ג'יפ המרצדס השחור מסדרת GLE-Class Coupe של מעצב האופנה עובד כהן, מחליק ברכות ברחובות שכונת התקווה בדרום תל אביב, בואכה כפר שלם, עד שנעצר ליד בית מספר 9 בשדרות ששת הימים. עד שנות ה-70 היה ביתו של כהן חלק מכפר שלם, אבל אז יזמה עיריית תל אביב פרויקט פינוי-בינוי לטובת הקמת שכונת נווה אליעזר. למרות שהוא לבוש באאוטפיט שחור וקשוח מכף רגל ועד ראש, כשלעיניו משקפי שמש כהים וממותגים, כהן, אוטוטו בן 50, לא מצליח להסתיר את ההתרגשות. כבר חצי יובל שכף רגלו לא דרכה בחצר הבית בו גדל, ושאותו עזב אז, צעיר עם ערימות של חלומות, בלי לעצור כדי להביט לאחור.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- המגפונים הכי יפים, לכל סגנון ולכל כיס
- איך לטפח את העור בעזרת פירות הדר?
- מאומן תצא אופנה: גם פאשניסטה וגם צנועה
"קומה רביעית, בלי מעלית, החלון מימין - שם היה החדר שלי", הוא מצביע על בניין שראה ימים יפים יותר. אחד השכנים שמציץ מבין תריסי הפלסטיק לבחון את האורחים בשכונה, מזהה את הילד מפעם, ומהמדרכה השנייה קופצת לומר שלום לורנס, סוג של אהבת נעורים של כהן מגיל 16. "זה רחוק שנות אור מאיפה שאני נמצא היום, אבל המקום הזה ממלא אותי קסם. היום הכול חומרני ומשדר ניכור", מסביר כהן ללורנס, שמצידה קובעת: "הפשטות מנצחת! לא פשוט להיות פשוט". שכנה שמציצה מחלון נוסף מזמינה לקפה. "ברמת אביב מים לא היו מציעים לכם", היא יורה, וכהן מפרגן להכנסת האורחים החמה והטבעית בשכונת ילדותו, הנמוכה ב-16 קומות מדירתו במגדל היוקרה White City Residence, המטיל צל כבד על השכונות נווה צדק וכרם התימנים, ועומד ריק מדייריו תושבי החוץ במרבית ימות השנה.
"כשהייתי צעיר השאיפה שלי היתה שתהיה לי דירת שלושה חדרים בכפר שלם, לא לגור במגדל הכי יקר בתל אביב", אומר כהן ומסייר בחצר הבניין בגאווה. "בזמנו, אני והאחים שלי סגרנו לאמא שלי אמבטיה מכמה בלוקים, וזה נראה לי הכי מדהים בעולם". אוטובוס שעובר לפנינו מעיר זיכרון נוסף: "סבתא שלי היתה יורדת מקו 16 עם סלים משוק התקווה וצועקת מהתחנה: עובדדדדדדד! והייתי רץ לעזור לה. אלו היו עוד האוטובוסים עם הכבל מגומי שמשכת כדי לצלצל. היום אני מסתכל על המרצדס שלי, וחושב שהילד שלי, היום כבר בן 15, בחיים לא נסע באוטובוס. אולי רק פעם אחת בשביל החוויה".
"לא ממלא אותי לגור במגדל, זה פשוט עושה לי טוב"
חוזרים למרצדס, וכהן הופך למדריך תיירים: סיבוב קצר במרכז המסחרי, עוד פנים מוכרות מפעם, המזרקה שלידה הופיעה עופרה חזה בשנות ה-80. מחזיק המפתחות המוזהב של המכונית מרשרש, וגם מאחוריו יש סיפור: "זה צמיד הזהב של סבתא שלי עליה השלום", מסביר כהן. "היא גידלה אותי, והיתה היחידה שבאה לבקר אותי במוסד בו גדלתי מגיל 9 עד 15. אמא שלי לא היתה באה. היא תמיד היתה אומרת שלעלות על קו 405 מתל אביב לירושלים עושה אותה חולה. אז המחזיק מפתחות הוא כמו קמע. בכל פעם כשרע לי, אני פונה לסבתא שלי בשאלה".
הסמטאות של כפר שלם מובילות אותנו ל"סעדיה", מסעדת הפועלים הידועה בכפר שלם ומחוצה לה. פתיליות, חומוס טוב, מרק עוף, והרבה זיכרונות שעושים את דרכם אל בטנו החטובה של כהן. על אף שעזב את השכונה מזמן, הוא זוכה בה למעמד של מיני-סלב. "אתה עובד כהן המעצב מחולון", אומר המלצר וזוכה להנהון מאשר. תמיד יזכרו לו את זה, למרות שהוא כבר שנתיים בתל אביב.
"סבתא שלי גידלה אותי, והיתה היחידה שבאה לבקר אותי במוסד בו גדלתי מגיל 9 עד 15. אמא שלי לא היתה באה. היא תמיד היתה אומרת שלעלות על קו 405 מתל אביב לירושלים עושה אותה חולה. אז המחזיק מפתחות הוא כמו קמע. בכל פעם כשרע לי, אני פונה לסבתא שלי בשאלה"
כמה שעות קודם, אנחנו יושבים במטבח ביתו במגדל המשקיף לים התיכון, לכאן עבר לא מזמן ממגדל אחר בנווה צדק. זו דירה לא גדולה בבניין ענק, עם לובי יוקרתי בעיצוב ארמאני קאזה, שנראה כמו לובי של מלון. בכניסה לבית מראה ענקית וספה לשקוע בה, ועל השולחן בר משקאות חריפים בבקבוקי קריסטל. על המקרר תמונות משפחתיות עם שני ילדיו: איב בת ה-19, חיילת שמתקשרת לאביה לפחות עשר פעמים ביום, ורוי בן ה-15, תלמיד תיכון. מלבד הדירה הזו הוא מחזיק עוד שתי דירות להשקעה בבניין, אבל "כמה כסף שיש לי, אני רוצה לחיות צנוע", אומר כהן.
את שרשרת החמסה מיהלומים בשווי 100 אלף שקל הוא מכניס עמוק לתוך החולצה, "אני לא אדם שמנקר עיניים, אני פשוט מאוד אוהב את היהלומים שלי". הניגודיות הזו היא אולי המפתח להבנת הטיפוס, והוא ממשיך: "לא ממלא אותי לגור במגדל, זה פשוט עושה לי טוב. יש אנשים ששוכחים מאיפה הם הגיעו. אני נוסע במרצדס כי זה רכב בטוח. גם עבדתי בשביל זה קשה. אני לא ילד מתלהב בן 25".
"מעבר לחוסר כלכלי, היה לי חוסר רגשי"
כהן בן 49, גרוש + 2, כיום בזוגיות. סיפור חייו יכול בקלות להפוך לטלנובלה קורעת לב וסוחטת דמעות, הכוללת את כל מרכיבי הז'אנר: אהבה, טרגדיה, כסף, הצלחה, נשים יפות וגם לא מעט תעלומות. הוא נולד וגדל בשכונת כפר שלם. אביו עובדיה נהרג בתום מלחמת ששת הימים, כשאמו שרה עדיין נשאה אותו ברחמה בחודש השישי להריון. "בזמן המלחמה הלאימו את המשאית של אבא שלי, כדי שתיקח חלק במלחמה", הוא מספר. "בתום המלחמה הוא בא לשחרר את המשאית ביפו, וחצי שעה לאחר מכן נהרג בתאונה".
אמו, שלא הוכרה כאלמנת צה"ל, קרסה כלכלית, והעוני הקשה הוביל אותה לשלוח את שלושת ילדיה לגדול במוסדות. עובד נשלח למוסד "בית הילד" בירושלים, ושני אחיו הגדולים לכפר הנוער בן שמן. אמו נישאה בשנית והביאה ילדה נוספת, אחות למחצה לעובד, ולאחר שנה בלבד התגרשה. כיום היא מתגוררת בשכונת התקווה. "מאוד כעסתי על אמא שלי, אבל היום אני מבין אותה. היא התאלמנה בגיל 21, והיה לה קשה לגדל לבד שלושה ילדים", הוא אומר היום. "מעבר לחוסר הכלכלי, היה לי חוסר רגשי. הייתי יתום מאב, והיה לזה אימפקט מאוד גדול עליי. כילד אתה לא רוצה להיות שונה. התביישתי להגיד שאין לי אבא".
איך לא פנית לפשע בשכונה שכבר בשנות ה-70 לא היתה בדיוק "מקום טוב" לגדול בו, והיום היא מעוז של משפחת הפשע מוסלי השולטת באזור?
"כל אחד והבחירות שלו בחיים. החינוך במוסד היה מאוד נוקשה, ואולי זה מה שהשפיע עלי. גם האחים שלי ככה, אנשים מאוד טובים: נדל"ניסט, מנהלת גן, בעלים של חברת ניקיון".
לשכונה חזר בגיל 15. הוא למד שזירת פרחים ועיצוב שיער, ולאחר שירות צבאי החל לעבוד כמלצר במסעדות בשכונת התקווה. תחילה ב"יוסי ויוסי" המפורסמת, אחר כך ב"דאלאס" שבבעלות המשפחה, עד שמפגש מקרי עם אריה חדד, כיום הבעלים של רשת אופנת הלואו קוסט "יפו-תל אביב", הוביל להקמת חנות של פריטי קז'ואל בשכונת התקווה, שהתרחבה לשני בוטיקים. הוא מכר מעצבים כמו שלומי דדון מבת ים וחברות אופנה מסחריות. בשיא ההצלחה, ולאחר שנישא לבת זוגו דאז, ריקי, החליט שהוא רוצה לפנות לאפיק יצירתי יותר ולמקסם רווחים באמצעות מכירה מהיצרן לצרכן, ולא כסיטונאי המוכר מעצבים אחרים.
לפני 25 שנה הקים את בית האופנה לשמלות ערב וכלה "עובד כהן" בחולון, שביסס אותו כ"מלך הנצנצים" של האופנה המקומית, כינוי שיש מי שיראו בו מפוקפק, ויש מי שיסגדו לו על כך. לפני שנתיים העביר את העסק לרביעיית פלורנטין בתל אביב. כשמתיישבים על כורסאות הקטיפה בבוטיק שלו אפשר להבין מדוע דבק בו הכינוי. על הקולבים הפזורים בחנות מוצגות לראווה שמלות ערב עם חיתוכים סקסיים ואפליקציות של בדי תחרה, מהז'אנר שקורץ לנשים שאוהבות שמלות ערב בעלות אימפקט, בגד לאירוע נוצץ שלא ניתן להישאר אדיש למראהו. "אני חי בשלום עם התואר מלך הנצנצים", הוא אומר. "יכולים לדבר עד מחר. מצדי, שיגידו עליי שאני פרחה. אין לי עם זה בעיה!".
מילדות טובות ראש העין ועד מוסלמיות מיפו בחיג'אבים
בפעמיים שביקרנו אצלו בסטודיו ראינו קהל של ילדות טובות ראש העין שמגיעות לחפש שמלת כלה, לצד אם ובתה שעשו את כל הדרך מהקריות כדי להזמין שמלת ערב צמודה מתחרה בצבע ירוק, לבר מצווה משפחתית. "ורד, תיצמדי אליה!", הוא מורה לאחת העובדות הוותיקות שלו, שחלילה לא תתפספס כאן מכירה. בינתיים, בין מדידה אחת לאחרת, נכנסות לסטודיו שתי לקוחות מוסלמיות מיפו בחיג'אבים, שמתלבשות אצלו כבר עשרים שנה. גם הן הגיעו למדוד שמלות ערב מפוארת לחתונה משפחתית. אחת מהן מבקשת ממני לעזור לשכנע אותו לייצר חיג'אבים לקהל המוסלמי: "במקום שאלך לחפש חיג'אב או חתיכת בד בצבע שיתאים לשמלה, תעודד אותו לשמור לנו חתיכת בד שנוכל להשתמש בה". כהן מבטיח לשקול את הבקשה.
הבוטיק שלו מנקז את כולן: דתיות וחילוניות, ערביות ויהודיות, סלבריטאיות ובנות של משפחות פשע, אנשים שחולמים לעשות שמלת כלה אצלו, ויגרדו בכל דרך את ה-20 אלף שקל הדרושים, וגם המיליונרית ירדנה עובדיה, שרכשה אצלו שמלות בשווי 400 אלף שקל לחתונה המרעישה של בתה, בהפקה של 10 מיליון שקל, כך על פי דיווחים בתקשורת.
אבל כהן בכלל חולם להלביש את העם. לקראת עונת האירועים הוא מתכוון לפתוח שני סניפים חדשים בפריפריה, עם שמלות מוכנות מהקולב במחירים שבין 1,500 ל-2,500 שקל לשמלה. "עוד אין לזה שם, אבל זה יהיה קו מסחרי. אני רוצה שכל לקוחה שרוצה עובד כהן תוכל לקנות אותי בלי לחשוב פעמיים". הקו מכוון ללקוחות צעירות שמחפשות שמלה לאירועי הפרום ועונת האירועים, אך יתאים בחלקו גם ללקוחות מבוגרות יותר.
כהן עובד ברצף בתעשייה כבר שלושה עשורים. "רק בודדים מצליחים להחזיק בתחום יותר מעשרים שנה כמוני", הוא מתגאה. הדרך לא היתה קלה מההתחלה, והוא מספר כי מעצבים ותיקים אז כמו דני מזרחי, גליה להב ופנינה טורנה לא אהבו, בלשון המעטה, את המעצב הצעיר, שנתקע להם בין הרגליים ואיים על מעמדם. למרות זאת, הוא עצמו מעריך אותם מאוד עד היום, לדבריו.
בעשור החולף נקשר שמו לתביעה שהגישה נגדו גלית לוי, שהאשימה כי העתיק את שמלת הכלה של מלי לוי (שהתחתנה בשנת 2003). ב-2010 זיכה אותו בית המשפט מאשמה, ולוי נדרשה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 50 אלף שקל. "אחרי 7 שנים בבתי משפט, קבע השופט חד משמעית שלא העתקתי", אומר כהן. "גם ויתרתי לה על הכסף. ריחמתי עליה".
וממש כשם שהרגיש בצעירותו כמאיים על מעצבים ותיקים, גם הוא חש אי נוחות נוכח הכוחות הצעירים בענף. "הצעירים לא מאיימים, אבל הם מחקים עיצובים שלי. לא כל מעצב עולה שמדברים עליו יכול להחזיק מעמד. עוד שנתיים אתה פאסה, ולא משנה כמה תוכניות ריאליטי או מאסטר שף תעשה".
אתה מתכוון למעצב אליהב ששון?
"אליהב פנה אליי לפני שנה ואמר שהעתקתי אותו. אני מעתיק אותו? אני מסתכל על העיצובים שלו? מי הוא בכלל! אם כבר, הדגמים שלי מלפני עשרים שנה הועתקו על ידי צעירים".
תגובת אליהב ששון: "עצוב מאוד שבמקום לעצב, עובד כהן מתעסק בדברים מכוערים, רדודים ותפלים. הוא לא ראוי להתייחסותי".
אלון ליבנה מאיים עליך?
"נראה לך?! הלקוחות שלי מגיעות אליי כי הן רוצות עובד כהן, ולא משהו שנראה כמו אלון ליבנה, או אני לא יודע מי. כשבאות אליי כלות ואומרות 'תעשה לי דגם כמו של...' אני אומר 'נשמה, תלכי אליו. אני לא מנסה להעתיק אף אחד".
לסיום, מי לדעתך המתלבשת הטובה ביותר בארץ?
"אני מאוד אוהב את הסגנון של רותם סלע (שהיתה הפרזנטורית שלו בשנת 2006, א"י). היא מתלבשת נכון ומדויק".
ומי לא?
"רוני דלומי. היא אחת הנשים הכי יפות שיש, אבל תמיד לבושה רע, עם מיני וחצי מגפי גולדה. שום דבר לא קשור לכלום".
ואיך מתמודדת שלומית אזרד עם עיצוב לכלות לאחר שבעלה נפטר?
