענף התיקים הרווי ממילא, היא אפשרות ההצלחה של מותג ישראלי שיושב בתל אביב ורוצה לשחק במגרש של הגדולים, כמו שעושים בהצלחה מזה מספר שנים המותגים דניאלה להבי, כיסים והילה טולדנו. עם זאת, אף אחד מאלה לא הצליח לטפס לפסגה בחו"ל בסדר הגודל של תעשיית שמלות הכלה הישראלית, ששמה יצא למרחקים עם מעצבות כמו גליה להב, ברטה, ענבל דרור ועוד. "עבודה עם עור, בניגוד לתפירת שמלות כלה", אומרת פורר, "מצריכה ניסיון ייצור של שנים ומורשת שלא קיימת כאן. אני יכולה לקנות את המכונות החדישות, אבל אז אצטרך גם להכשיר אנשי מקצוע שילמדו להשתמש בהן".
"אני מאמינה שאפשרי להצליח מישראל, אבל זה דורש תכנון", אומרת ווייט-מרידור. "בישראל יש הרבה מאוד כישרונות, אבל ישנו חוסר בידע עסקי. רצון זה לא מספיק. אתה חייב תוכנית עסקית, תמיכה כלכלית, ולהיות פתוח לעצות. כמו כל מותג, אתה חייב כסף נזיל. לנסוע לטרייד שואו בניו יורק עולה לפחות 15 אלף דולר לעונה, לא כולל לייצר את הקולקציה ולהטיס אותה לשם. יש לך הוצאות גדולות לפני שאתה רואה שקל. או יורו". אבל יש לזה גם יתרונות, כפי שהיא מסבירה: "זה מחייב אותך כמותג קטן להיות מהיר, חכם וגמיש. כל הזמן ללמוד מי המתחרים שלך ולעשות בדק בית".
גם המיקום בתל אביב, מקשה, לדבריה, על היכולת להצליח בזירה הבינלאומית, בהשוואה למותג הפועל בלונדון או פריז. "זאת תעשיית האופנה, בל נשכח, והיא עובדת הרבה על נטוורקינג. אתה צריך לדעת עם מי לדבר כדי שיפתח לך את הדלת, ואת מי להכיר כדי לשמוע את הפידבק שלו. ואם אתה יושב בפריז, למשל, יש לך אפשרויות יותר זמינות. אתה יכול לשבת בארוחת ערב, ומהצד השני של השולחן יושב חבר שיכול לחבר אותך לקניין של בון מארשה (בית כלבו יוקרתי בפריז, א"י). כשאתה בישראל זה מורכב יותר, אבל לא בלתי אפשרי".
______________________________________________________
מי המעצבת שהגיעה מהכלא באיראן לשבוע בגדי הים במיאמי?
