בשנת 1998 הלכה הצעירה טאלא ראסי בת ה-16 מטהרן למסיבת בית מעורבת של בנים ובנות מבית הספר. היא לבשה חצאית מיני וחולצה עם שרוולים ארוכים, ויחד עם חבריה רקדה לצלילי מוזיקה "חוקית", כלומר, לא-מערבית - אבל תוך דקות ספורות הפכה המסיבה לאירוע ששינה את חייה. הבסיג', כוח גייסות ההתנגדות הכפוף למשמרות המהפכה האסלאמית באיראן, פרץ למסיבה בעקבות הלשנה של האקס של מארגנת המסיבה שלא הוזמן, והמשתתפים כולם נעצרו ונשלחו לחמישה ימים בכלא וענישה במלקות, שנצרבו על גבה של ראסי כזיכרון מהתקופה האפלה של איראן.
את הסיפור הזה מגוללת ראסי, כיום בת 35, בספר חדש בשם Fashion is Freedom (הוצאת Sourcebooks), המגולל את סיפורה האישי - מנערה שגדלה בצל המהפכה האיסלמית באיראן, ועד הפיכתה למעצבת בגדי ים פופולארית בארצות הברית.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- מגנב קטן לדוגמן מבוקש: הכירו את ג'ורדן בארט
- התחזית: מה נלבש ב-2017?
- איך הפך הילד משכונת העוני למלך הנצנצים?
ראסי נולדה בסילבר ספרינג, מרילנד, ארצות הברית, ובגיל שנתיים שבה עם משפחתה לטהרן. בראיונות שהעניקה עם יציאת הספר סיפרה על ילדות שעברה במחתרת, כסוג של מרד בהוריה, כשנהגה לצפות בקלטות וידאו פיראטיות של סדרות מערביות, כמו משמר המפרץ ובוורלי הילס 90210, ולהאזין לקלטות של מריה קארי שנמכרו בשוק השחור. "ההורים שלי החמירו איתי מאוד, כדי לדכא את האינדיבידואליות שלי, וכדי להגן עליי מפני מצבים כמו זה בו מצאתי את עצמי במעצר", סיפרה לאחרונה בראיון ל-The Daily Beast.
"הוחזקנו בחדר קטן במסדרון קצר שבין חדר האשפה לחדר האמבטיה, ובסוף המסדרון היה תא נעול עם חלון קטן, ממנו שמענו צרחות במשך כל היום. בשעות הלילה הייתי שומעת משם קולות של נשים שנאנסו, לפעמים באמצעות בקבוקי זכוכית של קוקה קולה"
המעצרים באיראן של שנות ה-90 היו דבר שבשגרה. מתנגדי משטר, קומוניסטים, צעירים וצעירות שפרשו מדרך האיסלם - כולם מצאו עצמם כפופים למשטר הקשוח שנהג בהם באלימות. ראסי שמעה על המעצרים הרבים, אבל הרגישה חסינה. "גם בדרך מהמסיבה לכלא צחקנו בינינו שזה ייגמר בהתנצלות", כתבה בספרה. "הייתי משוכנעת שאין שום דרך שהם יעכבו אותי שם, ושוודאי אשתחרר בערבות". אלא שכאמור, ראסי וחבריה עוכבו לחמישה ימי מעצר ואף נענשו ב-40 מלקות לבנות, ו-50 לבנים. "הוחזקנו בחדר קטן במסדרון קצר שבין חדר האשפה לחדר האמבטיה, ובסוף המסדרון היה תא נעול עם חלון קטן, ממנו שמענו צרחות במשך כל היום", היא מתארת. "בשעות הלילה הייתי שומעת משם קולות של נשים שנאנסו, לפעמים באמצעות בקבוקי זכוכית של קוקה קולה".
רק ביום החמישי למעצרה היא נקראה לעמוד בפני שופט, שמסר לה כי עברה על חוקי הצניעות, עבירה שהעונש עליה הוא 40 מלקות. "נשלחתי לחדר קטן, כשבחדר ליד המתינה המשפחה ושמעה את צעקותיי", ממשיכה ראסי. "הכאב הנפשי היה גרוע בדיוק כמו הייסורים הפיזיים. זה היה מעליב וחסר כבוד. אישה מכוסה מכף רגל ועד ראש בצ'אדור שחור קשרה אותי למיטה, והצליפה בי בשוט עור קלוע. למזלי, הורשיתי לשמור על הבגדים שלי על גופי, ולא להסיר אותם".
"החוק נגד בורקיני בצרפת מעורר בי בחילה"
בשנת 2000 עזבה ראסי חזרה לארצות הברית, ונרשמה ללימודי שיווק אופנה בוושינגטון. היא פתחה בוטיק בעיר, ובשנת 2008 הקימה את מותג בגדי הים Dar Be Dar (מפרסית: מדלת לדלת), שמשמעותו בסלנג פרסי היא מישהו שחולש על כל שלבי תהליך העבודה. המותג התפרסם הודות לעיצובים אופנתיים של ביקיני ברזילאי שהציגה ראסי בקביעות בשבוע אופנת בגדי הים במיאמי, עם חלקים עליונים מעוטרי דנטלים רחבים ומשחקי קשירות של חוטים. החשיפה הגדולה של המותג היתה בתחרות מיס יוניברס 2010, כשראסי העניקה חסות למתמודדות בשלב בגדי הים.
האם העובדה שגדלה במשטר צניעות אפל הובילה אותה להפוך למעצבת של פריט הלבוש החושפני והמתירני ביותר? "למרות חוקי הצניעות הנוקשים, והצ'אדור השחור שמכסה נשים רבות - הרבה נשים משקיעות ועושות כל שביכולתן לבטא את הסגנון האישי שלהן", מסבירה ראסי בראיון בלעדי ל-Xnet. "נשים רבות באיראן חקרו את האינדיבידואליות שלהן באמצעות סגנון לבוש, תוך שמירה על ההגבלות הממשלתיות על קוד הלבוש. כילדה, תמיד היתה לי אהבה לאופנה, והייתי מבלה שעות בצפייה בתוכניות אופנה בטלוויזיה וקריאה בעיתוני האופנה של אמי".
האם הבחירה שלך לעצב בגדי ים סקסיים, היא תגובת נגד לחברה שבה נשים נדרשות להיות מכוסות?
"חד משמעית לא. יש לי תמונות רבות מילדותי באיראן בבגדי ים, מכיוון שחיינו חיים נורמליים בדלתיים סגורות. אני אוהבת בגדי ים, ולא בחרתי לעצב בגדי ים כדי להעצים נשים לא לכסות גופן. זאת בחירה אישית ועסקית שלי כמעצבת. ענף בגדי הים הבינלאומי צפוי לגלגל בשנת 2017 כ-19 מיליארד דולר, והבחירה להתמקד בתחום זה היתה משיקול עסקי, ולא מאמירה דתית או פוליטית".
כך או כך, החוקים החדשים כלפי נשים בבורקיני בצרפת, שם נאסר עליהן לטבול בים כשהן מכוסות מכף רגל ועד ראש, הובילו את ראסי לפרסם מאמר במגזין TIME, בו הצביעה על האבסורד הקיצוני שבגברים נושאי נשק במדי משטרה שמכריחים נשים להתפשט. "מעורר בי בחילה שזה קורה באחת הדמוקרטיות הליברליות הבולטות בעולם", כתבה ראסי. "בורקיני הוא בגד גוף מלא, דומה מאוד למה שגולשים לובשים כדי להגן על עצמם מפני השמש והרוח. אף אחד לא היה חולם לדרוש מגברים להוריד את זה.
"בפעם האחרונה שביקרתי בחוף ים בצרפת ראיתי נשים עם חיג'אב, מכוסות מכף רגל ועד ראש, לצד נשים משתזפות בביקיני. חופש הבחירה שלהן הוא הדבר החשוב ביותר, ויש בי כבוד לאישה שבחרה להתכסות בהתאם לאמונתה הדתית, וגם למי שרוצה ללבוש ביקיני ללא מורא"
"אני מאמינה שאופנה היא צורה של חופש – החופש להתלבש ולהביע את עצמך", הוסיפה. "בפעם האחרונה שביקרתי בחוף ים בצרפת ראיתי נשים עם חיג'אב, מכוסות מכף רגל ועד ראש, לצד נשים משתזפות בביקיני. חופש הבחירה שלהן הוא הדבר החשוב ביותר, ויש בי כבוד לאישה שבחרה להתכסות בהתאם לאמונתה הדתית, וגם למי שרוצה ללבוש ביקיני ללא מורא. כל הנשים האלה עשו בחירה לגבי איך הן רוצות להציג את עצמן".
"באיראן מעולם לא שמעתי על הנושא האנטי ישראלי"
התפיסה הפוסט פמיניסטית והפרו איסלמית של ראסי קצת קשה לעיכול במערב. "אנשים רבים עשויים לחשוב שנשים מוסלמיות נאלצות לעטות חיג'אב, ולא בוחרות בו", היא אומרת ל-Xnet. "חייתי שנים באיראן, וטיילתי לא מעט במזרח התיכון, ואני יודעת שזו סוגיה מורכבת ולא חד ממדית. אם אישה רוצה לכסות את עצמה מתוך אמונה - אני מחזקת אותה. חופש, מבחינתי, הוא לא בהכרח להתפשט מבגדים, אלא הוא עניין של אפשרות הבחירה שעומדת בפנייך. אנו חיים בתקופה שבה החברה ממהרת לשפוט אנשים ולשבץ אותם בקטגוריות על סמך הלבוש שלהם. אמונה היא מסע פנימי, ואף אחד לא יכול או ראוי לשפוט אדם על לבושו ואמונתו".
האם חונכת בילדותך לשנוא את ישראל, כפי שהמנהיגים של שני הצדדים נוהגים לספר לציבור, והאם דעתך השתנתה בעקבות המעבר לארצות הברית?
"גדלתי במשפחה שלימדה אותי אהבה וכבוד, ואני אוהבת אנשים מכל הגזעים והרקעים. על אף שגדלתי וחייתי באיראן בכל תקופת ההתבגרות שלי, הנושא האנטי-ישראלי מעולם לא צף או דובר בקרב משפחתי וחבריי. רק כשעברתי לארצות הברית, למדתי דרך התקשורת על חילוקי הדעות הפוליטיים בין איראן לישראל. יש לי הרבה חברים מישראל, ואני מוצאת את התרבות שלנו מאוד דומה. בסופו של דבר, מעבר לדת ופוליטיקה, אני מאמינה שכולנו בני אדם, ועל אף שיש בינינו חילוקי דעות, יש בינינו הרבה מן המשותף. כולי תקווה שיותר ויותר אנשים בעולם יהיו בפוקוס חיובי, מאשר להתעסק בצדדים השליליים".
______________________________________________________
ומה חושבת המעצבת טלי שרף חזן על הדיאטה של ליהיא גרינר?
